השאלה שלי היא קצת קשה וארוכה. אני עכשיו בכיתה י"ב ובעצם צריך להחליט איפה ללמוד בשנה הבאה. הבעיה שיש מיליון ישיבות, טוב לא מיליון אבל לפחות מאה ישבות מסוגים שונים- גבוהות, הסדר מכינות ומיוחדות. ואולי בכלל צריך ללכת לצבא? והבעיה שכל יום מגיע אלינו מישהו אחר שאומר שהוא צודק והישיבה שלו הכי טובה? ואיך אפשר לבחור? איך בכלל אפשר אפילו לבוא לכל מקום לשבוש זה בלתי אפשרי. אז לפי מה יודעים- לדבר עם אחרים, הרי לכל אחד טוב משהו אחר? לדבר עם הר"מ שלי- הוא לא מכיר בכלל חצי מהישבות.
השאלה הזו לא נגמרת רק באיפה להעביר את החמש השנים הקרובות, כי זה משפיע גם על כל החיים. ואז השאלה יותר מתרחבת, כי יש חרדים ויש מתנחלים ויש ימניים ויש שמאלניים ויש חברתיים ויש הרבה. וזה לא שאלה האם מותר לאכול רבנות או לא. זה דרך חיים איך להתייחס למדינה, איך להתייחס לחיים, האם יש מקום ללמוד גם מקצועות חול או לא, האם זה רק לשם פרנסה או גם לשם תכלית עצמית, האם ארץ ישראל הכי חשובה או שפיקוח נפש קודם, האם צריך ללכת לצבא לכתחילה או לא, האם צריך להתלבש בשחור לבן ולשאול כל דבר את הרב או שאפשר אחרת. ועוד מיליון דברים שקשורים למהות החיים ולא לפרטים שוליים.
וגם זה קשור כי איך אפשר לדעת מי צודק? כל אחד אומר שהוא דברי אלוקים חיים. והיום אין מי שיכריע כמו שהיה פעם בין בית הלל לבית שמאי. וגם אין דרך לברר את כל השיטות, כי אין זמן ללמוד גם בסגנון של מוסר, וגם של לומדש וגם של מחשובה והשקופה וגם של אמונה וגם תנ"ך וגם הכל. וגם בישיבות לא לומדים את כל השיטות ואפילו אוסרים ללמוד זרמים אחרים, בישיבות חרדיות לא ילמדו הרב קוק ובישיבות ציוניות לא נותנים ללמוד ויואל משה ובישיבות ליטאיות יזרקו מי שלומד תניא ובישיבות הקו יזרקו מי שלומד הרב שרלו. בקיצור אי אפשר לברר את השיטות טוב. אז מה לסמוך על הרבנים, אבל הרי כל אחד אומר שהוא צודק. ומי באמת צודק?
אז לפעמים בא לי מרוב בלאגן לזרוק הכל כי נראה שכל רב חושב רק על האינטרסים שלו לשם שמיים כמובן והאידאל לא ממש חשוב אלא רק התוכן.
בקיצור,נראה לי שסיבכתי אתכם אז נסכם בקצרה:
א -איך יודעים איך לבחור ישיבה?
ב- איך יודעים מהי דרך התורה והחיים הנכונה?
ג- למה לא נותנים ללמוד את כל הדברים בכל הישיבות?
ד- למה אין הדברות והכרעה בין הרבנים כמו שהיה בין בית הלל לבית שמאי?
ה- למה נראה שה
דבר ראשון – מאוד אהבתי את השאלה. שאלה רצינית, מבררת. כל הכבוד. ההבנה שבחירת ישיבה היא בחירת דרך חיים ושהתורה היא לא רק ספר הלכה אלא תורת חיים היא הבנה חשובה מאוד, וטוב מאוד שהיא נמצאת אצלך.
ולתשובה, ולמרות שחכם עונה על ראשון ראשון, כדי לענות טוב לא אענה לפי סדר השאלות שסיכמת:
שאלת איך יודעים מהי דרך התורה והחיים הנכונה.
התשובה היא שלא יודעים. בין הרבנים ישנו כבוד, על אף שכל אחד בטוח שחברו טועה. כמובן, חשוב לזכור שהמחלוקות בין הרבנים אינם ב13 עיקרי אמונה וגם לא בקבלת תרי"ג מצוות, אז שלא נרגיש מבולבלים יותר מידי.
זכיתי ללמוד בישיבה (הכי טובה בעולם!) שבה ראש הישיבה מוסיף גם להסביר מדוע הקב"ה יצר מציאות שיש בה גם בתי מדרש 'אחרים', מה התועלת והחשיבות שבהם, איך הם משלימים את עם ישראל באופן שאנחנו לא משלימים (כרגע) כי הדגשים שלנו הם על דברים אחרים ועוד.
כמו שאמרת, לאנשים שונים יש אמיתות שונות. כל אחד צריך להלחם על האמת שלו, לברר ולחפש אותה, אבל זה לא אומר שהאמת של השני לא אמיתית. זה נאמר לגבי צורות הלימוד השונות. לגבי החלק השני שמתייחס להשקפה נכון, ישנם טועים, אבל גם להם יש תפקיד, גם הם מכוונים לשם שמים.
