איך אפשר להחמיר כתוצאה מיצר הרע?

שלום וברכה.
אינני מכיר ספר זה, ועל כן יקשה עלי לברר את כוונת הכותב, שהרי אינני רואה את ההקשר שבו הדברים נכתבו. אך להלן אציע את עמדתי על הנושא העולה מהמשפט.
אין ספק שלרוב, הקפדה על המצוות ודיקדוקיהם באים מאהבת האדם לתורה ולמצותיה, כמו אדם שאוהב מישהו אז הוא מבקש לעשות ולקיים את רצונו בצורה השלימה ביותר והמדוייקת ביותר בכדי שיערב וייטב לו. כפי שכתב הרמח"ל במסילת ישרים, פרק י"ח: "אמנם מי שאוהב את הבורא יתברך שמו אהבה אמיתית, לא ישתדל ויכוין לפטור עצמו במה שכבר מפורסם מן החובה אשר על כל ישראל בכלל, אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו, שאילו יגלה אביו את דעתו גילוי מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל. ואף על פי שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דיבור, הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה לעשות לו גם את אשר לא אמר לו בפירוש, כיון שיוכל לדון בעצמו שיהיה הדבר ההוא נחת רוח לפניו ולא ימתין שיצווהו יותר בפירוש, או שיאמר לו פעם אחרת".
דבר זה נכון להרבה אנשים שבאים להבנת חוכמת התורה מתוך יראת שמים, "ראשית חוכמה יראת ה'".
אך ישנם אנשים, הבאים להקפדה ודיקדוק במצוות מתוך רצון להראות כצדיקים, המחמירים במצוות. ולא מתוך המגמה הישרה שבהקפדה על המצוות אלא מתוך גאווה ו'הצטדקות'.
אנשים כאלו יחתרו תמיד למצוא את האסור ואולי אף יוכיחו את האחר על מעשיו, ואף שאינם יודעים את ההלכה לפרטיה. וכפי שכתב המחבר הרב אליהו דוד בצון הי"ו, בשאלה שרבנים מסתפקים בה להם ברור שהדבר אסור.
שורש הבעיה אצל אנשים מעין אלו שאינם נגשים אל חוכמת התורה מתוך יראת שמים טהורה אלא מתוך רצון לשפר את מעמדם בעיני עצמם ובעיני זולתם.
חשוב לציין, כי את הביקרת המצויה בדברי הרב בצון, איננו צריכים ל'השליך' מיד עלינו או על אדם אחר ולנסות ל'סמן' אנשים אלו, אלא ברוח דבריו להתחזק ביראת ה' ובאהבת מצוותיו והקפדה עליהם.
בברכה,
שאול.
shaulchn@walla.co.il