איך לדון לכף זכות מי שחושב אחרת?

שלום רב לשואל היקר,
השאלה שלך נוגעת לכולנו. בכל תחום בחיים יש לנו חילוקי דעות עם אנשים אחרים, ולפעמים אפילו עם חברים טובים מאוד ויש שאחרי הויכוח נשאר עדיין טעם מר בפה וקשה לעבור לסדר היום. לא מזמן הדבר קרה בעת שהתווכחנו בינינו בישיבה על 'השפעה או התכנסות'. התשובה הזאת תועיל לשנינו כי עדיין לא ישבתי והגדרתי לעצמי את העניין הזה, ודווקא השאלה שלך מעוררת אותי לחשוב ברצינות על הנושא.
אני יוצא מנקודת הנחה תורנית ופסיכולוגית ש[הרגש שלנו מושפע מהשכל]. זה לא שהרגש שלנו הוא ללא שליטה ומעצורים, אלא אפשר לצוות את הרגש מה להרגיש. לכן התורה מצווה אותנו על 'לא תשנא את אחיך בלבבך' וכן על 'לא תיקום ולא תיטור' למרות שכביכול אלו דברים שאי אפשר לשלוט עליהם, התורה מלמדת אותנו שאפשר לשלוט עליהם. הנחת היסוד הזאת חשובה לנו כי בלעדיה לא היה אפשר לעשות דבר.
אתה צריך על ידי התבוננות לומר לעצמך שאותם חברים הם שונים ממך. לכל אדם יש את המיוחד שהוא מגלה בעולם. אם כולם היו כמוך היה משעמם. לכל אחד מאיתנו יש אופי שונה וקו חשיבה שונה. כל עוד החשיבה של האחר לא מזיקה לי, אין לי זכות לשפוט אותו ולשלול ממנו את הדיעה שלו. כתוב במשנה במסכת אבות 'הווי דן את כל האדם לכף זכות'. חלק מעבודת ה' שלנו, וזו עבודה קשה, היא [לאהוב את החבר במקום שהוא נמצא ולא בהכרח במקום שאני מצפה שהוא יהיה בו]. יש אנשים שמסוגלים ללמוד חזק ויכולים לזלזל במי שלומד פחות טוב מהם, יש חכמים שיכולים לזלזל בטפשים מהם וכו' אבל אנחנו צריכים להזהר מהגאווה הזאת של האנשים שחושבים שאמת רק איתם, ולדעת שהעולם הוא קצת מורכב וגם להם יש מערכת שיקולים מסוימת ולא שהם עושים את הדברים בכוונה כדי להכעיס.
אחד הדברים שהכי מקלים על הלימוד לכף זכות הוא הידיעה שגם השני עושה את מעשיו כי הוא מאמין שהם הכי נכונים. יכול להיות שלדעתי הוא טועה, אבל מנקודת המבט שלו הוא עושה מעשיו לשם שמים, ולכן הויכוח נשאר ענייני.
בנושא הספציפי שאתה שואל אפשר עוד להוסיף שאותם בחורים שמתגייסים לשרות של 'הסדר' עושים את הדבר על פי המלצת רבותיהם. כיוון שרב הורה להם כך, יש להתייחס ביתר רגישות לנושא כי זה חלק מעבודת ה' שלהם. 'ועשית ככל אשר יורוך'. יכול להיות שאתה יכול להיות בצבא שלוש שנים ולא תפגע מזה, אך יש אנשים אחרים שיפגעו מזה- הן בקשר שלהם ללימוד תורה והן ביראת שמיים שלהם וכד'. באופן כללי אותם בחורים עושים את הדברים לכבוד ה'. אני לא תמים וגם אני יודע שיש שיקולים של כסף, אבל אפשר לחשוב שכשאנחנו מקיימים מצוות אין לנו שום אינטרסים אחרים.
צריך לפתח את הנקודות הטובות שיש בחברים שלך, ולא להעלות כל הזמן מול העיניים דווקא את הצד הזה שבינתיים מפריע לך בהם. ודאי שרוב הערכים שלהם טובים בעיניך ואתה באופן כללי אוהב ומחבב אותם וסוף סוף הם החברים שלך.
[לסיכו]ם- צריך למצוא את הנקודות הטובות ולהעמיק בהם, צריך לכבד את השני במקום שהוא נמצא כי גם לו יש מערכת שיקולים על פי מה שה' ברא אותו ובמקום שהוא נמצא ('כף זכות') ובמיוחד הדברים אמורים כשרב עומד מאחורי הדברים ונותן בעצמו את ההדרכות האלה.
מקווה שעזרתי לך, הבירור הזה הועיל לי,
אשמח אם תכתוב לי תגובה,
ליעד.