איך להשתלט על העצבות?

בס"ד

שלום לך יקרה,
ראשית, סליחה על העיכוב במתן התשובה. התעכבתי כיוון שרציתי לענות לך בצורה הכי טובה שאפשר…
יישר כח על שאת לא קופאת על שמרייך וחושבת איך להתקדם עוד ועוד.
לפני שאני מתייחסת בצורה ישירה לשאלתך, הייתי רוצה להקדים ולהגדיר לעצמנו מהי "שמחה" ומהי "עצבות":
לעניות דעתי, [שמחה] הינה הרגשה של טוב, של סיפוק, של רצון לחיות, של חדוות יצירה ושל קירבה לה´…ובצורה הפשוטה יותר- של כיף וחשק לקום בבוקר.
[עצבות] היא ההפך. הרגשה של חוסר, של תסכול (בד"כ, כי הדברים לא מתנהלים כמו ש[אנחנו] רוצים…), ומכאן גם חסר חשק לעשות, ולקום בבוקר… ("גם ככה לא הולך, ולא מצליח, ואני מרגיש רחוק מה´- אז בשביל מה לקום?").
עכשיו, לשאלתך: את שואלת איך להגדיל בתוכך את מידת השמחה. יחד עם זאת, אני שומעת ממך רצון עז "לקבור" את העצבות ולבטל אותה לגמרי וחשוב לי להעביר לך שעם כל הגדלות והחשיבות של מידת השמחה, כדאי להבין שאנחנו בני אדם והעצב הוא חלק מאיתנו.
הקבלה וההבנה שאנחנו מורכבים, ולא "טוטליים", יכולה אף לעזור יותר להגדיל בעצמנו את הטוב מתוך אמונה פנימית ולא מתוך ביקורת עצמית נוקשה היכולה לגרום ליאוש ולאפיסת כוחות ("איך יכול להיות שאני עצובה עכשיו?? הרי צריך להיות שמחים??").
העניין טמון ב[מינון]: עד כמה אנחנו שמחים ועד כמה עצובים, ו[בגישה]: לא לחשוב כל הזמן איך לבטל את העצב, אלא- הגברת והגדלת השמחה (ואז ממילא- העצב ייעלם…).
כדי לא ליצור לעצמנו תסכול עצמי, צריך להגדיר את השאיפה: השאיפה היא להגדיל ולהעצים את מקומה של השמחה, של ההתפעלות והטוב עד כדי כך שגם כשאנו עצובים לא יהיה זה עצב ממית, שכובש אותנו לגמרי, אלא שגם שם, כשקשה ועצוב לנו- השמחה תמצא את מקומה…
בגמרא כתוב שאפילו כשאדם אבל (ותסכימי איתי שאז מותר בהחלט להרגיש עצבות), לא מדובר בעצב כובש, ולכן הוא צריך לברך את ברכת "ברוך דיין האמת" [בשמחה]. כלומר, מתוך הכרה עמוקה שהכל מכוון על-ידי הקב"ה שפעולותיו (גם אם אנו לא מבינים אותן) מכוונות לטובה.
אני חושבת שזהו "קו מנחה" נהדר: מצד אחד, טבעי שנהיה עצובים לפעמים, ומן הצד השני- את העצב צריך לנתב לכיוון הנכון ולא, חס וחלילה, לשקוע בייאוש.

עכשיו, לת´כלס…
איך מגדילים את השמחה? אני חושבת שאין דרך אחת ברורה. לכל אחד יש את הדרכים האישיות שלו, ובכל זאת, הייתי מציעה לך לפתח אצלך "עבודה יומית"- להקדיש חלק (ואפילו 10 דקות ביום) ממהלך היום ל"ספירת מלאי" של דברים משמחים. מהדבר הקטן ביותר לעצום ביותר…
וזו אכן [עבודה]. לא תמיד פשוט לחשוב על דבר משמח, ולפעמים פשוט אין כח… אבל "טיפה ועוד טיפה תהיינה לים…"
השמחה הפשוטה הזאת, מהדברים הקטנים והגדולים, מפתחת אצלנו גם את הכרת הטוב כלפי הקב"ה…ומתוך כל הטוב הזה, איך אפשר שלא להיות שמחים יותר?
בנוסף, ניתוב של עצב לכיוון הנכון יכול להיות למשל דרך מחשבה כמה אנחנו לא קרובים לה' כמו שהיינו רוצים להיות, עד כמה אנחנו לא מרגישים מספיק את הנשמה שבתוכינו. עצם המחשבה הזו היא תחילת התיקון, כי כשאנחנו חושבים כמה אנחנו רוצים להיות קרובים לה' אז המחשבה הזו עצמה מקרבת. אפשר גם לקרוא תהלים, והדבר יכול מאוד לעודד אותנו.

מקווה שעזרתי לך קצת, ותמיד אפשר לשאול שוב וללבן את הדברים יחד.
בכל מקרה, את מוזמנת בשמחה לכתוב אליי שוב (על כל דבר…).
חורף טוב,
חנה.

nanchi18@gmail.com

נ.ב – קישורים בנושא:
על השמחה – מיוהכ"פ לסוכות (מאמר של הרב זלמן מלמד):
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=69