איך בכלל אפשר לכבד הורים?

בס"ד

שלום לך שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך פעמים רבות, ובכל פעם נצבט לי הלב מחדש. וכל פעם מחדש התלבטתי מה לענות. למה?! – כי השאלה שלך היא כל כך מוכרת וכל כך כל כך כואבת…

הניגודיות שאת מתארת בקשר עם אימך, היא 'מנת חלקם' של בני נוער רבים (והאמת – שלא רק בני נוער, אלא גם מבוגרים…).
את אוהבת מאוד את אימך, ואת גם אמיצה מספיק בשביל לומר לה את זה.
מצד שני – קשה לך! את מרגישה שהיא דורשת ממך יותר מדי, שהיא 'נכנסת לך לחיים', ויותר מזה – שהיא לא ממש מבינה אותך…
ואם אמא שלי לא מבינה אותי, אמא שלי שמכירה אותי עוד מלפני שנולדתי – אז מי בעצם יכיר אותי?!
זו מציאות בהחלט לא פשוטה.
ואיך פותרים את הפלונטר הזה?! איך מפסיקים להרגיש את הלחץ האדיר הזה? איך יוצרים שיח נעים ורגוע עם אמא?!
לפני שאנסה לענות, אני חייבת להקדים ולומר – שכל דבר שאכתוב אין לי בכלל זכות לכתוב אותו. גם אני עוד עובדת קשה בשביל להגיע למקום נכון ואמיתי של ענווה וכבוד מול ההורים שלי. לא כל מילה שאכתוב כאן, כבר הצלחתי ליישם – ממש לא. אבל אני כותבת בכל זאת – גם כי שאלת, וגם בכדי לחזק את עצמי (אז תודה ששאלת)

אני חושבת שהשלב הראשון בהתמודדות עם מצוות כיבוד הורים, היא ההבנה שהקב"ה יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו, ושהוא "שתל" כל אחד ואחת מאיתנו במשפחה שלו – בכלל אל בטעות… וכשהקב"ה "שתל" אותך במשפחה שלך, עם האמא שלך – האהובה כל-כך, אבל גם המעצבנת כל-כך, זה לא 'התפלק' לו. הוא ידע טוב מאוד מי זו את, ומי זו אמא שלך, והוא החליט שזה המקום שבו תוכלי לצמוח הכי טוב.
ועוד דבר – הקב"ה גם ידע שיש מצוות כיבוד הורים…
כלומר, העובדה שאת מי שאת על שלל תכונותייך, ושאמא שלך היא מי שהיא על שלל מאפייניה, בשילוב עם העובדה שאת מחוייבת בכבודה (ולא ההפך…) – כל זה אינו מקרי. כל זה זו התפאורה שהקב"ה יצר במיוחד בשבילך!
ויחד עם התפאורה הזו, הוא גם נתן לך ארגז כלים בשביל לעבוד.
יש רק מוקש אחד…
לא תמיד אנחנו יודעים באילו כלים להשתמש…
כי בארגז הכלים שלך, יש גם כלים של עצמאות, ורצון לחופש, ורצון להגדיר את עצמך לא על פי ההורים שלך, ולעשות את מה שאת בוחרת, ועוד הרבה כלים חשובים שמשמשים אותך בהרבה מקומות. אבל לפעמים בקשר עם ההורים הם קצת מפריעים לך…
הרי למה כל כך מפריע לך שאמא שלך שואלת שאלה שהתשובה עליה ברורה?! אם השאלה כל כך ברורה, למה שפשוט לא תעני? ואם חברה שלך הייתה שואלת זה גם היה מציק לך ככה?
אלא שאנחנו רוצים ששהורים שלנו ממש יבינו אותנו.
אבל מה לעשות – גם ההורים שלנו הם בני-אדם.
כל כך מעצבן שההורים שלנו מבקשים שנעזור (למרות שלשטוף כלים אצל חברה שלך יכול להיות הרבה פחות מציק…) – למה?! כי בבית אנחנו רוצים לנוח.
כל מה שקשה לנו בחוץ – בבית הוא קשה פי כמה! כי בבית אנחנו לא רוצים להשקיע כוחות נפש…
אלא שזה לא עובד ככה – עבודת המידות היא גם [ובעיקר] בבית…
בואי אני אזרוק אותך כמה שנים קדימה.
בעז"ה כשתתחתני. האם את חושבת שבעלך תמיד יבין למה את מתכוונת כשאת אומרת דבר מסויים (או אפילו כשאת לא אומרת אותו)? האם את תביני בדיוק מה הוא רצה?! האם הרצונות שלכם תמיד יהיו שווים? האם כל דבר שתבקשי הוא ישמח לעשות? האם כל דבר שהוא ירצה שתעשי יסתדר בדיוק עם הרצון שלך?!
הרי ברור שהתשובה לכל אלו היא לא. אם כך… איך אפשר בכלל לשמור על שלום בית?!
התשובה היא – שצריך לעבוד. צריך לזכך את המידות שלנו, להגביר את הסבלנות שלנו, לחדד את ההקשבה שלנו, לבטל את האנוכיות שלנו (כל מילה פה היא חתיכת עבודה… אבל עבודה שמשתלמת).
את כל העבודה הזו – את צריכה להתחיל לעשות מול ההורים שלך. גם כדי להתחיל ו'לאמן את השרירים' האלו בנפש שלך. אבל יותר מכך – כדי שתוכלי לקיים מצוות כיבוד הורים כראוי ואף יותר מכך. ולא פחות חשוב – כדי שיהיה לך יותר טוב ונעים בבית.
את צריכה להזכיר לעצמך, שאמא שלך אוהבת אותך מאוד. היא מתקשרת אלייך הרבה – כי היא דואגת, היא מבקשת את עזרתך כי היא זקוקה לך, היא שואלת אותך שאלות מובנות מאליו – כי היא רוצה לשמוע אותך, היא מתעניינת במה יש לך לומר…

