איך להלהיב את החניכים על מסירות נפש?

שלום וברכה!
אין ספק שמסירות נפש היא דבר חשוב ביותר, ואחד מהערכי הדגל המקובעים ביותר בתרבות היהודית לדורותיה. לכן, אני חושב שהרצון שלך לקבע את הערך הזה אצל חניכך הוא רצון מבורך.
אמנם, האמת היא שלא נראה לי שאפשר לחנך באופן ישיר למסירות נפש, משום שמסירות נפש אינה ערך העומד בפני עצמו, אלא היא ביטוי לאדם שהדבקות שלו בה' ובעם ישראל היא כה גדולה עד שכאשר הוא עומד בפני ההכרעה בין למסור את נפשו ובין בגידה בקשר שלו עם עמו ואלוקיו הוא מעדיף את האפשרות הראשונה – על אף הקושי הכרוך בדבר. לפי זה אין מה לחנך למסירות נפש, אלא יש לחנך לדבקות, להתלהבות בעבודת ה', ובעיקר להפנמה עמוקה של המחויבות שלנו לתפקידנו בעולם – עד כדי מסירות נפש. כמובן, שלשאול איך לחנך לזה זה בערך כמו לשאול את כל השאלות ששאלו בשו"ת הזה עד עכשיו…
אבל יחד עם זאת, אין ספק שבחינוך יש צורך גדול בהצבה של דגלים, בלימוד על מיתוסים ועל אנשים גדולים. יצירת הערצה והזדהות עם הדברים הללו היא כלי חינוכי חשוב לא רק מבחינה פרטית, אלא גם מבחינה כללית, כמהלך שיוצר תודעה ציבורית של נורמות וערכים. דוגמא לדבר אפשר למצוא בערך שצה"ל מחנך שלא מפקירים פצועים ואף הרוגים בשטח, או שהמפקד תמיד מסתער בראש חייליו. למרות שהדברים הללו בכלל לא מובנים מאליהם, בזכות ההצבה שלהם כערך חשוב ביותר ולימוד על גיבורים שהלכו לאור ערך זה, גם חיילים ומפקדים שאינם אנשים כל כך גדולים ומסורים פעלו לאור ערכים אלו, כי היה ברור להם שכך ראוי להתנהג. זה לא אומר שהם היו צבועים! זה אומר שהערכים הללו היו טבועים בהם בגלל האווירה הציבורית, למרות שהם היו הרבה מעבר למדרגתם.
למה אני אומר לך את כל זה? גם כי זה נראה לי חשוב, וגם כי היה מאוד קשה לי לקרוא על השאיפה שלך "להלהיב את החניכים על מסירות נפש". אני לא מסוגל לדמיין איך בעקבות מערך פעילות, ויהיה המוצלח ביותר, יסתובבו חניכך ברחובות עם שאיפה גדולה למות על קידוש ה'… אבל באמת לאחר שחשבתי על הדבר אני כן חושב שאתה צודק, כי יש יכולת להלהיב את החניכים על הרעיון, וגם אם זה לא בדיוק הדבר המושלם, זה בהחלט יחבר אותם לערך הגדול הזה.
אבל אתה מבקש עצות מעשיות, אז אני אשתדל לעזור לך קצת, כי גם אני מתעסק לפעמים בהדרכה:
אני הייתי ממליץ לך, כמו בכל נושא, לא להסתפק בפעילות אחת, אלא במערך [פעילות] (לא רק מערך פעולות!) שיכלול פעולות ופעילויות בתקופת זמן קצרה יחסית, כדי שהנושא יופנם ע"י החניכים בצורות שונות. כדאי לכלול במערך גם דיונים, גם סיפורים, גם לימוד, גם פעילות חווייתית וגם מפגש עם דמויות כאלו, כמו שאפרט בהמשך. לאחר מערך אינטנסיבי כזה אני מאמין שתוכל להגיע לתוצאות יפות בהקשר הזה.
