איך להתייחס לשכנים טרדניים?

שלום!
הרמב"ם כותב בשמונה פרקים שבעניני מידות אדם צריך להיות בדרך האמצע. אסור לו להיות קמצן אך גם לא נדבן מדי. מדוע? הרי כפי שכתבת, היהדות מחנכת לגמילות חסדים שאין לה שיעור?! התשובה היא שהרמב"ם מדבר על המידות שקודמות למעשים. אסור להיות בעל טבע שלא מסוגל להגיד לא. טבע שנותן תמיד כי הוא לא יכול אחרת. אדם שעומד באמצע נמצא במרחק שווה מצד ימין ומצד שמאל. הוא מסוגל להסכים אך גם לסרב. אחרי שהוא מסוגל – הוא יחליט באופן שכלי: האם האדם שמולי באמת זקוק לי או לא? האם הוא אדם טוב שלא יודע להסתדר, או מושחת שנהנה לנצל אחרים, ואני מאפשר לו את השחיתות הזאת? האם בסדרי העדיפויות שלי אתן כסף לשכנים או למטרה אחרת של צדקה או גמילות חסדים? קודם כל תלמדו לא לפתוח את הדלת. לשאול מי זה, ואם אלו השכנים – להגיד: "לא נוח לנו לפתוח כרגע, תנסו יותר מאוחר או מחר אחרי הצהרים". לא רק שזה מותר לכם, זוהי חובתכם.
הרמב"ם גם כותב (עיינו שם, פרק רביעי משמונה פרקים) שאדם שהגזים לצד אחד – צריך ללכת קיצונית לצד השני כדי ליישר את עצמו. לכן עליכם לסרב הרבה ולא באופן חד פעמי. תוך כדי העבודה הזאת תכירו יותר את שכניכם, ותחליטו אם הם נראים לכם כתובת מתאימה לכספכם, זמנכם וכוחכם. בהתחלה סביר להניח שהם לא יוותרו בקלות על שירותיכם. כמו חתול שתפס עכבר הם לא יניחו לכם להתחמק. אמצו לעצמכם כמה משפטי מפתח כמו "אין לי" , "אנחנו לא לשכת רווחה". "תפנו לעובדת סוציאלית אם אתם לא מסתדרים לבד", או "סליחה, אני עסוקה כעת ולא יכול לדבר". עם הזמן הם יבינו שאתם עקביים בדרככם החדשה ויניחו לכם, בעזרת ה'. בינתיים אל תשכחו לנעול את הדלת באופן קבוע, גם כשאתם בתוך הבית. ה' שלח לכם פעם אחר פעם שכנים כאלו כדי שתעשו את העבודה התורנית שנדרשת מכם – לחיות בדרך האמצע.
בהצלחה!
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il