בישיבה שאני נמצא בה, ישיבה 'ציונית' מובהקת, היה בחור שלמד 'ויואל משה'. הספר התנוסס בגאווה על מדפו. אף אחד לא העיף אותו מהישיבה. הוא פשוט רצה לברר קצת את הסוגיא. אחרים, שלא עשו את זה, לא כועסים עליו, לא מחרימים אותו או את הספר, לא מדברים על מחברו בחוסר כבוד. לדעתנו הוא טועה, והדברים מבוססים במקורות תורה, אבל הוא עדיין גדול בתורה. זה שלא כולם לומדים את זה זה בגלל סדרי עדיפויות, יש לי דברים דחופים יותר ללמוד, אבל וודאי שזו תורה ויש עניין ללמוד אותה.
בישיבות אחרות ישנה גישה אחרת, שלא רק מכוונת לסדר עדיפויות מסוים אלא גם כופה עליו. גם לגישה זו יש סברא. אם ראש ישיבה בטוח בצדקת דרך מסוימת לאור מה שקיבל מרבותיו במסורת, לאור מה שלמד וכו', והוא חושש שתלמידיו שאינם בעלי ניסיון כמוהו יטעו, יש הרבה הגיון במניעת לימודים מסוימים מהם.
ההידברות שאיננה היא נושא כאוב מאוד. גם לגבי בית שמאי ובית הלל הגדולה שמוזכרת היא לא שהם הצליחו לגשר מעל המחלוקת, אלא שהם התעלו מעליה ולא נמנעו מלשאת זה את זה, אבל המחלוקת נשארה. אני חושב שגם בימינו, ההידברות וקשר טוב יותר בין הציבורים השונים הוא דבר חשוב ונחוץ מאוד, למרות שעל המחלוקות לא נראה לי שנצליח לגשר בכלים שעומדים לרשותנו היום.
מה שנראה שהכל אינטרסים – זה נכון. כל רב בטוח בדרך שלו, בטוח שהיא המועילה ביותר לעם ישראל ולכן הוא, 'האידיאליסט', שואף לקיים את האינטרס שלו, האידיאל שלו, ולהפיץ את תורתו. אין לך אינטרס יפה מזה.
השאלות שנשארו הן מי צודק בשבילך? איך יודעים מהי דרך החיים הנכונה? איך בוחרים ישיבה?
לפי כל מה שהסברנו אינך יכול לדעת היום מה נכון ומה צודק. אם גדולי הדור מתווכחים ביניהם, מה ל'פרעושים' שכמונו במקום?
אנחנו צריכים לבחור לנו רב. זו ההדרכה שנתנו לנו חז"ל. גם בזה יש מחלוקות איך עושים את זה בדיוק, אבל העיקרון שעולה מרוב הדעות הוא שאדם צריך לבחור רב שהוא רב אמיתי, שהולך בדרך התורה ומצוות, ולגבי מה שחולקים עליו – אם אתה מזדהה איתו זה מה שחשוב. כמו שהזכרנו, אין אנו מכריעים בין המחלוקות, אנחנו רק הולכים לפי נטיית ליבנו. אין לנו ברירה אחרת וזה שאין לנו ברירה מעיד שלא אמורה להיות לנו. הקב"ה יודע כיצד הוא מכוון את העולם והוא רוצה שנלך על פי הכלים שהוא נתן לנו. כשאין שכל הולכים לפי הלב. האידיאל הוא כמובן לבדוק הכל עד הסוף, אבל זה בלתי אפשרי, כי כדי לבדוק אתה כבר צריך להיכנס לאיזה ישיבה ולשקוד על תורתה ברצינות, אח"כ ישיבה אחרת וכו', וכך כל ישיבה במשך כל ימי חייך. גישה כזו לא מאפשרת לאדם לגדול בתורה כי הוא בעצם לא מחויב לכלום, לא מזדהה עם כלום, שם סימן שאלה אחד גדול על הכל וכל תורתו היא זמנית, עד שהוא יבדוק אם אין משהו אחר אמיתי יותר. אי אפשר לחיות כך וללמוד כך.
מה שחשוב הוא לבדוק את נטיית הלב. יש רגעים, כמו שכתבת, שבא כבר לזרוק וללכת לאנשהו, מה שלא יהיה וזהו. צריך להיזהר לא לטעות בזה כי, כמו שאתה כבר כתבת, בחירת ישיבה היא בחירת דרך חיים, ולמרות שאין לנו הכרעה שכלית מוחלטת, אנחנו עדיין אחראים לקבל את ההחלטה הזו בצורה הטובה ביותר בכלים שיש לנו, הלא הם הלב והכרתנו את עצמנו.
בדוק מי אתה, מהן תכונותיך, ודבר זה כבר יצמצם את מספר הישיבות שתחשוב עליהן. חשוב האם האידיאל שלך הוא לפחות ניסיון לשקוע בתורה לגמרי, או שאתה רוצה להשאיר רגל בחוץ, דבר שיכול להיות שיקול לישיבות ההסדר, ואולי אפילו למכינות. בדוק את עצמך וכך תבחר את הישיבה.
נכון, זה קשה, אבל זה אפשרי ונחוץ. בלימוד התורה האדם לומד הרבה מאוד על עצמו, והצעד הראשון בלימוד הזה הוא הישיבה שבה תבחר ללמוד.
אם תרצה, יש ברשת גם שיעור מעמיק בנושא המחלוקות: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=15