[דיון:] דיון הוא כלי חשוב, משום שהוא מאפשר לחניכים להתבטא בעצמם, וכך הוא הופך אותם לפעילים יותר בתהליך ההפנמה של המסר. כדאי לשתף את החניכים בתהליך ההתלבטות. איך אתה היית מגיב במצב כזה? מדוע נכון להתנהג בצורה כזו, אם בכלל? [אפשר לעשות דיון בנושא כזה גם עם חניכים קטנים], גם ילד מבין ברמה מסוימת מה המשמעות של ויתור גדול והוא יכול להיות שותף בדיון על כך. נראה לי שעדיף לא להתחיל את המערך בדיון כזה, לפחות לא דיון יסודי, אלא רק לאחר שהחניכים כבר שמעו או חוו משהו שקשור לעניין. [חשוב מאוד] לזכור שהנושא הזה הוא קצת בנאלי. לחניכים ברור מראש מה המטרה של הפעולה, ומה "התשובה הנכונה" בדיון. לכן כדאי לתקוף אותם בנקודה הזו. לנסות להציג באופן חזק את העמדה ההפוכה, ולהשתמש לשם כך במקורות מתוך היהדות ומקרב הוגי דעות מודרניים. (יש כאלה, אני אשתדל להוסיף הפניות למטה). בשביל הדיון כדאי להכין מראש מידע על כמה שיותר מקרים של מסירות נפש בהיסטוריה שלנו, לחיוב ולשלילה. (אגב, לא רק בשביל הדיון, אלא בשביל כל המערך. כמה שהחניכים ילמדו על יותר מקרים של מסירות נפש הנושא ייתפס אצלם בצורה יותר מוחלטת).
[סיפור:] הערך של הסיפור מאוד מפורסם. בעצם הסיפור הוא כלי פשוט וזמין כדי ליצור חוויה אצל החניכים. מדריך שיודע לספר בצורה טובה ("מתודית"), עם נוכחות, תנועה, אמצעי עזר וכו' יוצר אצל החניכים מתח, האזנה – והכי חשוב: החניכים מדמיינים את עצמם בתוך הסיטואציה המסופרת ומרגישים רגשות קצת דומים למה שמרגישה הדמות בסיפור. לכן סיפור טוב יכול לגרום אצל החניך לתחושות של מתח, חרדה, בכי, שמחה, רווחה וכו'. סיפורים טובים כאלו יש בלי סוף, ואני אשתדל לצרף בסוף הפניות.
[לימוד:] לכאורה, בנושא של מסירות נפש לימוד הוא דבר מיותר. מסירות נפש הרי היא עוצמה אישיותית, לא רעיון פילוסופי. אמנם, יש הלכות מסירות נפש ברמב"ם, אבל זה נראה קצת מצחיק לנסות להלהיב חניכים על מסירות נפש ע"י בירור השאלה האם אמירה נחשבת למעשה לעניין ייהרג ולא יעבור…
אבל בכל זאת נראה לי שחשוב להגיע גם ללימוד העניין. קודם כל בשביל החינוך, שאנחנו לא עושים שום דבר כי ככה נראה לנו, אלא הכל מתחיל בדבר ה'. מי שלא מבין את זה יכול להתלהב מאוד ממסירות נפש, אבל זו מסירות נפש על עצמו, לא על הקב"ה!
מעבר לזה, אני חושב שכשלב שני או שלישי גם הלימוד גורם להפנמה של המסר. כשאדם לומד דבר מסויים הוא מרגיש מחובר אליו יותר. לדעתי זה נובע מכך שגם הקומה העיונית שלו מחוברת לנושא, ולא רק הקומה הרגשית, אבל בכל אופן רואים בתכל'ס שכשאדם לומד משהו בצורה רצינית הוא יותר מחובר אליו.
[פעילות חווייתית ומפגש עם דמויות:] הייתרון ברור, אבל איך אפשר ליצור חוויה כזו? שלא לדבר על מפגש עם כאלה שמסרו את נפשם…
הדבר הזה תלוי באופי של החניכים, בגיל שלהם, ביצירתיות של המדריך וכמובן, איך לא, בתקציב.
