יש לי שאלה, איך אפשר להתגבר על המידה הנוראית הזאת שהיא מידת השנאה? הרבה פעמים קורא לי שאני פתאום ממש שונאת מישהו וכל דבר שהוא עושה מפריע לי, תמיד אומרים לדבר אתו על זה ולספר לו אבל זה לא דווקא משהו ספציפי אז אין מה להגיד לו. אני ממש מנסה שזה לא יקרה אבל זה קשה לי אני מקווה שיש איזה דרך להתגבר על זה, אשמח מאוד לקבל תשובה תודה מראש.
שלום רב!
ציינת נכון שמידת השנאה הינה מידה נוראית. כבר אלפיים שנה אנו סובלים ממנה – כל ימי גלותנו, מהבית השני שחרב בגלל שנאת חינם ועד ביאת משיחנו במהרה בימינו, שהופעתו תלויה מאוד בתיקון מידה זו.
טבעו הפנימי של כל יהודי הוא לאהוב את הזולת, כולנו קרוצים מנשמה אחת המתפרטת לגופים פרטיים רבים. כאשר יש פגיעה בתכונה טבעית זאת, כאשר מגלים רגשי שנאה כלפי מישהו ללא כל הצדקה הגיונית, לא בגלל שעולל לך איזשהו מעשה רע (שאז צריך להעיר לו על כך, ולברר היטב מאיזה שורש נבע אותו מעשה, וגם אז חל איסור חמור להגיע לידי שנאה. יש כן עניין לסלוד ממעשיו, אך את האישיות עצמה חייבים להמשיך לאהוב, משום שהוא נברא בצלם אלוקים בדיוק כמוני), אלא בגלל שסגנון דיבורו שונה משלי, פרצופו לא מוצא חן בעיני, התנהגותו לא תואמת את הלך רוחי, ועוד סיבות לא מהותיות רבות שיש בכוחן לעורר שנאה זו.
הרב קוק כותב באורות התשובה (יב, ד) ש"כל חטא, אפי' הקל שבקלים, מטביע בקרב האדם שנאה לאיזו בריאה, וע"י התשובה חוזרת האהבה להאיר".
אדם שמתעוררת בקרבו שנאה סתמית לאיזו בריאה מסוימת, וזה לא נגמר רק ביחס ליהודי כמוני, אלא אף ביחס לגוים, בע"ח, צמחים וכו'. כשהמשותף לכולם, הוא שהם בריותיו של הקב"ה. דרך כולם מתגלה כבודו של הקב"ה בבריאה בצורה גלויה או נסתרת. "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". לכל אחד, יש הכרח בעצם מציאותו, ומכח זה חייבים אנו להעריך כל פרט במציאות, שדרכו מופיע אור ה'.
כל חולשה, ואפי' הקטנה ביותר, בעבודת ה' מחלישה בקרבנו את ההבנה כיצד הכל שייך לאחדות האלוקית. כל פגם בנפש מציב מסך שבכוחו לעכב את ההבנה האמיתית כיצד כל אחד מאיתנו מוסיף עוד נדבך בבנין הטוב בעולם, ברמה כזאת או אחרת. חסרון של לבנה אחת עלול להחריב את כל הבנין, ועל כן "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא", לא מוזכר מאומה ביחס לתכונותיה של הנפש הזו. מה שכן נאמר זה שכל נפש היא עולם ומלואו, ומי מאיתנו מסוגל לעמוד על קצה קצהו של עולם עצום זה.
הלל הזקן, שלמדנו להיות מתלמידיו של אהרן רודף השלום, השיב לאותו גר, שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "מה ששנאוי עליך לא תעביד לחברך ואידך פרושא הוא זיל גמור". הלל התכון לברר לאותו גר המעונין להצטרף לעם ישראל שיסוד היסודות הוא אהבת ישראל – זוהי כל התורה כולה, אלא שעכשיו עומדת לפניו עבודה קשה, השגת הדבר אינה קלה כלל וכלל, לימוד התורה וקיום מצוותיה בשלמות רק בכחם להביא למדרגה זו של אהבת ישראל בשלמותה.
על כן, לפני שנחפש מה רע אצל הזולת, נחדור אל תוכיות נפשנו ונבדוק האם אנחנו בעצמנו כבר מספיק שלמים.
תשאפי לחפש את נקודות הטוב והחיוב אצל חבריך, ודאי תמצאי שהן אינן מעטות.
המשיכי להוסיף הרבה אהבה מתוך גדלות של אמונה עמוקה.
הרבה הצלחה בהמשך
אבנר, חברים מקשיבים.