בטח את חושבת עכשיו – 'כל זה טוב ויפה, אבל 'על חם' אני פשוט מתעצבנת, זה באמת מרגיז…'
ואת צודקת. הרב וולבה כותב ש"אין קורסים מזורזים בעבודת המידות" (עלי שור, חלק ב'). את רוצה לעשות תהליך נפלא – ללמוד להסתדר עם אמא שלך טוב יותר, אבל זה תהליך שדורש עבודה.
עבודה להבין שבעצם – אנחנו חייבים הרבה מאוד להורים שלנו, ולכן עלינו לגמול להם ולעזור להם, עבודה להתגבר על הרצון האוטומטי שלך להתחצף (שזה בעצם לא הרצון [שלך], אלא של היצר הרע שלך…), עבודה על סבלנות, עבודה להבין את הצד של אמא שלך יותר טוב… הרבה עבודה.
אבל עבודה משתלמת ביותר. את תראי איך זה משפיע לך לאט לאט על כל תחומי החיים. איך אחרי שהצלחת להיות יותר סבלנית בבית, את גם יותר סבלנית עם חברות, איך אחרי שהצלחת לא להתחצף לאמא שלך פתאום מציפה אותך הרגשה טובה.

בנוסף – צריך לזכור שההורים שלנו הם בני-אדם, וככאלה יש להם שני אוזניים…
אם את רואה שיש מצב שחוזר על עצמו פעמים רבות וגורם ל'פיצוצים' – כדאי ליזום שיחה עם אמא ולברר איך מונעים את הפיצוץ הבא (שיחה שמתחילה ב"לי קשה כש…", ו"אני מוכנה להשתדל יותר ב…", ולא שיחה שמתחילה ב"מעצבן כשאת…" או "למה את תמיד…").

ושוב אני מזכירה – ש-ה' ידע בדיוק לאיזו סיטואציה הוא מכניס אותך, והוא ידע ששם תוכלי לעבוד על מידותייך הכי טוב שאפשר ולהגיע הכי רחוק שאת יכולה.

ואסיים, כהרגלי, בעצה שתמיד טובה – [תפילה]. פני לקב"ה ובקשי ממנו שיכוון אותך, שידריך אותך, שיעזור לך להתגבר…. אל תשכחי גם להודות לו על האמא המקסימה שאת כל כך אוהבת…

אני מוסיפה לך גם קישור לשיעורים שונים בנושא כיבוד הורים. ארבעת הראשונים דנים ממש בהלכות של מה חייבים ומה לא בכיבוד הורים (סתם כדאי לדעת), אך בהמשך יש גם שיעורים שמסבירים את המצווה קצת יותר בעומק שלה… את מוזמנת לעיין: http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.asp?cat=187

מקווה שסייעתי…
שלחי לי מייל, וספרי לי איך הולך? האם הדברים מתאימים לך?
שנה טובה ומבורכת,
חני, חברים מקשיבים
hmt@shoresh.org.il