אני לא יודעת איך בדיוק לנסח את השאלה. אין לי בעיה ספציפית באמונה, אני פשוט מרגישה איזה חוסר, לא יודעת, אני מאמינה אבל כל הזמן יש לי שאלות. איך אני יכולה להגדיל את האמונה?
להתקדם באמונה:
את השלב הראשון כבר עשית – לרצות להתקדם. עצם שליחת השאלה מראה שאת רוצה, וזה השלב הראשון. יש אנשים שהתייאשו.
אל תזלזלי בשלב הזה – הוא עצמו בעל ערך ענק. כשה' רואה שמישהו מבניו רוצה להתקרב אליו עוד, זה עצמו קרבה מאוד גדולה שמאוד משמחת את ה'.
מעבר לכך – דרך קסם ברורה אין לי, ואין בכלל, כל אדם צריך להתקדם בקצב שלו, בדרך שמתאימה לו. כמה דברים אני כן יכול לומר לך. השאלה שלך מתפצלת לשתי שאלות נפרדות, וחשוב שתכירי את ההבדל. האמונה מתפצלת לשני חלקים בנפש, אמונה בשכל ואמונה ברגש. לא כל מי שמגיע למסקנה השכלית גם יאמין בלב. על שניהם צריכים לעבוד, והעבודה לא פשוטה כלל. כשכתבת בסוף שכל הזמן צצות שאלות, בעקרון זו שאלה של שכל (כתבתי בעיקרון כי הרבה פעמים מגלים שהשאלות לא היו באמת שאלות קשות, אלא שאלות שנבעו מהרגש, מהקושי הרגשי לתפוס את מציאות ה'). אם עולות שאלות את חייבת לחתור למצוא את התשובות, אם בדרך של חשיבה עצמית, אם בהתייעצות עם חברים ורבנים, ואם בשליחת השאלות לחברים מקשיבים. אלא, שאני מרגיש מתוך המכתב שלך שהבעיה היא אולי יותר ברגש. אם השאלה היתה שכלית היית צריכה לשלוח לנו את השאלות המסויימות, ולא שאלה כללית איך מחזקים את האמונה. את בגדול מאמינה, אך מתקשה לחיות את האמונה. אולי את מרגישה שהאמונה היא מעין חלום דמיוני. את מציאות השמש אנחנו מרגישים, אנחנו יכולים לראות אותה ולהרגיש את החום שלה, אך את מציאות ה' קצת יותר מסובך לראות, לכן גם בד"כ מציאות ה' תהיה יותר מעורפלת אצלנו בנפש. אם זו הבעיה, את ממש לא לבד. אני עצמי מרגיש חסר הרבה פעמים באמונה. לכן אני יכול גם לשתף אותך בפתרון שלי לעצמי.
מילת המפתח היא התבוננות. הרבה פעמים אנחנו שוכחים את המציאות מסביבנו. פעמים רבות אני נוהג לצאת החוצה, להסתכל על המרחב, להתבונן בשמים, להזכיר לעצמי שאני חי בעולם ענק, ממש אינסופי. מזכיר אני לעצמי את המוות, אנחנו רגילים לחיים ולא זוכרים בד"כ שהם מסתיימים. האם החיים הם רק דבר חולף, אדם נולד ומת ואין משמעות למה שבאמצע. אני מסתכל על היד שלי, האם היד שלי היא רק בשר דם ועצמות, או אולי היד שלי היא יותר מזה? האם הגוף שלי הוא רק גוף גשמי, או אולי מסתתרת לה גם נשמה המחוברת לגוף. ברגע שאני מתבונן, מיד אני מגלה שאין דרך אחרת מאשר להאמין. להאמין שיש עולם מעבר, שיש משמעות לחיים, להאמין בבורא עולם מצווה. ברגע שמתבוננים, כל אחד ויכולת ההתבוננות שלו, ברגע שמסתכלים סביבנו, מבינים שמי שלא מאמין הוא הרחפן, ולא המאמין הוא הרחפן. (כך כתב הרמב"ם בתחילת פרק ב' בהלכות יסודי התורה "וכיצד היא הדרך?" שכתב ג"כ על חשיבות ההתבוננות בעולם כדי לאהוב את ה').
ועל הכל, התשובה הכי חשובה שלי אלייך היא התפילה. אם את מרגישה שהאמונה לא מספיק חזקה אצלך, תתפללי, תפני אל הקב"ה. תבכי על זה. על תתני לאדישות להשתלט עליך. הקב"ה רוצה שנבכה אליו, ואם נפתח את ליבנו לקב"ה, אולי הוא גם יכניס לתוך ליבנו את האמונה האמיתית. כאן אני מסיים במה שפתחתי, העצה הכי חשובה היא לרצות, ולרצות בצורה אמיתית, להתקדם בלי להתייאש.
וראי עוד קישורים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=40425
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42503
שיהיה בהצלחה,
דן, חברים מקשיבים.
נ.ב. אם יש שלות מסויימות שמטרידות, אשמח, יחד עם שאר החברים המקשיבים לעזור כפי יכולתנו.