איך אדע מה ה' רוצה ממני?

שלום לך.
בשאלה ששאלת מתלבטים הרבה בחורי ישיבה. בתחילת הדרך בבית המדרש יש מבוכה רבה בקרב הלומדים הצעירים. הרי באנו כדי ללמוד, כדי לנצל את זמננו לעבודת ה' באופן המלא ביותר שאפשר. מה הקב"ה רוצה שנלמד וכמה? כמה זמן הוא רוצה שנישן? האם הוא רוצה שכן נשחק כדורסל פעם בשבוע ונשמור בזה על כושר ושמחת חיים או שיש דרכים אחרות להפיק את אותו העניין? האם להמשיך לנגן על הכלי שאני אוהב לנגן עליו או שמכיוון שאין זה ייעודי בחיים חבל לבזבז על זה זמן? השאלות האלה מאוד חשובות ומראות על הרצינות של האדם. גם שלך. קודם כל מגיע לך יישר כוח על זה.
אינני יודע אם זה סוג השאלות שלך. בכל אופן נראה לי שהתשובה לכל הבחורים האלה היא התשובה גם לך.
השלב הראשון הוא לברר האם באמת אין בעיה הלכתית בתחום שאת חושבת עליו. אם אין לך את הידיעות להכריע בדבר (ודרך אגב, בדרך כלל אין) כדאי להתייעץ עם מישהו שיודע יותר. עדיף לשאול שאלה מגוחכת מלעבור על ההלכה.
אחרי ש'עברת' את ה'משוכה' ההלכתית נשאר לך להחליט בין טוב לטוב. בין שני מעשים מותרים. בתחום הזה התשובה העקרונית היא שתמיד כדאי לעשות את הדבר החשוב יותר, הקרוב יותר לעבודת ה'. זה ביחס לנגינה או לימוד תורה וכו', להיות מורה לחינוך גופני או מחנכת כיתה וכו'. כמה שהדבר יותר קרוב לתורה ויותר חשוב יותר טוב. (דרך אגב, גם בזה יש הרבה פעמים בלבול מה חשוב יותר (להיות אמא ליותר ילדים או עורכת דין טובה שתעזור לנזקקים, דוגמא קיצונית שבה קצת יותר קל לענות, אבל כיוון הטשטוש כבר מופיע בה) וגם בתחום הזה כדאי להתייעץ. לדוגמא, לא ברור ששנת שירות היא דבר כזה חשוב, הדבר מאוד תלוי באישיות הבת ובתפקיד שהיא עושה).
על גבי זה צריך לזכור עוד שני דברים.
הראשון הוא שאדם צריך להיות שמח. אם מה שאת עושה גורם לך עצב או שובר אותך כי את מרגישה שאינך מתאימה לזה, אינך מסוגלת וכו', אז עלייך לבחור בדבר אחר. כמובן, צריך להיזהר ולבדוק שההרגשות האלה לא יהיו מתוך עצלות לעבוד קשה או משהו כזה. לדוגמא, שנת שירות במקום רחוק מהבית בעבודה חשובה יותר היא גם קשה יותר. צריך לבדוק האם ההרגשה שאינך מסוגלת וכו' היא אמיתית או שהיא נובעת מאיזה געגועים שאת יכולה לגבור עליהם אבל מתעצלת לעשות זאת. אם עברת את הבדיקה הזו ואת רואה שמשהו לא מתאים לך, את יכולה להיות בטוחה שלא זה מה שאת צריכה לעשות.
הדבר השני שצריך לזכור הוא שיש למעלה הקב"ה והוא מדבר איתנו דרך הנשמה. הרב קוק כבר כותב את זה.
'האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתוהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה אלוהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה. . .' (אורות התורה, יא', ב').
כתוב כאן שצריך לעבור את המשוכה ההלכתית, התורה צריכה להיות נר לרגלי האדם, ואחר כך צריך האדם הישר להאמין בהרגשותיו הפנימיות. כמובן, צריך לזה ישרות, וזה מה שהזכרנו בחלק השני. בעצם אין פה שום דבר חדש ביחס לתשובה שלנו. רק דבר אחד רציתי להוסיף כאן. אם עושים כל הזמן חשבונות עלולים להגיע לדכאון של 'מי אמר שעשיתי נכון' ועוד כל מיני שאלות שאין להם תשובה. כאן מגיע חלק האמונה שאם עשינו ברצינות את השיקולים, מסתמא שעשינו את מה שהקב"ה רצה שנעשה ואנחנו צריכים לשמוח במה שעשינו.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il