איך אפשר להאמין אם זה מבוסס רק על הרגש?

שלום לך דפנה!
קודם כל אני חייב לומר שאת בדרך הנכונה. בדרך כלל מי שלא חושב על השאלות – אז גם את התשובות הוא לא מפנים, אבל מי שהשאלות מטרידות אותו – יפנים הרבה יותר את התשובות. המשיכי לברר את דרכך ואמונתך!
אכן, כמו שכתבת, שכל האדם קטן בהחלט בשביל להכיל את גדולת הקב"ה. אבל יש ויש בכוחו להבין שאכן הקב"ה קיים!
ננסה להבין זאת בעזרת משל יפה ששמעתי, ואני מעתיק לך חלק מתשובה שכתבתי פעם.

תארי לך אדם שתועה בדרכו במדבר. כבר כמה ימים הוא מיואש, לא נשארו לו כמעט אוכל ומים, מזמן הוא לא ישן שינה הגונה, כולו מלוכלך…
והנה הוא שומע קול. קול רך, נעים ומלטף שאומר לו: תמשיך ללכת, ועוד מעט תראה אור מרחוק. תלך בכיוון שלו! כשהגיע לשם ההלך הוא שומע שוב את הקול: בוא, תיכנס, שב ותנוח. הנה, כאן על השולחן מוכנה לך ארוחה מלאה כל טוב. אחרי שאכל ושתה הוא שוב שומע את הקול: אתה בטח עייף נורא וגם רוצה להתקלח… אז הנה, כאן בחדר מצד שמאל יש לך מיטה מוצעת, ובחדר הימני מקלחת, שם יש לך כבר סבון ומגבת. את הבגדים להחלפה תקח מכאן…
אחרי שקם האיש משנתו הוא מצא מפה המדריכה אותו בפירוט כיצד לחזור למקום מגוריו.
את יכולה לתאר לעצמך את רגשות התודה והאהבה שהציפו את ליבו של אותו אדם? למרות שהוא בכלל לא ראה את מי שדיבר אליו, אין לו שום מושג מי זה…
נשמע דמיוני, נכון? טוב, לכן זה משל… המשל בא להראות לנו, שלא תמיד כדי להבין שמשהו קיים אנחנו צריכים לראות אותו בעינינו.
זהו משל לדרך ההיכרות שלנו עם הקב"ה. מה שנמשל ל"קול" של אותו אדם הוא כל היחס שאנו זוכים אליו מהקב"ה. אפשר לומר המון דוגמאות וקודם כל הדבר שאנו חווים אותו בעצמנו: שיבת עם ישראל לארצו! ה' הבטיח לנו לפני אלפים שנה, עוד לפני הגלות, שעם ישראל יגלה מאדמתו – וישוב אליה. זה נשמע אז דמיוני לחלוטין, אבל היום גם גוים ישרים מודים שעם ישראל הוא פלא. להם אין הסבר, אבל לנו יש הסבר פשוט: כך אבא שלנו בשמים, שאמנם לא ראינו אותו בעצמו אבל אנחנו רואים שהוא מתייחס אלינו, הבטיח! הבטיח וכמובן מקיים!
כל בוקר אנחנו קמים, זה נראה לנו ברור מאליו שאנחנו חיים, נושמים, יכולים ללכת, לאכול, ועוד הרבה דברים. נכון שמי שמתעקש שאין אלוקים ממציא לעצמו תירוצים ומתעקש לקבל אותם למרות שבמבט ישר והגיוני הם ממש מוזרים. עולם שלם כל כך מתוחכם ומורכב נברא במקרה? למה אף פעם הם לא יגידו תאוריות כאלו אם הם למשל יגיעו לאי בודד וימצאו שם מחשב? הם מיד יבינו שמישהו היה שם. למה, אולי המחשב נוצר במקרה? וכידוע לך מחשב אחד הוא כאין וכאפס לעומת התחכום והמורכבות האדירה שיש בבריאה, בנפש האדם, ביקום ובמעמקי כל אטום. ראי קישור למאמרים יפים על נפלאות הבריאה:
http://www.hidabroot.org/home.htm
וראי עוד "מדענים מדברים על אלוקים":
http://www.hidabroot.org/madan.htm
האמת היא שאם חושבים על זה קצת, ככל שיותר מתבגרים מבינים שלא רק דברים שחשים אותם – קיימים. ילד קטן יכול לומר שאין דבר כזה חשמל, כי הוא לא רואה אותו; אבל אחרי שהוא יגדל קצת הוא יבין שרדיו ואור אינם פועלים מעצמם.
