שבוע טוב!
קראתי מאמר על אהבת ארץ ישראל ואהבת כל יהודי. וזה מאד ריגש אותי. אבל זה נורא קשה לי להרגיש כך. כלומר, אני קובעת שאני אוהבת אבל בפועל תוך כמה דקות אני כבר לא מרגישה כך. אני חושבת שההרגשה הזו נובעת במיוחד מהבית. משפחתי לא רואה בקדושת ארץ ישראל כמשהו עילאי. או ביהודים כעם נבחר וגדול במעלתו משאר העמים כתוצאה מסיבות כלשהן שלא אעלה אותן על כתב כעת. אבל אני רוצה נורא להרגיש אוהבת מאוהבת בארץ ישראל ולהאמין בעם ישראל כעם הנבחר.
אשמח לקבל מכם עצות בנוגע לכך.
תודה מראש.
שלום!
קודם כל ? סליחה על העיכוב במתן התשובה, היא פשוט אבדה לנו אי שם ברחבי האינטרנט…
ולענייננו – רגש הוא לפעמים דבר שבא בצורה טבעית, אבל לפעמים צריך לעבוד כדי לבנות אותו. אז איך באמת מרגישים אהבה לעם ולארץ?
תדעי לך קודם כל שמי שלאהוב זה לא רק סערת רגשות. גם אם את לא מתרגשת כל הזמן, עצם זה שאת רוצה לאהוב את העם והארץ – עצם הרצון הזה הוא אהבה גדולה!
וכדי לפתח את האהבה הזו עוד ועוד – לומדים, לומדים ולומדים על מעלת ארץ ישראל ועל מעלת עם ישראל. אני בטוחה שכהתחלה לפחות תמצאי חומר על ארץ ישראל באינטרנט (אצלנו, ב'כיפה', באתר 'מוריה' ועוד), ואילו על עם ישראל בכלל לא תהיה לך בעיה למצוא חומר קריאה, שכן יש הרבה מאד ספרים בנושא.
בד בבד עם הלימוד, את יכולה גם לפתח את אהבתך לעם ולארץ על ידי חשיבה אישית. למשל, את יכולה להסתכל סביבך על כל החסד שיש בעם ישראל ועל האכפתיות הרבה שבו. תראי כמה מתנדבים יש בעם, כמה אנשים שמחרפים את נפשם למען העם והארץ, ועוד ועוד… תשמחי מאד מאד בכל מעשה טוב שאת רואה שיהודי עושה, ונסי לחפש את הטוב בכל יהודי שהוא, ותמיד לדון לכף זכות.
אם אחיך שטף כלים למשל ? תתלהבי ותשמחי מאד!
כי אח שלך הוא ממש חמוד!
כי הוא עשה עכשיו מצווה!!!
כי הנה, את רואה, הוא אדם טוב!!!
כי יש בו נשמה אלוקית קדושה!!!
כל מעשה טוב של יהודי הוא ענק (ככה לפחות הקב"ה חושב, אם הוא מביא על זה שכר אינסופי בגן-עדן), אז באמת צריך להתחיל ללמוד להתלהב ממנו כראוי! הראיה הזו של הטוב באחרים היא זו שגורמת לאהוב אותם מאד מאד!
אל תשכחי גם שבכל מצווה שבין אדם לחברו שאת עושה ? חסד, לדון לכף זכות וכדו', ובכל עבירה שבין אדם לחברו שאת נמנעת ממנה ? לשון הרע, שקר, הלבנת פנים וכדו' ? את בעצם מוסיפה באהבת ישראל, כי כל המטרה במצוות האלו היא שיגדלו האהבה והשלום בינך לבין אחרים.
ובקשר לארץ? תשמחי כל כך שאת חיה בארץ הזו, שיש בה קדושה מיוחדת במינה, שיש בה השגחה פרטית יותר של הקב"ה. בחו"ל, למשל, אם עושים חטאים העונש לא תמיד מגיע בצורה ברורה וישירה, וכך יש פחות סיכוי שהאדם יחזור בתשובה, כי הוא פשוט לא שם לב למה שהוא עושה. אבל פה בארץ, חטאים מביאים ישירות לידי אחיזה פחות חזקה בארץ, לידי מוות של אנשים (בפיגועים ובתאונות, למשל, שאת רואה שיש לנו לרוב) וכדו'. כאן בארץ רואים בצורה הרבה יותר ברורה ומוחשית שאפשר לחיות רק ע"י קיום תורה ומצוות.
רק בא"י יש לנו מצוות שמיטה, שבאה ללמד אותנו לבטוח בה' שיביא לנו את פרנסתנו.
רק בא"י הגשמים באים רק אם ראויים להם.
וההבדל אולי אינו נראה לעין, אבל מסתבר שאם תהיי ח"ו בחו"ל, גם תרגישי שהקב"ה פחות מדבר אליך, פחות שולח לך איתותים וסימנים כיצד להתקרב אליו, כי בוודאי שכאן בארץ הוא שולח יותר. לכן מי שגר בחו"ל הוא כמי שאין לו אלוק, כי הוא פחות קרוב לקב"ה שם, כי חסרה לו ההשגחה היותר פרטית הזו.
יישר כוח על הרצון להוסיף באהבת עם ישראל וארץ ישראל, ובהצלחה רבה!
תמר, חברים מקשיבים.
ראי עוד קישור: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=44066