איך להיות ענווה וגם עם ביטחון עצמי?

שלום לך!
אנשים רבים נפגשים עם השאלה שאת מעלה ומנסים לחפש את האיזון בין ההרגשה שהכוח נמצא בידיים שלנו ולכן יש תחושת גאווה כשמשהו מצליח לבין האמונה והביטול המוחלט מול כוחו של ה´.
עצם החשיבה שלך על מורכבות השאלה מעידה על המודעות שלך שיש עוד שותף אחד בכל המעשים שלך, הכישלונות וכמובן ההצלחות.

[להתגאות בעצמי]
אתחיל דווקא מסוף שאלתך. את מתארת שכאשר את חווה הצלחה בחייך את גאה בעצמך. אני חושבת שלא בחרת לנסח את הדברים כך בצורה אקראית, הרי באותה מידה יכולת לכתוב – "כשאני מצליחה אני נהיית גאוותנית" או "כשאני מצליחה אני מתגאה (מול אחרים)". תחושת הגאווה הפנימית היא תחושה טבעית וכמעט אינסטינקטיבית שלא בטוח שאפשר להימנע ממנה. השאלה היא מה עושים עם התחושה הזו. ישנם אנשים שכאשר הם מצליחים הם מפרסמים את ההצלחה שלהם ברבים ומדגישים את היותם האחראים להצלחה – זו גאוותנות. במקום כזה קל מאוד לשכוח שיש עוד שותף במעשה שלנו שגם לו מגיע "קצת קרדיט". את מתארת תחושה שונה – הצלחה מביאה לגאווה בעצמך שבטח מעלה לך את הביטחון העצמי. את אינך "מנפנפת" בהצלחה מול כולם אלא שמחה בשמחתך. זהו מקום בריא וטבעי. נראה לי שבמקום כזה את מודעת לשותף שלך לדרך ואם את מרגישה צורך להזכיר לעצמך אותו את יכולה להודות לו על כך במילים, בקול או אפילו במחשבה.

[גאווה כמנוע בחיים]
ננסה לחשוב ביחד מדוע ה´ תבע בנו את תחושת הגאווה. לפי התסריט שאת מציגה – עומדת בפנייך משימה, לדוגמא – מבחן. את עושה את ההשתדלות שלך ולומדת, מגיע המבחן עצמו והרגשת שנתת את המקסימום שלך. לאחר מכן מגיעות התוצאות והנה – העבודה משתלמת – קיבלת ציון טוב ואת חווה הצלחה! כל הכבוד! אחרי ההצלחה מגיעה תחושת הגאווה העצמית – הצלחתי לעמוד ביעד שהצבתי לעצמי, הצלחתי לעמוד במשמעת עצמית וללמוד במבחן במקום להתעסק בדברים אחרים וגם במבחן עצמו הצלחתי להתרכז ולענות על השאלות נכון. תחושת הגאווה גורמת לנו לרצות יותר, לדעת שבגלל שהצלחנו כבר פעם אחת, אם נשקיע שוב, קרוב לוודאי שנצליח שוב! אם כך = השקעה – הצלחה – גאווה – השקעה מרובה יותר וחוזר חלילה.
אז מי אמר שגאווה זו תכונה לא טובה?

[ענווה = חוסר ביטחון עצמי?]
אני רוצה לחזור למשפט הראשון שכתבת בשאלתך: "איך אפשר להיות ענווה אבל בלי שיירד הביטחון העצמי?"
הרמב"ם כותב כי הענווה היא המידה הממוצעת הטובה בין שתי תכונות קיצוניות פחות טובות –הגאווה והשפלות. מצד אחד להיות ענווה לא אומר לבטל את עצמך או לא למצות את היכולות שלך ומצד שני גם לא לחשוב שאת הכי טובה מכולם ולהתרברב על כך ברבים.
להיות ענווה זה אומר להיות מודעת לכוחות שלך אך גם למגבלות שלך, לא לחפש את הכבוד בעיני האחרים ולדעת לכבד אחרים ואת היכולות שלהם. אחד הדברים שבעיני עוזרים להגיע למידת הענווה הוא באמת להזכיר לעצמך מתי שצריך, שיש לך עוד שותף לדרך, שה´ איתך גם בכישלונות שלך אך גם בהצלחות.

אני מאחלת לך שתמשיכי להצליח במעשייך ושתרגישי שה´ שותף איתך בהכל ושהוא מלווה אותך יד ביד בדרך.

נמצאת כאן לכל שאלה!

ציפיה

zipiyaa@gmail.com