שלום! אני מדריכה בסניף בני עקיבא בתל אביב את שבט מעלות בנות. ויש לי איתן קצת בעיה… אף פעולה לא מעניינת אותן,הן מרחפות כל הזמן. ניסיתי פעולות עם משחקים,עם אוכל,עם סיפורים מעניינים והן יכולות להקשיב לשניה ובסוף כשמגיע סיכום הפעולה הן שותקות,כל אחת בעולם שלה.. ניסיתי גם פעולות עם קצת יותר תוכן אבל זו גם בעיה בפני עצמה-יש לי 5 חניכות והן חילוניות, שתיים מהן באות כל הזמן עם סקיני ג'ינס לסניף וניסיתי לדבר איתן אבל שום דבר לא עוזר..אחת אומרת שאין לה בשביל מה לקנות חצאיות כי היא ממילא מתחילה עוד מעט כיתה ז' בבי"ס חילוני אז בשביל בנ"ע שהיא מגיעה כי משעמם לה בבית היא לא תקנה חצאית כי היא לא דתיה. אז פעולות עם טיפת תוכן על צניעות או תפילה בכלל לא בא בחשבון כי זה יכביד עליהן ממש,ופעולות על 'בין אדם לחברו' כבר מיציתי .. אשמח לעזרה!
מדריכה יקרה, שלום.
שמחתי לקרוא את השאלה שלך, כיוון שיש בה שתי נקודות לא מאוד שגרתיות ובהחלט חשובות: מעורבות ועשייה של חניכים בקבוצה, והתאמת הפעילות לסגנון ולאופי של החניכים.
לפני שנתחיל, חשוב לי לציין שנראה שהתברכת בקבוצה לא רעה בכלל. לעתים קרובות אנחנו מקבלים שאלות על חניכים שמתפרעים, משתוללים, מתכתשים ובאופן כללי לא מתייחסים בכבוד הראוי לפעילות ולמדריכים. בתוך שלל הוויכוחים והצרות הללו, מרענן ומשמח לשמוע על קבוצה שנשמעת שקטה וסימפטית בסך הכל, משתפת פעולה אבל לא באופן מאוד פעיל, וגם כשיש חילוקי דעות בנוגע לנושאים כמו תלבושת, ניתן לשוחח עליהם והם אינם מידרדרים לריבים קולניים. זה כשלעצמו הישג חשוב לך כמדריכה, ובהחלט ראוי לכל מדריך ומדריכה לשאוף לאקלים נינוח ומשתף בקבוצה, ללא קשר לבעיות שעולות מפעם לפעם. אז כל הכבוד!
[מעורבות של חניכים]
בהדרכה, בחינוך ובמנהיגות בכלל, יש פרדוקס שקל לפספס. מצד אחד, הנטייה הטבעית ביותר של מי שמגיע לעמדת מנהיגות היא: להשפיע, להוביל, לתת את הטון, לסחוף ולגרום למונהגים ללכת בכיוון שהוא מתווה. מצד שני, מנהיגים רציניים לא מסתפקים רק בהובלה. קשה להם עם הרעיון שהמונהגים שלהם הם פסיביים וסטטיים, שהם פשוט עושים מה שהוא אומר בלי לחשוב ובלי ליזום פעולות מקוריות או רעיונות מקוריים משל עצמם. אלא שכדי לגרום ליצירתיות, מקוריות ועשייה בקרב המונהגים, המנהיג חייב "לשחרר" קצת, ולהאציל עליהם חלק מהכוח שלו ומהמקום שלו כגורם חזק ומשפיע. יותר מזה: הוא צריך ללמד אותם איך לעשות שימוש במשאבים האלה, ולהעניק להם מוטיבציה לגשת ולהשתמש בהם באופן מתאים.
כלומר, כשאנחנו בונים את מערך ההדרכה ומתכננים את הפעילות עם החניכים, אנחנו מנסים להשיג איזון בין הציפייה של החניכים מאיתנו להוביל אותם, להכין "בשבילם" פעולה ולאפשר להם ליהנות מהעשייה שלנו עבורם, לבין הרצון הפנימי ולפעמים הכמוס שלהם לבטא את עצמם ולהוציא את הכוחות הטמונים בהם אל הפועל, גם אם זה קורה באמצעות משהו "קטן" כמו השתתפות ערה בדיון או הכנה של פעולה בעצמם עבור החניכים.
