אני נער מאד חששן ודאגן, ואם תרצו- פחדן. אני תמיד דואג ותמיד פוחד שיקרה ח"ו משהו למישהו שקרוב אלי(לאו דוקא ספציפית אלא על כל סביבתי ובמיוחד בקשר למשפחתי הקרובה) אני גם גר ביש"ע כך שהחשש התגבר (אך לא בצורה מאד משמעותית) במלחמה הזאת. מה לעשות?
שלום,
לכל אחד יש פחדים וחששות: למבוגרים ולצעירים, לחיילים ולקצינים, לרבנים ולתלמידים. יש מי שחושש יותר, ויש מי שפחות. לכל אחד פחדים משלו (אני, לדוגמא, פוחד מכלבים, מכישלון, מדחייה חברתית…), זה לגמרי טבעי ולא צריך להילחץ מזה. לפחד יש תפקיד חשוב בחיים. הוא אומר לנו מתי יש סכנה, מתי כדאי להיזהר ולנקוט באמצעי בטיחות. אם אתה בא לחצות כביש סואן, ורכבים טסים לפניך במהירויות גדולות, הפחד שולח אות אזהרה וגורם לך לעשות זאת בזהירות מירבית. אבל לפעמים הפחד כואב ופוגע, לפעמים הוא מגזים. הוא עשוי לגרום לנו להימנע מפעילויות שאנו רוצים לעשות. הוא יכול גם להפריע לנו להתרכז, לשמוח או לכייף. הוא יכול לגרום לדאגות וחששות הגורמות לסבל רב ולדיכאון, כאשר הוא מצייר בדמיוננו חששות רחוקים ואף לא מציאותיים.
יכול להיות שאתה נער חששן ופחדן, אבל מה שכתבת מוכיח יותר מכל דבר- בטוח שיש לך הרבה אומץ וכנות. כשהייתי צעיר יותר, לא היה לי את האומץ להיות כנה עם עצמי, ובטח שלא להתמודד עם רגשותי ועם מה שהפריע לי. ואילו אתה עושה זאת בצורה כה פשוטה ומעוררת הערכה. שאלת "מה לעשות", ואת הדבר העיקרי כבר הבנת- להתמודד באומץ ובכנות. לא צריך להתבייש מזה שאנחנו פוחדים לפעמים, מותר לפחד.
ובכל זאת- לפעמים זה באמת מפחיד. מה עושים כשמפחדים?
קודם כל לא צריך לגרש את הפחד. זה בסדר שהוא שם. אם הוא רוצה להרים שלטי אזהרה והתרעה זכותו… טוב הבנו, הוא חושב שיש סכנה, לקחנו את זה בחשבון. עכשיו, אם הוא רוצה להישאר בפינה עם השלטים שלו- שיישאר, אנחנו נעשה את שלנו.
לאחר שהכרנו את הפחד אנחנו צריכים להמשיך הלאה, לא להתכנס אל תוך עצמנו ולשקוע בפחדים ובחששות שלנו, לא להתרחק מחברה ופעילות. כדאי להיות מעורב בפעילויות שונות (-חברה, התנדבות, פעילות גופנית, יצירה) ולתת בהן את תשומת הלב המלא שלנו.
כדאי גם לדבר על זה. זה נותן הרגשת הרווחה כשמשתפים אנשים שקרובים אלינו בכאבים ובחששות שלנו. תמצא הזדמנות לדבר על זה עם חבר טוב, מדריך או אדם שאתה מרגיש טוב ובטוח איתו. תאמין לי, זה עוזר. אדם אחר גם יכול גם לתת לך פרופורציות נכונות. לפעמים אנחנו מוציאים דברים מעבר לכל פרופורציה, ובן אדם אחר יכול לתת לנו מבט יותר מפוכח ומציאותי.
זה עוזר גם סתם לבטא חששות ותסכולים, אפילו בכתב. אתה יכול לנהל יומן, או לכתוב באופן חד פעמי את מה שמפחיד או כואב. כך תוכל לסדר את כל הבלאגן בראש.
אני לא יודע עד כמה החששות פוגעות בחייך ומה החריפות שלהן. אם הן פוגעות בצורה משמעותית באיכות החיים שלך כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית (יועץ, פסיכולוג וכד')- אתה יכול להרויח מזה הרבה. תהיה לך אוזן קשבת ואוהבת, והדרכה מעשית יעילה להתמודד עם הפחדים. אני עשיתי כך, ולדעתי אין מה להתבייש בזה. אף אחד לא מושלם, וכל אחד צריך לפעמים עזרה- צריך רק לדעת לבקש. אנשים תמיד מוכנים לעזור ולתמוך.
אסיים בכמה עצות של ר' נחמן מברסלב. בספריו, סיפר ר' נחמן על פחדים שהוא סבל מהם בצעירותו. הוא סיפר שהיה לו פחד עמוק מהמוות, ושהוא היה מלא בחששות שמא הוא יעבור על איסורים הלכתיים, שמא לא יצא ידי חובת מצווה כלשהי ושמא הקב"ה לא אוהב אותו. פחדים אלו גרמו לו סבל רב, דכאונות, חרדות וקשיים בעבודת ה'. כדי להתמודד, ר' נחמן היה נוהג לדבר עם הקב"ה. הוא היה מדבר אתו בלשון שלו, בשפה רגילה וכנה (אצלו זה היה ביידיש). הוא היה מספר לו על קשייו ועל שאיפותיו, והיה בוכה לפניו. הקב"ה תמיד שם, ובמיוחד כשקשה וכואב. אולי הוא לא יענה (לפחות לא בצורה מפורשת) ואולי זה לא יזרום- אבל כדאי לנסות את זה כמה פעמים. בכל אופן בוודאי יש להתפלל על כל צרותינו, ולהזכירם במקום הראוי בתפילותינו (בברכת "שומע תפילה" או בסוף התפילה, ובכל ברכה לפי עניינה. תוכל לבקש על עצמך, על משפחתך ועל כולנו). עוד סיפר ר' נחמן, שהוא היה נוהג למסור בתחילת היום את כל מעשיו ומאורעותיו, ואת כל מעשי ומאורעות משפחתו- לקב"ה. כל יום היה ר' נחמן פונה אל הקב"ה ונותן בו את מבטחו שיעשה הכל לטובה, ושיכווין אותו בדרך הרצויה לפניו.
תפילה קצרה שאני מחבב קשורה לדעתי לרעיונות אלו (אם כי היא לא של ר' נחמן):
"אלי,
תן לי את השלווה לקבל את שאין ביכולתי לשנות,
אומץ לשנות את שביכולתי לשנות,
ואת התבונה להבחין ביניהם".
בכתביו בכלל הדגיש ר' נחמן את האמונה שהקב"ה אוהב את כל יציריו, ואת האמונה ביכולות הטמונים בכל אדם (ובמיוחד בך), חלק א-לוה ממעל. אמונה זאת בעצמנו ובקב"ה, נותנת לנו את הכח להתמודד, ואת האמונה שעם כל הקושי, הכל יהיה לטובה.
כל טוב
עמיחי, חברים מקשיבים