היכן בכל זאת באה לידי ביטוי העובדה שאנו בני אדם עם שכל אנושי? בדיוק בנקודה שאת כתבת: "להכיל את גדולת הקב"ה, להבין את סוד קיומו". לכן, אנחנו לא פילוסופים שמתעסקים בשאלות פילוסופיות על מהותו של ה'. אין לכך טעם, וחבל לאבד את הקשר החי, את הפגישה שלנו עם הקב"ה באופן שהוא מתגלה בעולם הזה, את הקשר שממלא את כל חיינו, ולהחליפו בבירורים פילוסופיים מופשטים ומנותקים מהמציאות…
שימי לב, זו לא בריחה חלילה. כמו שכתבתי מציאות הבורא ברורה לנו לחלוטין כתוצאה מהתבוננות פשוטה בעולם, בבריאה ובהסטוריה. דוקא בגלל הגדולה של הקב"ה אנחנו מבינים היטב שאין טעם לנסות ולהיכנס למהותו. מי כן עוסק בהתפסלפויות קרות ומנותקות מהחיים? מי שלא זוכה לראות איך הקב"ה ממלא את כל העולם, איך כל דבר בא ממנו ולכל דבר יש משמעות עמוקה ואלוקית. אצל הנצרות למשל אין כל קשר ממשי בין החיים לבין הדת (אולי אי אפשר להאשים אותם, כי הם באמת לא זכו לקשר עם הקב"ה כמו שזכה עם ישראל). אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, וכשהוא חוטא הוא פשוט הולך לכומר והכומר מכפר לו. בעצם – סליחה, יש אצל הנצרות אידיאל אחד: הרי היא דת החסד והרחמים! עם ישראל בשנות גלותו, נרצחי האינקויזציה, הפוגרומים, מסעי הצלב והשואה יכול להעיד היטב עד כמה האידיאל הזה מחובר אצל הנצרות עם המציאות…
אני רוצה שתחשבי על הדברים, כי את מבינה שעניין כל כך מהותי אי אפשר למצות בתשובה אחת באינטרנט. אשמח לשמוע ממך מה את חושבת, ואם תרצי ללבן עוד את הדברים ודברים נוספים.
וכמה מילים בעניין התפילה.
אני מציע לך שהתפילה תתחיל מהרצון הפשוט לומר לה' תודה על כל מה שיש לנו.
אחר כך בהחלט יש מקום להתבונן במילות התפילה. וגם – להתפלל במילים שלך! הרי הקב"ה הוא כמו אבא שלנו, ששומע אותנו – כי ככה הוא הבטיח! אמנם כמו אבא הוא גם לא תמיד שומע לנו, כי יש לו מבט "קצת" יותר כללי מאיתנו, ולפעמים מה שאנחנו חושבים שטוב – לא כ"כ טוב, אבל אף תפילה אינה הולכת לאיבוד. זה מאוד טוב להתרגל להתפלל בשפתך שלך, ואני חושב שאם תתרגלי לעשות זאת את גם תרגישי שה' שומע אותך.
כדאי לך לקרוא בספרי "אמונות" של הרב ישראל הס זצ"ל, ו"מבט בהיר בערפל" של ראובן ששון הי"ו. אני משער שהם נמצאים באולפנה ואם לא – תנסי לדאוג שהם יהיו.
אני גם משער שבאתר "חברים מקשיבים" ובאתר "כיפה" תוכלי למצוא עוד נקודות מבט על הנושאים שמעניינים אותך.
וגם, כדאי תחשבי מי מצוות האולפנה מדבר בשפה שלך, ותפני אליו!
בהצלחה, וחיים טובים ושמחים עד מאה ועשרים!
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il