איך להתכונן לכניסה לתפקיד הקומונרית?

קומונרית יקרה, שלום.

תפקידה של הקומונרית (ועם הבנים הבודדים שנקלעים לתפקיד הזה – סליחה מראש) הוא ללא ספק מורכב מאוד, רגיש מאוד וגם עתיר פוטנציאל לעשייה משמעותית בקנה מידה רחב. החשיבות שאת מייחסת להכנה לכניסה לתפקיד היא כבר צעד ראשון וחשוב בביצוע התפקיד, כיוון שלא אחת התפקיד הזה (כמו גם תפקיד המדריכ/ה לפעמים) נתפס ככזה שדורש בעיקר "רעל", מורל גבוה, מינעד ווקאלי רחב של צרחות, צווחות ונהמות וקיצוץ מסיבי במספר שעות השינה. אז כמאמר המשורר – זהו, שלא.

[1. "מנהיגות" – בין שליטה, סימון דרך והנחיה ]
לא אחת כשמדברים על תפקידי חינוך וניהול עולה המונח "מנהיגות" וסוחף את כולם למחוזות נעימים של פנטזיות על כריזמה, רועה ועדרו, משה רבנו וכל יתר הסופרלטיבים השחוקים. בפועל מנהיגות תובעת מורכבות רבה יותר וגם מחויבות לעשות דברים דווקא "בדרך הקשה" ולא רק לפתור בעיות ולסגור פינות.

[שליטה: משמעת, כללים, חוקים ותנאים בסיסיים לקיום הפעילות]
אפשר לומר שהרובד הראשון בתפקוד של הקומונרית הוא פשוט: שליטה. לקומונרית יש אחריות על כל מה שמתרחש בסניף, בדומה לאחריות שיש למדריכה על מה שקורה בקבוצה שלה. בניגוד למדריכה, הקומונרית אחראית על הרבה מאוד אנשים, וכן על ציוד, מתקנים, קיום אירועים ועוד המון נושאים והתרחשויות. היא צריכה לוודא שהכללים בסניף נשמרים, שהמדריכים עושים את הנדרש מהם ושהחניכים מתנהגים כפי שצריך. היא צריכה לפעול במגבלות של חוקים ותקנות (של התנועה, של העירייה) ותקציב ממקורות שונים.

החלק של השליטה לא מאוד פתוח לפרשנות. הוא קו אדום שחייב להישמר תמיד. אז זה אולי לא נשמע מאוד "מנהיגותי" או מעורר השראה, אבל בלי זה כל יתר הדברים ממילא מאבדים מכוחם. ביקרתי פעם בסניף מסוים והסתבר שהשירותים בו לא עובדים. למרות זאת – הפעילות התקיימה כרגיל. איזה מסר מצב כזה מעביר למדריכים ולחניכים? מה הטעם בנאומים מרגשים על חינוך וערכים אם סניף נפתח לפעילות ללא שירותים תקינים, או ללא נייר טואלט, או ללא סבון לידיים? אז נכון שלפעמים אנחנו רגילים לראות בסניף מעין "מועדון נוער" משודרג אבל בפועל גם הדברים הקטנים משדרים מסר ומשפיעים על הגישה של החניכים אל המנהיגות בסניף ואל עצמם.

[קריאת כיוון: הגדרת מטרות וקביעת מדיניות ]
מלבד השליטה, הקומונרית אחראית להתוות כיוון מסוים לצוות, לוודא שיש תנועה אל מטרות ברורות. המדריכים לא אמורים להגיע לסניף כפי שעובדים מגיעים למשמרת בבורגר ראנץ´: לתת שירות בסיסי ולקבל את תלוש המשכורת. המטרות של הסניף קשורות בסביבה שלו (השכונה, מוסדות החינוך, הקהילה), במסורת הפנימית, במאפייני האוכלוסיה, ועוד. הקומונרית אחראית על שימור המודעות וההתכווננות של הצוות למטרות המשותפות של כולם בזמן נתון, וגם על המיצוי העצמי של כל אחד מהמדריכים בכל אחת מהקבוצות. בפועל זה תובע ממנה להכיר טוב את הפינות השונות בסניף ובצוות, ללמוד כל הזמן מה קורה ומה משתנה, ולאסוף אל כל הידע הזה אל כיוון ברור שאליו היא מובילה את כולם.

