איך להיפרד נכון?

שלום לך יקרה!
איזה כיף לקרוא כזאת שאלה…
עם כל כך הרבה מודעות, כל כך הרבה רצון להתקדם ומעשים בכיוון…
ואני יודעת איך זה קשה-
ליצור קשר, חצי שנה להיות קרובים, לספר לו הכל , הוא מספר לך- הכל ממש ורוד…

ואז באה התורה, המצפון שלך-שלכם ואומר לכם:
"זה באמת נחמד שאתם ביחד, שכיף לכם ואתם אוהבים אחד את השני, אבל- זה קצת בעיה…
אתם יודעים, אתם עוד צעירים וזה לא קשר שמביא אוטוטו לחתונה וכו´ וכו´ וכו´…"
מוכר, נכון? אני לא צריכה להמשיך את הציטוט…

ואת אומרת- "אוקיי, הבנתי. זה לא נכון ולא בסדר קשר בגיל כזה עכשיו. סבבה. בשכל זה מסתדר יופי.
אבל מה עכשיו? מה אני אמורה לעשות עם כל הקשר שכבר נוצר?! עם כל הרגשות שבוערים כל כך?!
עם כל הקרבה שכבר קיימת?! איך יוצאים מהפלונטר הזה?!"

וזה קשה, אין מה להגיד.
אנחנו בני אדם, יצורים חברותיים, רוצים קשרים עם אנשים.
ויותר מזה- אנחנו כל הזמן שואפים למלא את החיסרון שקיים בנו, מחפשים להגיע לשלמות, אבל מה לעשות שהשלמות הזו תתממש בעז"ה רק בחיי נישואין…
ובינתיים- אנחנו מרגישים כל כך חזק את החוסר הזה, את החור בנפש שרוצה להתמלא, שרוצה קשר עמוק, בונה, שרוצה להעניק, שרוצה לבנות משהו משותף עם מישהו…
זה לא פשוט.

זה להגיד ללב שלך- "חכה… עוד לא… זה לא נכון עכשיו…" כשהוא כבר שועט קדימה…
זה להגיד עם הרבה כאב, כי הלב והנשמה כל כך רוצים…
לא נעים לנו לעשות להם את זה…

אבל מה לעשות, וגם את כבר הבנת את זה, שזה לא הזמן.
זה מדהים וטוב, אבל לא עכשיו.
אבל שוב, זה השכל.
והרגש? הרגש משם והלאה…
לא רוצה להקשיב לשכל, מנסה למצוא תירוצים, מנסה לשכנע ולקחת אותנו חזק לרגשות הכי חזקים והכי מלאים שלנו כדי שנשכח מה השכל אומר, מה [באמת] נכון לנו לעשות…

וזו התמודדות של כל החיים- זה לא רק במצבים של ניסיון להיפרד מחבר.
זה קורה כל פעם שיש התנגשות בין מה שאנחנו [חושבים] ו[מאמינים] שנכון לבין מה שקורה לנו בפנים- על הבמה הסוערת של הלב…

אז מה עושים?
קודם כל- מבינים מה קורה לנו בפנים, מבינים את המאבק הזה שקיים כל החיים בין השכל לרגש.
ומקבלים את זה.
לא נלחצים, לא כועסים על עצמנו שלמרות שאנחנו מאמינים שמשהו נכון אנחנו לא ממש [מרגישים] את זה.

אבל מה כן?
כן נשארים חזקים.
מחזקים כל הזמן את ההחלטות שלנו, מעודדים את עצמנו כל הזמן שמה שאנחנו עושים הוא הנכון, הוא ה[אמת] ואם אנחנו לא מרגישים את זה עכשיו, זה רק בגלל שאנחנו לא מספיק חזקים, שהלב שלנו מושך למטה בכיוון שהחלטנו שאנחנו לא רוצים להמשך…

וזה לא שהלב "לא בסדר" ו"מפריע"- להיפך, יש בו המון טוב! והטוב הזה הוא כוח- כוח של קשר וקרבה שבעז"ה עוד ישמש אותך להרבה שנות נישואין מוצלחות- פשוט עכשיו הוא לא מתאים…
זה ממש כמו אש- יכולה לחמם ולהפיץ אור, אבל עלולה גם לשרוף.
והגבול בין חימום ואור של נר לבית שרוף הוא מאד קטן, שנייה בלבד. רק להבה קטנה שיצאה מהגבולות שלה, ותוך כמה שניות זה מתפשט…

אני מאמינה שככל שתביני יותר ו[תפנימי] למה זה לא נכון עכשיו, יהיה לך גם יותר קל לשמור על הגבולות ולעמוד בהחלטה שלך.

דבר נוסף- מה שמאד מקשה על ניתוק קשר הוא שאחריו נשאר ריק.
פתאום אין לך עם מי לדבר שעות ולהגיע לדברים עמוקים, פתאום השעות הרבה יותר ריקות כשאין על מה לפנטז מתי ניפגש ומה הוא יגיד לי ואיך אני אגיב, ואיך הוא חמוד ומבין ועמוק…
כל זה, את לא רוצה שיהיה קיים.
אבל מצד שני- אם יישאר בראש ובלב משהו ריק, כל המחשבות האלה יחזרו ויהיה לך הרבה יותר קשה.
אז בגלל זה צריך למצוא [אלטרנטיבה].
מה זאת אומרת?
משהו אחר שימלא אותך.
זה יכול להיות התנדבות, קשר עם אנשים אחרים- יצירת קשר עמוק עם חברות קרובות שעד עכשיו לא היית צריכה אותן כי היה לך אותו, עזרה לאנשים אחרים, התעסקות במשפחה יותר.
תחשבי על משהו שאת אוהבת לעשות ומעניין אותך ובו תתחילי להשקיע עכשיו.
אני יודעת על עצמי שבדברים כאלה מה שהכי עוזר זה לפתח קשר עמוק עם חברה.
לספר לה על ההתמודדות שלך, על מה שאת עוברת- ליצור קשר עמוק מעבר למה שהיה לכן עד עכשיו.
זה גם יעזור לך להתגבר וגם יזכה אותך בחברת נפש לכל החיים בעזרת ה´…

יקרה,
אני מאמינה בכוחות נפש שלך וברצון החזק שלך לעשות מה שנכון ואמיתי.
תהיי חזקה, תאמיני ותחזיקי במה שהחלטת ותתפללי לקב"ה שלא יעמיד אותך בניסיונות ושיעזור לך רק לצמוח מכל העבודה הפנימית הזו…
את מוזמנת בכיף להמשיך לכתוב לי למייל, לשאול, להתייעץ, לספר… תרגישי חופשי!
המון המון ב"הצלחה!
שה´ יהיה בעזרך!
נעה.
noale@shoresh.org.il