איך לדבר עם ה'? על יראה ואהבה

שלום וברכה, וסליחה על העיכוב הגדול… (אנחנו מאוד מקוים לשפר את מערך השו"ת כך שהתשובות יגיעו מהר יותר, ויהי רצון שנצליח).
בשל טעות טכנית, שאלתך נשלחה לשני משיבים – אז הכל לטובה… בכל אופן נצרף את שתי התשובות.

[תשובה א]: שלום לך
לפני מספר שנים נכנס לשוק השירים החסידים השיר : 'הקב"ה אנו אוהבים אותך'. כאשר אמי שמעה את אחד מהאחיינים שלי שר את השיר היא ממש הזדעזעה, וביקשה ממנו להפסיק לשיר, מאחר שאנחנו לא חברים של הקב"ה. באותה שעה הבנתי את הדברים של אמי אבל באיזה שהוא מקום עדין הפצירה בי השאלה , בכל זאת מה יותר יפה מילד קטן שאומר שהוא אוהב את הקב"ה ? ומה הפחד הגדול מלהגיד שאנו אוהבים את הקב"ה?
בעל התניא (האדמו"ר הזקן של חב"ד) בלקוטי אמרים פרק מג מסביר כיצד ניתן לשלב את הערך של אהבת הבורא מצד אחד, ומן הצד השני גם יראתו:
"אבל סדר העבודה הקבועה תלוי בבחירת האדם – צריך להקדים תחלה פנים בסור מרע ועשה טוב . להאיר נפשו האלהית באור התורה במצוותיה ואחר כך יאיר עליו אור האהבה"
לפי בעל התניא הכל תלוי בסדר הדברים. כדי להגיע לאהבה אמתית צריך קודם להתחיל ביראה. כפי שכתבת פניה אל הקב"ה כאבא מורידה מרמתו . אם הקב"ה נהפך להיות עוד חבר אז הוא כבר לא אלוקי בעיננו. כפי שמסביר בעל התניא ראשית יש לעבוד את האל מתוך יראה ואז מתוך אותה יראה ניתן להגיע לאהבה. לכאורה הדברים סותרים, כיצד ניתן להתחבר אל משהו כאשר אני מפחד ממנו? אלא שזאת בדיוק הנקודה, יראה אין משמעותה בהכרח פחד מעונש, יראה יכולה להיות גם יראת הרוממות. לדוגמא אם היה יוצא לך להפגש עם משה רבנו. ודאי שהיתה עוברת בגופך תחושת צמרמורת. אותו משה שהיה רועה צאן והפך למנהיגם של ישראל, הוציא את עם ישראל ממצרים וזכה להוריד את התורה. אלא שבכדי להבין את הדברים של בעל התניא צריך להוסיף עוד פרט חשוב. בתחילת הפרק כותב התניא כי בעולם יש שני סוגי יראות :
כשנמשכת יראה זו מהתבוננות בגדלות ה' יראה… יראה זו [יראה חיצונית] מאחר שנמשכת מהעולמות, שהם לבושים של המלך הקב"ה אשר מסתתר ומתעלם ומתלבש… רק שהיא הפתח והשער לקיום תורה ומצוות… [ויראה פנימית] שהיא נמשכת מפנימיות האלהות שבתוך העולמות…
כדי להסביר את הדברים נשתמש במשל שבעל התניא משתמש בעצמו בהמשך הפרק. לפעמים בחור מתלהב מבחורה בהתחלה כי מה שמושך אותו זה רק דברים חיצוניים: המראה שלה וכו'. לאחר שהקשר ממשיך והשניים לומדים להכיר האחד את השני, ההתלהבות כבר לא נובעת מדברים חיצוניים אלא מדברים פנימיים, מאחר שככל שהזמן עובר והשניים עושים דברים ביחד ההכרות נעשית קרובה יותר. גם כלפי היחס בינינו לקב"ה הדברים נכונים. היראה החיצונית, אותה התפלאות מעוצמתו של הקב"ה, היא זו שיוצרת את הקשר הבסיסי. לאחר מכן, כאשר אנו רוצים לחזק את הקשר ומקיימים תורה מצוות היראה נהיית פנימית יותר ומגיעים לאהבה האמיתית של הקב"ה. הרעיון מאחורי הדברים הוא הדרגתיות. כאשר פונים לקב"ה בצורה ישירה, כחבר, נאבדת אותה תחושת הרוממות. מי שאומר שהוא אוהב את הקב"ה כנראה מרגיש רגש גדול כלפי הבורא, אבל רגש לבד אינו מספיק. כאשר הדברים נעשים בצורה הדרגתית אז האהבה היא אמיתית ולא נפגמת תחושת הרוממות. אם תשימי לב, בכל ברכה שאנו מברכים מתגלם רעיון זה. הברכה מתחילה במילים 'ברוך אתה'. קודם לכל אנו פונים לקב"ה כנסתר, כמרומם, בגוף שלישי (הוא) – ברוך , ולאחר מכאן כנוכח, כשומע, בגוף שני – אתה.
