איך אפשר להתעלם מהיום הזה?

שלום יובל היקר!

אשריך שאתה מרגיש בכל גופך את הכאב על מצב הדור. דוקא בתקופה בה אנשים מתכנסים בתוך פרטיותם ומתנתקים מהכלל, דרושים אנשים כמוך שיפיחו תקוה חדשה ברוחם העייפה.

אבל דבר אחד חשוב לזכור ולהפנים – אסור להתיאש. היאוש הוא מחלה נוראית, הוא הדבר האחרון שאנו צריכים בשלב גורלי זה. היאוש מוליד תסכול, צער, ריחוק, כעס, קטרוג, שנאה, עלינו להמנע ולהתרחק כמו מאש ממחלה ממארת זו. אנו צריכים לגדול כאנשי אמונה שלא מאבדים תקוה מהמהלך האלוקי, גם אם הוא נסתר ונשגב מבינתנו. נתחזק ונקבל על עצמינו את עוצמתו ואמונתו של רב יוסף שידע את ההולך להתרחש, שהכיר את הפגמים והסבל, אך לא איבד את סבלנותו ואמר "שיבוא המשיח, ושאזכה לשבת בצל הגללים של חמורו", חושך כפול ומכופל, חומריות נוראית, שיא החומריות, ריחוק מכל טהרה ורוחניות. אך אם יש צל, זה אומר שיש אור. אם יש חמור, זה אומר שיש משיח. גם אם איננו מבינים מדוע הקב"ה בחר להוביל את מהלך הגאולה בדרך ארוכה כ"כ, מדוע יש לסבול צרות נוראיות של ניתוק מערכים של קודש ותורה, מדוע יש לסבול חולשה רוחנית גדולה, מדוע הכל לא יכול להיות פשוט יותר וקל יותר, אסור לנו להתיאש. "ארוכים הם חיינו וארוכים הם, על כן, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו, ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו" (הרב קוק, אורות התחיה ה´).

האמת היא שזה לא מדויק. ברוך ה´ ששלח לנו שליח אלוקים, את מרן הרב קוק זצ"ל, רואה האורות, שחזה מראש את הקשיים הללו. הוא גם הסביר לנו מדוע הצרות האלו מתרחשות ומדוע הן מהוות חלק אינטגרלי מתהליך הגאולה. ספר אורות הוא הספר שממנו אנו צריכים ויכולים לשאוב כוחות ואמונה. בספר זה הרב מתאר את ההכרח בריחוק מחיי דת וקדושה של חלק מהאומה, דוקא בשלב זה של גאולה. אמנם אין תחליף ללימוד מעמיק של הספר, וודאי שאי אפשר בכמה שורות לתמצת את התורה הגדולה הצריכה בירור ולימוד רב, אך אולי כדי לנסות לשכך את הכאב הרב שאתה חש אכתוב מעט מן המעט מדברים אלו.

בגלות חיינו חיים מדולדלים. היינו מפורדים ומפוזרים, לא היה ניתן לבנות חיים של אומה. הצלחה חומרים היתה נחלתם של יחידים, אך לא בתור אומה. בחסדי ה´ חזרנו לארצנו, התישבנו במקומנו הטבעי. חיי החומר שהיו בצמצום רב בגולה, פרצו להם לפתע בעוצמות אדירות. סוף סוף הם יכולים לבוא לידי ביטוי! התפרצות זו גרמה לשתי תופעות, האחת חיובית, והשניה, לצערינו, שלילית. התופעה החיובית היא הביסוס שלנו כאומה בארצנו. לא ניתן היה להקים מערכות של מדינה וצבא בלי קישור לעולם החומר. אותם אנשים שפרשו מעולם התורה יכלו, בזכות החומריות הגדולה שלהם, לבנות לתפארת אחת מהמדינות החזקות בעולם. אך יחד עם זה היתה תופעה שלילית שאין צורך להרחיב עליה את הדיבור. הניתוק מעולם הקודש יצר את אותן בעיות שהזכרת. אך יש להבין שהכל נעשה בהשגחה אלוקית. הדור הוא דור גדול, טוב מבפנים ורע מבחוץ (זוהר). האם אפשר להעלות על הדעת שדור שזוכה לגאולה יהיה דור שפל וקטן? ודאי שלא. מה שדחף את אותם אנשים לעלות לארץ ולבנותה הוא הרוח הגדולה שמפעמת בקרבו. גם אם אינו יודע לבטא אותה וגם אם אינו מודע לקיומה, היא קיימת. רוח אלוקים היא זו שדחפה את מנהיגי הציונות לבנות את מפעלם, ואין זה משנה אם כלפי חוץ הם מסבירים את מעשיהם במניעים הזרים לעולמה של תורה או רצון להדמות לשאר העמים.

הרב ידע לאן הרוחות נושבות, והוא גם חזה שאותם אלו שבנו את ארצנו, במידה שניתוקם מהתורה יימשך, הם גם יחריבו אותה, הם ימאסו בבניין שבנו במו ידיהם. גם ההסבר לכך נובע מאותה נקודה פנימית. הדור הגיע למצב בו נשמתו זועקת מתוכו, היא לא מסוגלת לסבול חיי צמצום וחול. משום כך אותם אנשים מרגישים בתוכיותם שאין יותר מקום לאותה קטנות שבגללה הם יזמו את כל הבניה הזו. נשמתם דורשת תוספת קדושה, ועל כן הם בועטים במפעלם הקודם שמבחינתם לא נבע מאותה נקודה. כמובן שכלפי חוץ הם לא יודעים לומר זאת ואף לחשוב זאת, ומשום כך אנו חוזרים לנקודת ההתחלה שלנו –

אסור להתיאש.

כאן מגיע תפקידנו. אנו נדרשים להעלות קומה את המפעל הציוני. אנו נדרשים לחלחל בתוך נפשות הדור את האמת הלא פשרנית והלא וותרנית שאנו מכירים. אנו נדרשים לגרום לדור להתוודע לנשמתו הפנימית, אנו נדרשים לקרוא בשם ה´, לגלות שכל מה שדחף אותנו וכל מה שהחזיק אותנו עד היום – זו אותה אמת אלוקית. אם נאבד תקוה, אם לא נאמין בדור, אם נרים ידיים, אין סיכוי לשנות כלום. אך אם נפעל עם א-ל, אם נשפיע מהתורה של בית מדרשנו גם על תושבי רעננה ותל אביב, אם נאמין ביכולתנו ובתפקידנו, נוכל לחזות בעינינו ישועות גדולות.

ושוב, כמובן שיש עוד הרבה להרחיב ולהוסיף, ואין הדברים אלא כפתח לבירור מעמיק יותר, אך אני מקוה שהדברים היו לתועלת, ובין כך ובין כך אשמח לקבל ממך תגובות או שאלות נוספות.

בשורות טובות,

איתי.
itaituchfeld@nana.co.il