סיימתי שנת שירות אינטנסיבית בטירוף, בקושי היה לי זמן לעצמי, עבדתי בחינוך ולמדתי המון דברים על עצמי ועל אנשים. ונגמרה לה השנה ויש משהו מפריע לי מאוד. השנה נפרדתי מהילדים האהובים שלי שהדרכתי. הדרכתי בהמון מקומות בחיי אבל אף פעם נפשי לא נקשרה כמו הפעם. ונפרדתי מהם בלב כבד מאוד. ניסיתי להבין למה והאמת, שהתמונה התבררה לי מול עיני. הם בערך היחידים שראו אותי כמו שאני, קיבלו אותי ככה ואהבו אותי עד מאוד.
מה שהביא אותי למסקנה ולהסתכלות על כל הקשרים שלי עם אנשים בחיי.. והמצב בכי רע.
אני מוקפת חברות, אבל מאוד מאוד בודדה. כמעט באף אחד מהקשרים שלי, גם עם החברות הקרובות ביותר אין איזשהו תנאי, משהו שסביבו הקשר עומד וכשהוא איננו אז גם הקשר לא בדיוק. אין לי את האדם הזה שאני יודעת שאני יכולה ליפול עליו ביום סגריר ויהיה שם בשבילי על אמת. פעם היו לי, אבל איכשהו הצלחתי לרופף את רוב הקשרים האלה. ובכלל גם עם המשפחה הקרובה שלי, עם אמא, אני מרגישה רחוקה שנות אור, לא מכירים אותי בכלל. תקועה אצלם במשבצת של הילדה הקטנה והם לא מוכנים לצאת מזה. כאילו אני מרגישה תקועה, כאילו יש לי איזה מחסום רגשי ענקי כלפי אנשים שאני ממש לא נותנת גישה ואני ממש מרגישה שזה תוקע אותי. אני רוצה להשתנות, להיות מסוגלת לדבר על מה שאני מרגישה באמת ולא להסתתר מאחורי מעטפות רגשיות יותר. רוצה ליצור קשרים אמתיים וחזקים עם אנשים. רוצה לאהוב מישהו ממש. ולא יודעת איך, אין לי מושג איך. סוג של נכות. יש לכם כיסא גלגלים?
שלום לך יקרה!
מה שלומך?
קודם כול, משמח לשמוע שהיה לך טוב בשירות, שעם העשייה האינטנסיבית, התחברת לאנשים שהיו סביבך ולמדת דברים על עצמך. בשביל הנושא שהעלית זה משמח כי העובדה הזו מראה שיש לך יכולת להתחבר ולהיפתח לאנשים בצורה אמתית וכדאי לבדוק מה מונע בעדך להיפתח לאנשים אחרים.
לפני שנפרט יותר על הבדיקה הזו, חשוב לציין שייתכן שמענה שניתן כאן והבירור שתבררי עם עצמך לא יספיק ועדיין תרגישי חסומה. במקרה כזה כדאי שתפני לגורם מקצועי יותר מאתנו שיכוון וידריך יותר מהיכרות עמוקה יותר מזו שעכשיו.
אז כמו שפתחנו, הסיפורים שאת מספרת על השירות מראים שיש לך גישה לאנשים, יכולת להיפתח אליהם ואפילו לסייע להם. בעקבות הסיפורים הללו, כדאי שתחשבי [מה גרם לך בשירות להיפתח?] מה הייתה נקודת ההצלחה בשירות שגרמה לך להיפתח לסובבים אותך שם? מהו הדבר שבזכותו הצלחת להיות אמתית עם הסובבים אותך שם? התשובות שתתני לשאלות הללו יכוונו אותך למצוא תשובות לשאלות המעסיקות אותך כרגע: מה חוסם אותי כרגע להיפתח לאנשים? מה היה לי בשירות שעכשיו אין לי והוא מונע ממני להיפתח לאחרים?
אני לא יכולה לענות במקומך מכיוון שאינני מכירה אותך ואת המציאות שהייתה לך בשירות ולכן רק את יכולה לענות על השאלות הללו ואינני מציעה לך רעיונות לתשובה. [התשובה נמצאת אך ורק אצלך.]
אחרי שתמצאי באמצעות הבירור הזה, מה מונע בעדך להיפתח לסובבים אותך, תחשבי [איך את מכניסה את הדבר שמניע אותך להיפתח בחיים העכשוויים שלך והוא יסייע בידך להיפתח לסובבים אותך.] לדוגמה, אם תמצאי שהעשייה והסיוע שהענקת בשירות הם אלו שקישרו אותך לאנשים שהיו בשירות, אז תחפשי דרך להכניס את העשייה גם מול האנשים שחשוב לך להיפתח אליהם כרגע. אם מדובר באימא אז תשתדלי לעזור לה יותר ואולי העזרה תקרב אותך אליה, או אם מדובר בחברות תנסי למצוא עשייה משותפת אתן שאולי תחבר ביניכן וכן כלפי כל אדם שאדם רוצה להתחבר אליו.
העניין השני (או יותר נכון הראשון) שאת מציגה בשאלתך הוא עניין "המסכות". מעבר לדבר החוסם אותך מלהיפתח, את מרגישה שאת לא מצליחה להציג את עצמך כמו שאת באמת. תתפלאי, אבל הרבה אנשים לא מצליחים להציג את עצמם כמו שהיו רוצים והסיבות יכולות לנוע על הציר הרגשי, על הציר החברתי ועל צירים נוספים אחרים. אני לא יודעת על איזה ציר הסיבה שלך אך אין זה משנה מאוד, מכיוון שגם כאן כדאי שתבררי עם עצמך כמה דברים שיסייעו לך להוריד את המסכות הללו. השאלות שכדאי שתשאלי את עצמך סובבות סביב ההצגה שלך מול אחרים: ראשית, על הרצון שלך: [מה את רוצה להציג? איך את רוצה שייתפסו אותך? איך את רוצה להציג את עצמך?] ושנית, ברמה המעשית, [איך את עושה את זה? איך את מסירה שכבה אחר שכבה ומגלה לעיני כול את האישיות האמתית שלך?] אולי בין השלב הראשון לשני כדאי לברר איך תופסים אותך כרגע כדי להבין איפה את עומדת כרגע ולאן יש לך להתקדם אך אין זה שלב קריטי בבירור הזה.
חשוב מאוד להישאר ברמה ריאלית ברצונות שלך ולא לשאוף לדבר שאינך קרובה אליו מכיוון שהאכזבה תהיה קרובה ובגללה את עלולה להתייאש ולא להגיע ליעד. הנקודה הזו חשובה בכל תחומי החיים, שעלינו לרצות ולשאוף לדברים ריאלים ושנראה לנו שהם ביכלתנו.
מקווה שהנקודות שהעלינו כאן יסייעו מעט בהתמודדות. מוזמנת לפנות ולשאול על דבר ועניין במייל שלי או באתר.
כל טוב,
רינת rinathaber@gmail.com .