אז איך עושים את זה? הדבר הראשון שצריך הוא: מודעות, ורצון להגיע למקום שבאמת מפעיל את החניכים. לשם כבר הגענו, ולכן נעבור למרכיב השני: היכרות טובה עם החניכים. ככל שנכיר את החניכים טוב יותר, יהיה לנו קל יותר לזהות את המרכיבים שיצירתיים אצלם, את האזורים שמעוררים הכי הרבה אכפתיות, להט, משמעות ועניין. לא תמיד אלה יהיו הדברים שנראים לנו המדריכים חשובים, ולא תמיד הנושאים הללו מעניינים אותנו. ועדיין, הדבר החשוב שנמצא כאן במוקד הם החניכים, ולא המדריכים. ולכן חשוב שהמדריכים יהיו מאוד קשובים לקולות של החניכים, שידברו איתם וינסו להכיר מקרוב את חיי היומיום שלהם ואת נושאי השיחה שלהם כשהם בינם לבין עצמם. כשיש לנו הרבה מידע על מה שקורה בראש של החניכים, קל לנו לזרוק אליהם הזדמנויות לעשייה ולאפשר להם לנצל אותן. אפשר לעשות את זה באמצעות פעולות שאתן מכינות סביב נושאים שמעניינים את החניכות, או בכלל לסייע לחניכות להכין בעצמן פעילויות בנושאים הללו.
[התאמה הפעילות לסגנון ולאופי של החניכות ]
אפשר מאוד להבין את הרצון שלכן כמדריכות להקפיד על הכללים ולדאוג שהחניכות יגיעו לסניף בלבוש מתאים, ולדבר איתן על נושאים שמקובל לעסוק בהם בתנועה: שבת, תפילות, מצוות, וכדו´. מצד שני, אפשר להבין את החניכות שלא מבינות על מה המהומה ולא מרגישות חיבור משמעותי לנושאים שלא קשורים לחיי היומיום הרגילים שלהן. ולכן, בהמשך לנושא של "מעורבות של החניכים", גם כאן ההיכרות העמוקה והכנה עם החניכות יכולה לשמש אתכן כחומר גלם לבניית הגשר ביניהן – לבין הנושאים והערכים שנראים לכן המדריכות כחשובים ורלוונטיים. זה מאפשר לכן לגעת באותם נושאים – אבל לפתוח את החשיבה אליהם ממקום שקרוב לחניכות ולאו דווקא אליכן המדריכות. למשל, אם אתן רוצות לדבר על "שבת", אתן יכולות להגיע למסקנה שזה מתחבר לחניכות מהכיוון של "פסק זמן", או של "שלווה" מהמרוץ המהיר של היומיום עם האסמסים והמיילים. דיון בנושא צניעות יכול להתחיל בכלל מהמרדף אחר מותגים, מהקנאה (?) בדוגמניות ושחקניות מוכרות ומהקשר שבין ביטוי עצמי להופעה חיצונית. ככל שתגיעו להבנה מעמיקה יותר של העולם הפנימי של החניכות, יהיה לכן קל יותר ליצור את החיבורים אל הנושאים הרלוונטיים להן – ולכן.
במקביל, כדאי למצוא את הדרכים להתאים את האופי של הסניף לאוכלוסייה שמוזמנת אליו. כאשר המדיניות של הסניף היא לאפשר גם לבני נוער שאינם דתיים להשתתף בפעילות, ראוי להגדיר מראש שאותם בני נוער יוכלו להגיע בלבוש שאליו הם רגילים – במגבלות סבירות (למשל, מכנסיים שאינם צמודים מדי, ולאו דווקא חצאית).
[לסיכום:] שני הנושאים שעולים בשאלה שלך משקפים את החשיבות הרבה של היכרות טובה ומעמיקה עם החניכות. היכרות כזאת היא לא בהכרח תוצר של שיחות נפש ממושכות, אלא דווקא של שיחות "קלילות", של האזנה לחוויות הכי יומיומיות וסתמיות של החניכות, ושל גישה אמפתית, קשובה, אוהדת ולא שיפוטית מצדכן, המדריכות. הידע היקר וההבנה לנפש החניכות שתרכשו באמצעות ההקשבה הזאת, תאפשר לכן לתכנן פעילויות הרבה יותר מתאימות, רלוונטיות, מעניינות ומעוררות לפעולה עבור החניכות, וגם לסייע לכן להתגבר על השוני ביניכן לבין החניכות בהטמעת ערכים ועקרונות חינוכיים.
בהצלחה!
אוהד
ohadspt2@gmail.com