יכול להיות שמי שמתבודד ביערות וצועק אבא בקול גדול מרגיש קשר עמוק לקב"ה באותו רגע אולם קשר זה זמני וקצר. קשר משמעותי הוא אותו קשר שנובע מיראה ואז ממילא הוא מוביל לאהבה גדולה.
נ.ב
אני לא חושב שכל מי שמתבודד לא מגיע לקשר אמיתי. בטוח שיש כאלה שמגיעים להשגות גדולות בעבודת ה'. רק שלעניות דעתי ערוץ ישיר לקב"ה ללא אותה הדרגתיות לא מתאימה לכל אחד וטומנת בחובה סכנות
כל טוב,
אביעד.

[תשובה ב]: קודם כל, אני רוצה לומר לך בכנות שכאשר אני קורא ´שאלות´ כמו זו שאת שאלת, אני פשוט מרגיש ש´שאלות´ ו´תשובות´ הם ממש שמות לא מתאימים למה שהולך כאן.
כשיש ´שאלה ותשובה´ פירוש הדבר שיש מישהו שלא יודע, ומישהו אחר שכן יודע ומספק לו את המידע. הראשון מקבל, והשני נותן. [זה כל כך לא נכון] בהרבה מאוד מה´שאלות´ שמגיעות אלינו, למשל ביחס לשאלה שלך. אפשר ללמוד ממנה כל כך הרבה, לא ידע – אלא איך לחיות אמונה. לחשוב על הקב"ה, לרצות להעמיק באמונה, אין לך מושג כמה זה גדול. חוץ מזה, יש כאן לימוד זכות ענק על עם ישראל, כלפי חוץ נראה שאנשים חושבים רק על כסף, כבוד וכל הנאות העולם הזה, והנה מתברר שעם ישראל חושב גם על איך להיות קשור לקב"ה בצורה נכונה. טוב, לא אאריך… פשוט לא הייתי יכול להתאפק מלכתוב מה שאני מרגיש, ונראה לי שעדיין לא הצלחתי לבטא את הדברים כמו שצריך.

אני רוצה להעתיק לך דברים שכתב ה´שפת אמת´ (בהר תרמ"א), תחילה אצטט ואחר כך אוסיף מעט הסבר:
וזה פירוש הפסוק ישראל אשר בך אתפאר שזה תפארת למקום במה שבני ישראל מקבלים עול עבדות עליהם אם כי הם באמת בנים. ואין זה שבח של בני ישראל בלבד אבל הוא עדות אמת על הבורא יתברך, והאמת עֵד לעצמו, שכיון שה´ אלוקים אמת, לכן כפי מה שמתעלה האדם רואה ומשיג כבוד הבורא יתברך ומכניס עצמו לקבל עול מלכותו יתברך ואין לזה שיעור, [ויש לעולם בחינת עבד ובן עבד ובן] שכפי מה שמשיגים יותר ברזין דמלכא יותר משפילין עצמם לקבל עול מלכותו בבחינת עבד, וממילא זוכין יותר לראות ולהשיג בחינת בן וחוזרין להיות עבד כנ"ל… ולכן לעולם לי בני ישראל עבדים אף אם יעלו בגבהי מרומים נשארים עבדים נאמנים…
אני אישית מאוד אוהב את הפיסקה הזו. מה שהשפת אמת אומר כאן זה שיש שני יסודות בעבודת ה´: יראה ואהבה. היראה נובעת מהריחוק האינסופי בינינו לבין הבורא, שברא אותנו, את נפלאות האטום ואת הגלקסיות הענקיות, את מרחבי הנפש האנושית וגם את התורה הענקית. האהבה – נובעת מאהבתו של הקב"ה אלינו, מכך שלמרות שהוא מתגלה אלינו בכל פינה, נתן לנו תורה ונתן לכל אחד מאיתנו חיים עם כל כך הרבה דברים. מכך שהוא נתן לעם ישראל את ארץ ישראל והשיב אותו אליה אחרי אלפיים שנות גלות.
מה שהשפת אמת כותב כאן זה ש´בנים´ ו´עבדים´ אינם מושגים סטטיים. הקשר בינינו לקב"ה הוא קשר של חיים, ובכלל זה גם הרגשות הקירבה והריחוק הן דינמיות, ויותר מזה, יש כאן קומה על גבי קומה, בלי סוף. [´כפי מה שמשיגים יותר ברזין דמלכא יותר משפילין עצמן לקבל עול מלכותו בבחינת עבד´] – ככל שרואים את גדלות ה´ מבינים עד כמה אנחנו כלום, ומרגישים את יראת הרוממות והריחוק, ודוקא כתוצאה מכך [´זוכין יותר לראות ולהשיג בחינת בן´], כי הענווה היא המפתח לקבל את השפע האלוקי, כאשר אנחנו מבינים שאנחנו מצד עצמנו כלום אנחנו נפתחים לקבל את כל הטוב שה´ משפיע לנו ואת כל הקירבה שלו כלפינו, אנחנו מתמלאים באהבה לריבונו של עולם שעם כל גדלותו הוא נותן לנו כל כך הרבה, ואז שוב [´וחוזרין להיות עבד´] – האהבה לקב"ה שוב מביאה אותנו ליראה וכך בלי סוף.
