חברים מקשיבים שלום!
המשפחה שלי חוזרת בתשובה מלפני הרבה שנים. לאחותי יש ממש משבר מזה, כשהיא עברה בית ספר היה לה משבר חברתי היו לה כמה חברות בודדות, היא לא למדה בכלל כל השנה, הסתובבה עם בנות שדירדרו אותה, ובנוסף לזה כמה אנשים שהיא הכירה נפטרו בגיל צעיר. עקב כל הקשיים האלה- היא איבדה מהאמונה שלה, ומהבטחון העצמי שלה.
איכ אפשר לחזק אותה להחזיר לה את הביטחון שלה בעצמה ובכוחות שלה?
ואיך אפשר לחזק לה את האמונה בה' בחזרה?
שלום רב לאחות הדואגת!
ראשית, צר לי שנאלצת לחכות. ראיתי את שאלתך כבר לפני יומיים-שלושה, אך לא ידעתי מה לכתוב. הייתי צריך לשבת ולחשוב האם לפנות, מה לומר ואיך לעזור.
במובן מסוים, אני מרגיש בדיוק כמוך. ברוך ה' יש לי משפחה גדולה וענפה משני הצדדים.עם זאת, לצערי, משפחתי היא היחידה מבין דודי ודודותי שמקיימת תורה ומצוות באופן סדיר. בשנתיים האחרונות ניגש אלי בן דודי הגדול ממני והתחיל להתעניין בקיום תורה ומצוות. ניסיתי, עד כמה שיכולתי, להדריכו ולייעץ לו. גם עליו עברו חיים לא קלים במיוחד: הוא בן להורים גרושים ומסוכסכים, אינו מסתדר ממש עם ההורים ובלימודים הוא גם לא הסתדר כל כך. בכל מקרה, המצב בו אחותך עומדת, נראה הרבה יותר קשה. עם כל זה אל ייאוש! כאשר רואים אדם שחוזר בתשובה ומנסה להתחזק, אנו מקווים ומצפים לראות איך יתקדם. האם יצליח או יפול? האם יתחזק או יתייאש? ההסתכלות שלנו מהצד מלווה כל הזמן את החוזר בתשובה. אני מרגיש, לפחות על עצמי, שאנו כל הזמן מקווים שהכל יסתדר. שלא יהיו נסיונות כל כך גדולים ואם יהיו – שידע איך להתמודד איתם בכבוד. אין סיפוק גדול יותר מלראות אדם מתחזק ומתעלה והכל בזכותך. לצערנו, הדבר הוא דו-סיטרי. כשאנו רואים חוזר בתשובה נחלש או חוזר לסורו אנו מרגישים פספוס כה גדול. במידה מסוימת, אנו רואים את עצמנו גם כאשמים, משום שיכולנו לעזור ולתמוך. דברים אלה אמורים לא רק על אנשים שסייעו לאנשים לחזור בתשובה, אלא אף לצופים מהצד. כשאדם שמנסה להתחזק ולחזור בתשובה לא מצליח, אנו מרגישים איום מסוים על אמונתנו. כאילו שבנו הוא הפגם שלא הצלחנו להראות לו את האמת. דברים אלה אינם מתייחסים לאחותך ישירות ובכל זאת אני רואה צורך לומר אותם משום שבראש ובראשונה יש לחזק אותך.
לגופו של עניין, המקרה המתואר מסובך ומורכב. אחותך עתידה עוד לראות קשיים בלימודים, בחיים, בפרנסה וכו'. מעבר בין בתי ספר ולחברה שונה לגמרי היא מאוד קשה וזה אני אומר מניסיון כואב של חבר קרוב. אם כל זה לא מספיק, אחותך עברה משבר כשכמה אנשים קרובים אליה נפטרו. אחרי תיאור זה טבעי לחלוטין שהיא תאבד מהביטחון העצמי שלה וכן שתהיה ירידה באמונתה.
אז מה עושים? לעניות דעתי, צריך לחלק כאן בשני דברים. אין טעם, לפחות לא בשלב ראשון, שתדברו ברמה אמונתית. כאשר אדם כואב בלב אין טעם להסביר לו במוח. כרגע אחותך מצויה במשבר רגשי עמוק כך שתתובה שכלית לא תפטור את הבעיה. "טוב שכן קרוב מאח רחוק" – נסי להקשיב לה ולעזור ברמה הנפשית. אחר כך, כשיעבור יותר זמן תהיו פנויות לדבר גם ברמה אמונית. כשתגיעי לשלב זה (לרמה האמונית), נסי לדבר איתה ולדלות מדבריה אם במפורש – על ידי כך שתשאלי אותה ישירות, או להבין ולהסיק בין השורות: מה בדיוק מפריע לה? מהו ה"קש ששבר את גב הגמל"? אחרי שתדעי באיזה נקודה קשה לה ולמה תוכלי לענות לה.
בכל מקרה, אני חוזר ומדגיש, שעדיף שתהיי לה לחברה שתוכל לשפוך לפנייך את ליבה. גם אם לא תהיה לך תשובה ולא תוכלי לייעץ לה, עדיין עצם הדיבור, כשמוציאים מהלב, הוא מאוד מועיל. נסי להראות לה שהעולם הוא לא קייטנה וגם לא מחנה עבודה. מצד אחד, ישנם דברים יפים מאוד ומצד שני, דברים קשים מאוד. משום מה נראה שהיא רואה רק את חצי הכוס הריקה, אם כן, הראי לה גם את חצי הכוס המלאה. הקב"ה לא נתן את התורה למלאכים, אלא לאדם, בשביל שיתמודד. ייפול, יקום ושוב יינסה. מחלות זה דבר נורא ואיום, איני אומר זאת חלילה מניסיון, אני פשוט מסתכל סביבי. עם כל זאת אנו חייבים להרים את הראש ולהמשיך קדימה. העולם הוא מקום נפלא להיות בו, רק צריך להתמודד עם דברים.
"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים". אם אחותך שכחה, הזכירי לה. אם חוסר הביטחון שלה נובע מהיותה בעלת תשובה, הרי היא טועה טעות חמורה. להיות בעל תשובה זו זכות שצריך להתגאות בה!!! אנו נמצאים עכשיו בחודש הרחמים והסליחות וכולם שואפים להיות בעלי תשובה! הקב"ה בוחן כליות ולב והוא יודע מה אדם עובר בתוך תוכו. לי ולך קל להיות דתיים, כי כך נולדנו. אנו לא מכירים דבר אחר. אבל לאדם שחיי חיים שאינם כוללים תורה ומצוות, חזרה בתשובה זה דבר אדיר!!! ודאי שהקב"ה מתחשב בכך.
בברכת "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" אני נפרד ממך. אנא מסרי את ברכתי גם לאחותך,
אמיר, חברים מקשיבים.