[הנחיה של הצוות והחניכים: תמיכה בעשייה המקורית וליווי מתמשך]
הקומונרית אחראית על תחומים רבים אך היא רק אדם אחד. מוכשרת ככל שתהיה, יש מגבלות ליכולת שלה לפעול במקביל בחזיתות רבות. לכן היא לא יכולה לפעול רק בדפוס של שליטה וניהול אלא נדרשת לשתף, להטיל תפקידים ואחריות על אחרים, להאציל סמכויות ולהעניק ייעוץ והכוונה. באופן דומה היא נדרשת לתמוך בעשייה המקצועית של המדריכים: מדריך שמגיע לקומונרית עם בעיה יצפה בד"כ לתשובה, לפתרון. לעתים הקומונרית באמת תוכל לספק לו רעיון מקורי, עצה או פתרון יצירתי שחשבה עליו. ולפעמים זה גם בסדר גמור. אבל בגדול, התפקיד שלה הוא לא לספק פתרונות מוכנים אלא לעבוד עם הצוות כדי שהמדריכים עצמם ילמדו לפתח בעצמם את הפתרונות המתאימים להם, לקבוצה שלהם ולמצבים עמם הם מתמודדים. המרכיב הזה בתפקיד כולל לא רק הנחיה אישית על פי הצורך כאשר המדריך פונה לקומונרית בנושא ספציפי, אלא גם בתכנית שגרתית לפיתוח מקצועי של המדריכים. חשוב לזכור שכדי לספק הנחיה טובה דרושה היכרות עם הצוות, וזה תחום שבהחלט שווה להשקיע בו במיוחד בהתחלה. הנחיה – בניגוד להוראה או "הובלה", תובעת בעיקר שהמונחה יחשוב, ידבר ויפעל. המנחה מסייע לו לגבש את הדברים לכלל תבנית מסודרת וישימה. ולכן כל שתצליחי לטפח אמון ותקשורת פתוחה וטובה יותר בינך לבין הצוות, יהיה לך קל יותר להנחות אותם הן בביצוע הפעילות השגרתית והן ובפתרון בעיות.

[2. ניהול נכון של הפעילות – איך לא קורסים מרוב עומס]
יש הרבה סטריאוטיפים על קומונריות אבל ככל הסטריאוטיפים גם להם יש איזה שורש מסוים במציאות. הקומונרית בד"כ מצטיירת כדמות לבבית, "אחות גדולה" של כולם, מאוד עסוקה, מאוד דומיננטית, כל הזמן בסלולרי עם מדריכים, הורים, בוגרים וכל היתר, "מתה על כל החניכים" ומכינה צ´ופרים בסיטונאות, בעיקר לקראת חודש ארגון ומועדי ישראל אחרים. במובן הזה המדריכים והקומונרית חולקים ביניהם סינדרום משותף: התחושה המתמדת של לחץ זמן ודחף כמעט בלתי נשלט להספיק עוד ועוד ולהיות "מושלמים".

[לא להשקיע במה שלא חשוב]
ה"תרופה" למצב הזה, שבאמת נשמע זוהר כלפי חוץ אך מאוד בלתי נסבל לקומונרית עצמה, הוא בראש ובראשונה השתחררות פנימית מהתדמית הזאת. הקשר עם החניכים חשוב אבל קשה להבין איך צ´ופרים (למשל…) תורמים לו באופן משמעותי. אמנם, הם יכולים לשפר את התדמית של הקומונרית בעיני החניכים או המדריכים, אבל תדמית היא לא קשר. היכרות לא נרקמת ומתבססת באמצעות פיסות נייר עם מחזיק מפתחות ועוגיה, ולא משנה כמה היינו רוצים שכך יהיה. ולכן בהחלט אפשר לוותר על מנהגים נפוצים כאלה, שבאופן מהותי אין להם תרומה משמעותית והזמן וההשקעה שהם גוזלים הם בהחלט משמעותיים.

[גבולות]
קומונרית משקיעה וטובת לב עשויה לחוות סוג של "שכרון מעמקים": יש סביבה כל כך הרבה מטרות פוטנציאליות וכל כך הרבה אפשרויות לעשייה מעניינת וחשובה, עד שלפעמים הראש מסתחרר. כל שיחה עם המדריכים מוסיפה להבנה שלה אותם ואת הסניף, כל חיוך, מילה טובה או דיון חינוכי עם קבוצת חניכים יוצרים אפקט חינוכי ותחושת חמימות והשפעה. גם לשיחות טלפון עם הורים יש לעתים חשיבות וזו הזדמנות לפתור הרבה בעיות. וכך הקומונרית הממוצעת שלנו שוחקת את עצמה בהתמדה בסחרור בלתי פוסק של פעילות מגוונת ולרוב לא ממש מתוכננת ומנוהלת. כשהטלפון מצלצל – היא עונה. כשילד עצוב – היא מטפלת במצב. היא משלמת על כך גם בשעות פנאי ובשעות שינה (מזעזע אך קורה) וגם בהקרבת הקשב לסניף והעשייה היזומה לטובת "כיבוי שריפות" ומתן מענה מיידי לבעיות מכל סוג שהוא.

