השבט שלנו ממש לא מגובש. כבר ניסינו הרבה לפתור את הבעיה והמצב ממשיך… יש לכם פיתרון? (השאלה קוצרה).
הצלחת לשמח אותי! ממש נהדר לדעת שיש מי שאכפת לו ורוצה שגם לאחרים יהיה אכפת, שיש מי שדואג לגיבוש ואהבה שישררו בין החברים שלו ושדואג גם לאלה שהם לא המקובלים ביותר. אשרייך שיש בך את המידה הטובה הזו של אהבת ישראל – חילך לאורייתא!
ובכן, לא שאלת אם נכון לשאוף לגיבוש בין הבנים של השבט לבין הבנות ולכן לא ניגע בשאלה הזו. אבל ננסה ביחד לחשוב איך יוצרים גיבוש, אכפתיות וכבוד בין החבר'ה.
מהו, בעצם, גיבוש?
גיבוש הוא ליכוד, ריכוז, יצירת גוש אחד (-אבן שושן..) אנו רוצים בעצם ללכד את החבר'ה ולגרום להם להיות קבוצה, עם כל המאפיינים של קבוצה. את כל המילים היפות על חשיבות העזרה לחבר ועל אכפתיות- אתם כבר יודעים. היו לכם בטח מליון שיחות על הנושאים האלה. אבל יש פרט אחד שאותו קצת שכחנו והוא ה[מטרה]. קבוצה לא תוכל להישאר יחד לאורך זמן אם לא יהיה לה "דבק"- משהו שיחבר את כל אנשיה ויגרום להם לרצות להישאר ביחד. אני מרגישה שיש לשבט שלכם איזושהי נקודה שחייבת בירור מהותי וחידוד והיא ההבנה שגיבוש הוא אמצעי ולא מטרה. אין לנו, כשבט שבא לסניף מדי פעם מטרה להיות יחד – אם זו המטרה, אנחנו לא נצליח להחזיק מעמד לאורך זמן. הגיבוש שלנו הוא רק אמצעי להשיג את המטרה. נכון שתמיד הפעולה הראשונה שאנחנו שומעים כשנכנסים לסניף היא על גיבוש, על ביחד ועל שיתוף פעולה ודומיהם אבל חייבים להבין שכל אלו הם כלי להגיע בעזרתו למטרה גבוהה יותר.
כנסו לכם אסיפה של כל בני השבט וחשבו יחד למה אתם שואפים, מה אתם רוצים לעשות ומהם הכוחות שלכם. אולי תבחרו פרויקט שבטי של חסד והתנדבות באיזה גמ"ח, אולי תחליטו לאמץ ילדים/זקנים/מישהו שזקוק לכם. אין לי מושג איזה הרכב של חבר'ה יש לכם בשבט ומה הכוחות שלכם אבל ההחלטה הזו צריכה בכל מקרה להיעשות על-ידכם בלבד (אפשר להיעזר בהנחיית המדריכים).כאשר כולם פועלים למען ערך מסוים או מטרה זהה, הרגשת האחדות מתרבה, האכפתיות גדלה, שוב זה לא "אני ואתה" אלא "אנחנו".
המצב שתיארת נפוץ בהרבה מקומות. אנחנו גדלים, כבר אין לנו את כל הזמן שבעולם ומתחילים לחשוב פעמיים אם כדאי ללכת לסניף או לא. אם לא תהיה לנו סיבה טובה להגיע לשם אנחנו פשוט נפסיק לעשות את זה. אני מכירה (מקרוב) סניף שלקח על עצמו לתפעל גמ"ח יום בשבוע, ובראש המתנדבים עומדים חבר'ה בגילך. הסניף הומה אנשים, מרגישים סיפוק מהעבודה המשותפת ונמצאים [ביחד], וזה החלק שאת מחפשת לסניף שלך. נסו לפעול!
ועוד טיפ קטן. המון פעמים יש דבר שמפריע לנו ואנחנו מעלים אותו על סדר היום. זה נפלא לשוחח על הבעיות ולנסות לתקן. אבל חייבים להיזהר! מתוך הרצון הכן לשנות, אנחנו לפעמים שוקעים בנושא, מדברים עליו בלי סוף ובכך בעצם גורמים לבעיה לתפוח ולא נותנים לה להיפתר. אמרו לעצמכם בשבט: "בסדר, דיברנו על הנושא, הבנו את הבעיה, עכשיו מפסיקים לדוש בנושא!" – הרוחות יירגעו ובעזרת ה', בעוד שנה כשתשבו שוב כולם ותדברו על דא ועל הא, תראי שהאהבה בין כולם הרבה יותר מורגשת.
אם יש לך עוד שאלות, רצון להרחיב או כל דבר אחר – את מוזמנת בשמחה לכתוב לי לכתובת האי-מייל:
tlraaya@netvision.net.il
המון הצלחה וברכה בשבט!
שלומית.
