איך אני חוזרת לעצמי אחרי מה שעברתי?

שלום לך יקרה,
ראשית, חשוב לי להדגיש – את טהורה!
מה שעברת, היה אסור שתעברי. מה שעברת הוא לא באשמתך. מה שעברת הוא לכאורה פגיעה מינית כיון שהוא נגע בך בלי רשות.
הוא עשה משהו אסור! ביכולתך לדווח עליו ועל מעשיו ובכלל זה לפנות לגורמים סיוע, רשויות רווחה כמו גם המשטרה.
את לא צריכה לשאת את זה לבד – הוא צריך לשאת בתוצאות של מעשיו ולתת עליהם את הדין.
אני יודע שמה שכתבתי הוא מאוד ישיר. במקרים כאלה חשוב להגיד את הדברים כפי שהם בגלל נטיה פנימית להצדיק, לקבל את האשמה.
זו עבירה – שלו. גם בדיני שמיא, וכמובן-מבחינת החוק האנושי.

תיארת מקרה קשה וכואב שאסור שהיה קורה, ואני שולח לך חיזוק ועידוד.
כרגע את חווה קושי. דווקא בגלל מה שכתבת והדרך שעשית שמגלה את עוצמות החיים מראה לנו שאת יכולה לצמוח מתוך המשבר הזה, ולהביע לעוד גבהים אדירים.

כל הטהרה והתמימות ששמרת עליהן כל השנים – עדיין קיימות בך, ואיש לא יכול לקחת ממך.
מה שחווית הוא טראומתי – מה זה יעצב בתוכך? זה בידיים שלך.

תכף ראש השנה, יום הדין על העבר שנמצא ביום הראשון של השנה הבאה.
היום הזה, מלמד אותנו שלא רק העבר מגדיר אותנו, לא על זה בלבד אנחנו נשפטים – אנחנו נשפטים גם על מה אנחנו עושים עם העבר, עם מה שעברנו.
איך אנחנו נותנים לזה לעצב אותנו.

התחושה הזו של ריקנות, של ייאוש בהחלט יכול להוביל לתחושה שכתבת "שלא אוכל למצוא זיווג עכשיו".
בחור עם סולם ערכים נכון, ידע להעריך את החוסן הנפשי שלך, את הבחירה שלך להיות שונה מכולם ולשמור על עצמך, ואת התמימות ששמרת עליה, ועודך שומרת עליה, לאורך כל השנים. את לא "פחות טובה", והבחור הנכון והמתאים לך ידע את זה.

*איפה את עומדת מול הקב"ה?*
על השאלה "האם ה' סולח לגמרי?"
התשובה היא: אין לו על מה לסלוח לך כי לא את זו שפגמת. לא את זו שחטאת.
לך אין בכלל על מה לבקש סליחה – וממילא אין גם צורך בסליחה.
הכאב שאת מתארת והרצון לסליחה הוא כי כואב לך בפנים ודרור שיכאב לך.
למי לא יכאב אחרי חוויה של אירוע כזה?

גם אם חלילה וחס את מרגישה שזה כן באשמתך (וזה לא!), חז"ל אמרו: "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". כלומר – דווקא העובדה שנפלת לניסיון קשה, והלב שלך צועק ומתחרט וכואב על מה שעברת, מעמידה אותך במקום עליון. ה' יודע הכל – את הקושי שלך, עד כמה שלא רצית את זה ושכל הסיטואציה נכפתה עלייך, ה' מבין לליבך, מסתכל על הלב והרצון.

*לגבי ההרגשה של "נהניתי קצת"*
זו נקודה שמבלבלת אותך: "אם הרגשתי משהו מהקרבה, אולי זה אומר שאני אשמה?"
התשובה היא – ממש לא. הטבע האנושי נמשך לחום, לחיבוק, לקרבה. זה חלק מהנפש הבריאה שלך וגם הגוף לפעמים מגיב באופן אינסטנקטיבי לגירוי חיצוני, וזה לא מעיד לרגע על הרגש. הבעיה היא שהוא ניצל את זה לטובת עצמו באופן פסול.

*אמון באנשים*
את כותבת: "אני מפחדת שעכשיו זה ילך איתי לכל החיים ולא אסמוך יותר על אף אחד". צריך לדעת ככלל שרוב האנשים בעולם הם טובים, ובאופן כללי – חשוב לא לאבד את האמון באנשים ולהפוך חשדן וציני כלפי העולם. ועם זאת, בעניינים שקשורים מיניות נדרשת באמת יותר זהירות. יש הלכות של שמירת נגיעה, איסור ייחוד ועוד – שנועדו להרחיק אותנו ממצבים כאלו שבהם נהיה בניסיון או חשופים לפגיעה מצד אחרים. ולכן – מצד אחד, תמנפי את מה שקרה כדי להפיק לקח חיובי לעתיד, להיות זהירה יותר ולא לסמוך על אחרים בסיטואציות כמו אלו; אבל מצד שני – לשמור על יחס של אמון באנשים באופן כללי, להסתכל על האנושות והעולם בעין טובה.

*מה עושים מכאן והלאה?*
• *תמיכה וליווי* – הכי חשוב: כדי לחזור לעצמך ולעבד בצורה נכונה את מה שחווית – ללכת לייעוץ אצל אשת מקצוע, שתוכל לתת לך סיוע נפשי ומקצועי. זה יכול אולי להיות מביך או מרתיע – אבל באמת שאין לך במה להתבייש. את חזקה וגיבורה, והצעד הזה הוא הדבר הכי מובן ומתבקש במצבך. פנייה לייעוץ מקצועי מעידה על חוזק, לא על חולשה. ממליץ לך על עמותת תהל – מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים וחרדים, שניתן להגיע אליו דרך קו החירום 02-6730002. וכן על איגוד מרכזי לסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית המפעיל שלוחה עבור נשים דתיות בקו 1202 וכן בווצאפ 052-8361202.
• *גבולות חדשים* – ההחלטה שלך לשמור נגיעה ביתר שאת היא החלטה בריאה ונכונה. היא תיתן לך כוח פנימי ותשיב לך את תחושת השליטה.
• *דיבור עם ה'* – תמשיכי לשתף את ה' בדיוק כמו שעשית. בכנות, בפשטות, כמו בת של אבא. זה מחזק ומנקה את הנפש. ה' הכי מבין אותך בעולם, ותמיד מחכה לשמוע אותך, באהבה גדולה.

את מוזמנת לחשוב על הדברים, ואני מקווה הם יתנו לך עידוד ומרגוע, ויניחו את דעתך.
את גם מוזמנת, ואפילו נשמח, אם תשלחי לנו משוב על התשובה ותכתבי לנו מה את חושבת על הדברים, ואם יש נקודות שתרצי עוד לחדד ולשאול.

חזקי ואמצי,
שלמה, חברים מקשיבים makshivim.org.il