אז כדאי להשקיע בגבולות: מענה טלפוני יהיה בשעות מסוימות ובוודאי לא בשעות הלילה, אלא אם כן מדובר במקרים דחופים, בעיות ונושאים שאינם תובעים התערבות דווקא של הקומונרית יטופלו ע"י מדריך או מישהו אחר מהסניף שהקומונרית תדאג למנות, וכך הלאה. במקביל חשוב לקבוע מראש מה עושים עם הזמן הפנוי: קובעים ישיבות צוות, קובעים פגישות מתוכננות מראש עם המדריכים – כולם, לא רק אלה שפונים ומדברים, מסתובבים בסניף ומוודאים שהכל תקין ושאין בעיות, וכן הלאה. ככל שתצליחי להציב גבולות יהיה לך יותר פנאי לעסוק בצורה מאורגנת במה שחשוב. לבלות לילות שלמים בסניף בשיחות נפש, ישיבות שהתארכו, מפגשי הווי ומורל או משימות ליליות אחרות "מאוד דחופות" זו אולי דרך נחמדה להעביר את הזמן אבל ממש לא מנהג שתורם לעשייה מקצועית תכליתית ואפקטיבית של הקומונרית והצוות. עלייך מוטלת האחריות לבוא ולומר: חברים – עד כאן, כולם הביתה, היום נגמר, לילה טוב. או כפי שאוהבים להכריז בפרלמנט הנפלא שלנו, תוך כדי דפיקה סמלית בפטיש: "ישיבת הכנסת נעולה!".

[ניהול הצוות]
כמו לגבי הסניף בכלל, גם הטיפול בצוות המדריכים מורכב ממרכיבים שונים: שליטה, הכוונה והנחיה. ניקח את ישיבות הצוות כדוגמא. מדובר ללא ספק באחד הנושאים הכאובים מזה דורות כמעט בכל תנועת נוער. במרבית המקרים הישיבות לא מנוהלות באופן יעיל, מהוות מפגש חברתי יותר מאשר התכנסות לדיון רציני, וההחלטות שמתקבלות בה משקפות רק לעתים נדירות את כלל הדעות של חברי הצוות, או נובעות מדיון רציני ומעמיק ביניהם.

איך מתמודדים עם המצב הזה? דבר ראשון – שליטה. גם עם המדריכים חשוב להקפיד על משמעת וכבוד לתקנות שאת קובעת: נוכחות בישיבות, הגעה בזמן, התנהגות נאותה, השתתפות, עמידה במטלות וכו´. במקביל – הכוונה והנחיה. תפקידך לדאוג שתהיה הכנה מראש של הישיבה, להגדיר מראש את הנושאים שיועלו בה (אפשר להשאיר זמן מסוים לשיח ספונטני כמובן), ולדאוג שהמדריכים יגיעו לישיבה אחרי שעשו משהו לגבי הנושאים הללו: קראו דף של הצעת החלטה, כתבו הצעה משל עצמם, או כל דבר אחר. אגב – את כקומונרית יכולה לבחון בכלל את הנחיצות של ישיבות הצוות או את האופן שבו הן מתנהלות. אולי יש החלטות או דיונים שעדיף לנהל במייל במשך כמה ימים במקום במרתף הטחוב של הסניף במשך שעתיים? אולי עדיף שישיבות הצוות יוקדשו למשהו אחר בכלל? גם כאן חשוב לא להיצמד סתם למסורות והרגלים אלא לנסות לפתח מודלים ותבניות שיהיו כמה שיותר רלוונטיות למה שקורה עכשיו: עם הסניף הזה ועם הצוות הזה.

[לסיכום:] התפקיד של הקומונרית הוא ללא ספק "מועט המחזיק את המרובה". השוני הגדול בין הסניפים מקשה עוד יותר על הגדרות ברורות של התפקיד ומחייב מידה רבה של יכולת הסתגלות, חשיבה עצמאית ומקורית ונכונות ללמידה ולעשייה משותפת עם שותפים שונים. באופן כללי ניתן לומר שמרבית המשימות החשובות של הקומונרית נעות במרחב שבין הצורך בניהול וב"שליטה" על מה שקורה בסניף, לבין הנחיה, הכוונה והעצמה שמיועדים לאתגר ולחזק את המדריכים והחניכים ולאפשר להם להצליח יותר – בכוחות עצמם. ומילה אחרונה לגבי הבדידות של התפקיד. מאוד מומלץ שתמצאי לעצמך אנשים שיכולים לתמוך בך, הן מקצועית והן אישית, במהלך התקופה האינטנסיבית הזאת. ככל שיהיו ב"חיוג מהיר" בטלפון שלך יותר אנשים שאת סומכת עליהם ויכולה להתקשר ולהתייעץ איתם, יהיה לך קל יותר להתמודד עם הקשיים ולמצוא את הדרך שנכונה עבורך. את בהחלט מוזמנת להיעזר ב"חברים מקשיבים" לכל אורך הדרך, גם בלבטים אישיים וכמובן גם בליווי מקצועי שמעט ממנו ניסיתי לספק כאן בתשובה שקראת.

הרבה הצלחה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com