במילים אחרות, יש תקופות וזמנים בהם אנחנו מרגישים יותר את האהבה, ויש תקופות וזמנים בהם אנחנו מרגישים יותר את היראה, והאהבה והיראה האלו בנויות זו על זו ומעלות אותנו כל הזמן בקשר לקב"ה. שתי הבחינות האלו בקשר עם הקב"ה באות לידי ביטוי בהמון דברים, למשל – השבת היא יותר כנגד היותינו בנים, וימי השבוע הם יותר כנגד היותינו עבדים. גם במשך היום אנחנו נעים חליפות בין בחינת ´בנים´ ל´עבדים´, בתחילת היום מקבלים עול מלכות שמים, אחר כך פועלים בבריאה ושותפים לתיקון העולם – שותפות ועשייה מבטאת את היותנו ´בנים´ כמו בן ששותף לעסקיו של אביו, ומסיימים את היום שוב בקריאת שמע שעל המיטה, תמיד זוכרים מי נתן לנו את כל הכוח.
עכשיו אנחנו לפני פסח, אז אני רוצה להוסיף רק מה שכתוב בספרי החסידות, שהיום הראשון והשביעי של פסח גם הם כנגד ´בנים´ ו´עבדים´: היום הראשון של פסח הוא בחינת ´עבדים´, ביום זה יצאנו ממצרים מבית עבדים ונקנינו לקב"ה. היום השביעי של פסח הוא יותר בחינת ´בנים´ – "ראו בנים את גבורתו שבחו והודו לשמו".
עוד תחום שבו אנחנו נפגשים בשני הצדדים האלה, שקשור גם למה שאת כתבת, הוא הברכות. כידוע, כל הברכות מתחילות בלשון נוכח ´ברוך אתה´ ומסתיימות בלשון נסתר ´בורא…´. תחילה הלשון שמציינת את הקרבה, את האהבה לריבונו של עולם, אבל מיד אחריה אנחנו ´מפחדים´ שהתבטאנו כך! ולכן הדריכו אותנו חז"ל שנסיים בלשון נסתר, שתמיד נזכור שעם כל הקרבה שיש לנו אל ריבונו של עולם – הוא עצמו נסתר.
אני חושב שלפי העיקרון הזה אפשר גם לדעת איך להתנהג בתפילה: גם לדבר בצורה אישית עם הקב"ה, לשפוך את ליבנו לפניו – כי ה´ הוא אבא שלנו, אבל כדי שזה לא יצור הרגשה שה´ הוא חבר שלנו, להוסיף גם דברי שבח, ובלשון נסתר.
הרב קוק הוסיף עוד משהו חשוב בעניין הזה, שהאיזון הזה הוא אינסופי, ככל שאדם מתעלה כך הוא צריך לשים לב לאיזון… למשל, כשמתגברת אצל אדם אהבת ה´ הוא צריך במקביל גם להגביר את היראה (לאו דוקא יראת העונש, אלא בעיקר יראת הרוממות). ולהיפך, כשאדם מרגיש שהיראה מאוד מתחזקת אצלו הוא צריך לחזק במקביל את האהבה והקשר הישיר לריבונו של עולם.
אני יודע שזה קל לכתוב, אבל לא קל להרגיש וליישם, מצד אחד לדעת ולהרגיש שאנחנו קרובים קרובים אל ריבונו של עולם, שהוא אוהב אותנו ונותן לנו כל כך הרבה עוצמות של חיים, ומצד שני לדעת ולהרגיש שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף. חז"ל התייחסו לכך גם בדבריהם על הפסוק "אחרי ה´ אלוקיכם תלכו ובו תדבקון – וכי אפשר לאדם לדבוק בקב"ה, שכתוב בו אש אוכלה הוא"? וגם כאן התשובה היא – לדבוק בקב"ה דרך ההתגלות שלו בעולם, לדבוק במידותיו. כאשר אנחנו עושים טוב לאחרים, אנחנו דבקים ממש בקב"ה. כי "עולם חסד יבנה", וכל בריאת העולם היתה כדי להיטיב, וכשאנחנו מטיבים לאחרים אנחנו שותפים בכך, אנחנו מתחברים אל אבא שבשמים.
לסיום אני רוצה לצרף קישור של דברים שכתבתי בעבר (מתוכו העתקתי קצת משפטים גם עכשיו): איך לאהוב את ה´? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=53757
רק טוב ושמחה (אם תרצי את מוזמנת תמיד לחזור לאמייל המצורף למטה)
שבוע טוב
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il