איך ה' נותן שרוצים לפנות את גוש קטיף?

שאלת הגולש

שלום,
כשהייתי ילדה קטנה, אמרו לי שאנחנו מוקפים בערבים- ואני בתור ילדה קטנה דמיינתי את זה כך שהבניין בו אני גרה הוא של יהודים וכל הבניינים מסביבי הם של ערבים.. ויש לי איזה מן "חשש בלב" שבסופו של דבר זה יקרה והבית היחידי שישאר יהיה של אריאל שרון…
איך זה ייתכן שראש הממשלה של מדינת ישראל רוצה לוותר על כל שטחי המדינה ללא הינד עפעף?
דבר זה, גורם לי קצת להשוות (אבל להבדיל) את שרון לפרעה, שהקב"ה הקשה את ליבו- בעצם נראה לי שהקב"ה מקשה את לב שרון, ואנחנו אלה שצריכים להתמודד עם זה.. אני מרגישה שה' כאילו נטש אותנו, הארץ שהוא הבטיח לאברהם אבינו הולכת ומצטמצמת ובסוף לא יישאר לנו כלום. איך הקב"ה נותן לדבר כזה לקרות- שהארץ שלנו עוד מעט תינתן לידי הערבים, בני-דודינו?? זה פשוט נראה כמו נסיון שבלתי-אפשרי לעמוד בו! (כן-כן אני מכירה את האימרה שה' לא מנסה אדם שלא יכול לעמוד בנסיון) למרות שיש אנשים המאמינים שלא צריך לפנות וכו' – זה לא ממש עוזר כשראש- הממשלה לא מאזין להם בגרוש.. כל העניין הזה מעורר המון שאלות אמוניות על השגחתו של הקב"ה עלינו, ואיפה הוא בכל המצב המסובך הזה, ועוד המון שאלות מהסוג הזה. זה פשוט ממש קשה לי להתמודד עם המצב ואשמח מאוד לקבל תשובה…
תודה-רבה.
כל טוב

תשובה

שלום!
אשרייך שאת שואלת, זה חשוב. לא רצוי לשמור בבטן דברים, ובמיוחד פחדים וכעסים, כי הם נאגרים ובסוף הכל מתפוצץ.
ראשית כל – אל תפחדי. ה' איתנו, ה' אוהב אותנו, אנו בנים שלו, "בנים אתם ל-ה' אלוקיכם".
ה' מבטיח לנו שהכל יסתדר לטובה, אבל הוא אף פעם לא אמר שלא יהיו משברים בדרך, להיפך, חז"ל אומרים לנו שבדברים החשובים באמת, יש קשיים, "ארץ ישראל נקנית ביסורים", ככה זה תמיד, דברים שבאים בקלות הם בדרך כלל הדברים הלא חשובים, והדברים שבאים עם קשיים – הם הדברים היותר חשובים.
לפעמים אנחנו נוטים להסתכל על החלק הריק בכוס, ולא מסתכלים על הצד המלא.
לפני 100 שנה אף אחד לא חלם שתוך זמן קצר תהיה לנו מדינה, ולא רק מדינה אלא מדינה עם אחד הצבאות הטובים בעולם, מדינה מהמתקדמות בעולם.
מי חלם על זה?
ב"ה אנחנו עכשיו בארצנו, חזרנו אליה אחרי 2000 שנות גלות, וכי ה' לא קיים את הבטחתו?
ב"ה מאז מלחמת ששת הימים, כבשנו עוד חלקים גדולים מארצנו שנגנבה מאיתנו, והקמנו ישובים לתפארת, על אפם ועל חמתם של כל האומות.
נכון, מדי פעם יש קשיים, אבל אם נהיה חזקים ונחושים אף אחד לא יצליח להוציא מאיתנו את מה שבאמת שייך לנו. ואם נסתכל על הצרות שהיו לעם ישראל במשך שנות הגלות, ונשווה זאת לבעיה הנוכחית – ואם נסתכל על זה שבצורה מדהימה תמיד תמיד עם ישראל יצא מזה בסופו של דבר, גם אם זה היה כואב מאוד – זה ימלא אותנו באמון גדול כלפי ריבונו של עולם.
רק השבוע נחת פצמ"ר בתוך אולפנה… רק שהתלמידות 'במקרה' לא היו שם. וכש'המקרה' הזה מצטרף למאות 'מקרים' של פצמרי"ם שנוחתים על גוש קטיף ומפספסים או בסנטימטרים ואפילו מילימטרים, או בדקות ספורות – ברור שה' רק רוצה לאותת לנו משהו. ה' רוצה לאותת לנו שהוא אוהב אותנו, ויחד עם זאת הוא לפעמים מכאיב "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך".

גם ראש ממשלתנו אוהב את הארץ, הוא נלחם עליה, הוא הציל אותנו מתבוסות כמעט בטוחות והוביל אותנו לנצחונות, יש לנו הרבה מה להודות לו.
אבל גם אנשים גדולים לפעמים מתבלבלים, גם ראש ממשלה, כשרואה שהעם לא מספיק חזק, הוא מתחיל לחשוש ולפקפק, וללכת למשאלים וכדומה, והנה – למרות כל הסכויים ולמרות כל הסקרים, המתפקדים אמרו בראש מורם "גוש קטיף שלנו!".
לכן, אין מה לפחד. ב"ה השגנו המון ב-56 השנים האחרונות, באופן מעורר התפעלות.
ועוד הדרך תמשיך, אמנם היו קשיים, ועוד יהיו קשיים – אבל אנחנו עם חזק, ואנחנו ננצח. ומדוע? כי האמת אצלנו, כי עמנו א-ל!
ועצה טובה אם את רוצה לא לחשוב כל הזמן על הצרות אלא להתבונן במבט אמיתי וישר על כל המציאות, שהחלק הטוב שבה גדול הרבה יותר מהחלק הכואב שבה – אל תקשיבי יותר מידי לתקשורת, שכל הזמן מדברת רק על הצרות והכאבים כאילו זה הדבר היחיד שיש בחיים ובמדינה הנפלאה שה' עזר לנו לבנות.

אם יש לך עוד שאלה – נשמח!
מתי, חברים מקשיבים
matirozn@walla.co.il

יט בסיון התשסד

קרא עוד..