איך יתכן שבגמיה מותרת?

שלום לך, אין לך מה להצטער על האורך – להיפך, בדרך כלל ככל שהשאלה יותר ארוכה ככה אפשר להבין אותה יותר.

לגבי השאלה הראשונה, כפי שהזכרת בשאלתך בגמיה לא נחשבה למצוה, אלא זהו היתר בלבד. גם אצל אבות האומה, אברהם לא רצה לקחת אשה נוספת, אך לקח בסוף בלחץ שרה בכדי להעמיד ילדים. גם יעקב התכוון מתחילה להנשא רק לרחל ולבסוף מכורח המציאות נשא גם את לאה ואת שפחותיהן.
יצחק אבינו, אחת הסיבות שהוא נחשב למעולה שבאבות היא שהיה נשוי לאישה אחת בלבד. כך שיש לראות באופן הזה את היחס של התורה לבגמיה.

[אז למה התורה לא אוסרת את זה לגמרי?]
לפני שנענה על כך הייתי רוצה לשאול את אותה שאלה על עניין אחר, שבו העיקרון הוא עוד יותר קיצוני. כידוע מהתורה אב רשאי למכור את בתו לשפחה! איך אפשר להבין זאת???
התשובה היא שאכן אב שימכור את ביתו לשפחה 'סתם ככה' למרות שיש לו אפשרות לזון ולפרנס אותה ולגדל אותה בצורה נורמלית – הוא [רשע מרושע]. אבל יש מצבים שזה כורח המציאות – לאב אין כסף ואין לו יכולת לגדל אותה בצורה נורמלית. במקרה זה התורה נותנת לו אפשרות למסור את בתו למשפחה (כמובן שהוא צריך לדאוג שזו תהיה משפחה טובה), שתגדל את בתו. יש לדעת שעבד עברי בהלכה אינו עבד נרצע כמו באפריקה, להיפך – על האדון להקפיד מאוד לא להכביד על העבד עבודת פרך, עליו לדאוג לרווחתו, למזונו וכו', אם יש לו למשל רק כר אחד – עליו לתיתו לעבד!
העיקרון הוא שיש דברים מותרים כי יש מציאות מסויימת שבה אין ברירה אלא להשתמש בהם, אבל מי שמשתמש בהם סתם גם בלי הצדקה – הוא רשע. וזה בדיוק כמו שהתורה נתנה לאדם כוח להרוג, כי יש מצבים שאין ברירה אלא להרוג את הרשעים, אבל מי שישתמש בכוח הזה במקרה אחר – הוא בעצמו רשע גדול. העיקרון הזה כתוב גם בדברי הרמב"ן בתחילת פרשת קדושים, שהטביע את המושג 'נבל ברשות התורה'.

עד כאן כתבתי רק בשביל להמחיש את העיקרון, אני לא אומרת שמי שיש לו כמה נשים הוא רשע, אלא בדרך כלל הוא פשוט טועה ומפסיד קשר אמיתי בחיים.
יחד עם זאת, אנו מאמינים שהתורה נכתבה על ידי מי שיצר את העולם, זה שיצר גם את הגברים וגם את הנשים, ואם אכן הותר הדבר ואף אם לא לכתחילה, נראה שיש לדבר יסוד במציאות. ומסתבר שמבחינה נפשית, הגבר בנוי בצורה כזו שיש באפשרותו להקשר בו זמנית בקשר אמיץ ואיתן עם מספר נשים, דבר שאינו נכון אצל האישה – היא מסוגלת לתת אמון באיש אחד ויחיד. ולכן מציאות זו התאפשרה באופן עקרוני ואכן מלך ישראל שהוא אישיות כוללת שהקיפה בתוכה הרבה פנים ורבדים והיתה בעלת עוצמה מיוחדת הותר לו להתחתן עם מספר רב יחסית של נשים.
אדם זה שנשא מספר נשים, אהב אותן, דאג לרווחתן ופרנס אותן, לא נראה שיש מקום להשוות אותו למי שנוגע בעשרות נשים, למי שכל הקשר שלו עם אותן נשים הוא קשר אגוצנטרי נהנתני חסר גבולות.
ובכל מקרה, התורה נתנה סמכות לחכמי ישראל להיות "עם אצבע על הדופק" ואם הם יראו שאנשים מנצלים את ההיתר הזה בצורה לא נכונה הם יאסרו אותו, מה שאכן נעשה בחרם דרבינו גרשום.

לגבי שאלתך השניה, פלגש אמנם היתה אשה שלא קבלה כתובה, אך כן באה בברית נישואין. גם כאן יש להכיר את המציאות לפני שעושים השוואות וחורצים דיעה. בעולם מעמדי של עבדים ואדונים, יתכן מאוד שלאישה שלא היה סיכוי מבחינת מעמדה לקשור קשר עם אדם ממעמד מכובד, היה זה דבר גדול לבוא עימו בברית נישואין גם מבלי לקבל כתובה.
מקווה שספקתי אותך בתשובתי, ואם לא אשמח לשמוע את תגובתך .
אביטל, חברים מקשיבים.