מסע רגלי בעקבות הל"ה, תוך לימוד על המאבק העיקש להגנת הגוש הנצור, המסתיים בהתארחות בביתו של חנן פורת שיספר על המאבק ועל ההקמה המחודשת לאחר שחרור המקום, יכול להיות דוגמא טובה לחניכים אוהבי טיולים ומורשת קרב.
הסרט "רשימת שינדלר" הוא אופציה פשוטה יותר לחניכים שאינם אוהבים ללכת, ולמדריכים שאינם אוהבים לארגן…
אולי יש שבט רציני ואוהב דרמה, שיתלהב מרעיון לכתוב ולהכין מחזה המבטא את הקשיים שהיו מנת חלקם של האנוסים בספרד ובמדינות אחרות. (זה לא מצחיק, בשביל שבטים מסויימים זה יכול להיות רעיון ממש מעולה, שיגבש את השבט סביב פרוייקט חיובי ביותר, וייצור חוויה שבטית אדירה. בפרוייקט כזה יכולים ליטול חלק גם בעלי כשרון בכתיבה ודרמה, אבל גם בעלי כשרון בארגון, גיוס משאבים, ציור והכנת תפאורה ועוד!)
בקיצור, אפשר להתאמץ ולהתייעץ ולמצוא הרבה פעילויות חווייתיות שיוכלו לתת דחיפה רצינית למערך שרצית.
אז מה השורה התחתונה?
אני ממליץ שפשוט תעשו ישיבת צוות, ותחשבו איך אתם יוצרים תקופה מוגבלת שבה השבט מתעסק בסדרה של פעילויות שקשורות במסירות נפש ויש ביניהם קשר. תחשבו איך הסדר של הפעילויות יתאים לתוכן שלהם. כדאי לפני כן ללמוד בעצמכם על הנושא. לקרוא חומר רעיוני והיסטורי על אנשים ודברים שקרו בעבר. זה מאוד יעזור לכם לחשוב על רעיונות ולייצר פעולות ופעילויות שיהיו מעניינות עשירות ומגוונות.
מקווה שעזרתי…
שיהיה לכם המון הצלחה,
משה.
moshfried@hotmail.co.il

השתדלתי לרכז עבורך קצת הפניות שיכולות לעזור.
חלק מההפניות קשורות רק בקשר עקיף.
כמובן, אני רק מציין נושאים לבירור עצמי, עליך מוטלת שאר המלאכה, ללמוד על הנושאים ולברר אותם.
[תנ"ך וחז"ל:]
סיפורי אברהם אבינו בתורה ובמדרש (כדאי לחפש בספר האגדה, זה לפי נושאים).
עקידת יצחק.
הריגת אנשי שכם ע"י שמעון ולוי. (בסיס לדיון)
יהודה, בפרשת ויגש.
נחשון בן עמינדב בקריעת ים סוף.
משה, בפרשת כי תשא. ("ואם אין מחני נא…")
אהוד בן גרא.
גדעון.
שמשון – חייו ומותו.
דוד – המלחמה עם גלית, נסיון להשלים עם שאול, ועוד.
מרדכי ואסתר.
דניאל חנניה מישאל ועזריה.
יהודה המכבי (ראה חשמונאים א', פרק ג' פסוקים ט"ז והלאה)
חנה ושבעת בניה. (ראה מכבים ב', פרק ז'. ודומה: גמרא גיטין דף נ"ז)
חייו ומותו של ר' עקיבא. (ושאר הרוגי מלכות)
[הסטוריה של עם ישראל:]
שמדות בתקופת האיסלאם והנצרות. אינקווזיציה.
בלי סוף סיפורים בתקופת החסידות.
שואה.
החלוצים בתקופת טרום המדינה.
מבצע אנטבה. (בכלל, מבצעי חילוץ בני ערובה)
קרב תל סאקי.
[מקרים פרטיים:]
(מומלץ להכניסאת השם במנועי חיפוש כמו גוגל)
אלה אבוקסיס – הגנה על אחיה בגופה מקסאם ונהרגה.
יצחק נגרקר – מסר עצמו לשבי בתל סאקי כדי להציל את חביריו.
בני חנני ויצחק כנען – מתוך הקרב של תל סאקי.
יונתן פולארד.
אלי כהן.

נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!