איך לנצל את הזמן בצורה נכונה?

שלום לך צדיק!
בשמינית נוצר זמן עצום ללימוד לבחינות הבגרות וישנו פיתוי גדול לבטלה, לשינה מרובה ולשטויות- אשריך שאתה רוצה למלא את הזמן במטרות של עשייה חיובית, ספורט ולימוד! אל תתייאש!
אם הבנתי נכון אתה די מתוסכל מהעובדה שאתה לא מאמין בעצמך. אתה כבר לא קובע מטרות כיוון שאתה לא מאמין שתעמוד בהן ואתה שואל איך אפשר להחזיר ולחדש את האמון בעצמך.
אני אשתדל לתת כיוון כללי ואם הוא לא מספיק אתה מוזמן לשוב ולשאול עד שקבל תשובה שתניח את דעתך.
דבר ראשון אתה בחברה טובה- יש רבים שחשים כמוך. זו עובדה לא מנחמת. אבל בניגוד אליך הם כל כך מיואשים שהם לא מחפשים לכך פתרון. אתה לא עד כדי כך מיואש, אילו היית מיואש ממש גם אתה לא היית מאמין שתשובה של איזה משיב שכוח אל תעזור לך. וזו סיבה ראשונה לחייך ולהאמין בעצמך (:
ולגופו של עניין אני חושב שהפתרון טמון בקסם שנקרא חשבון נפש שהוא הא´ ב´ של הצלחה בכל דבר ודבר בחיים. כל ארגון ממשלתי, צבא, מקום ציבורי שמכבד את עצמו הוא עם יד על הדופק. תקרא לזה ´מבקר´, ´תחקירים´, ישיבות וסיכומים- כולם אותו עניין ובעצם הם שם אחר של חשבון נפש. גם אדם שרוצה לנהל כלכלה של בית שרק מכניסה אלפים בודדים בחודש חייב לדעת כמה הוא מכניס וכמה הוא מוציא ובעצם לעקוב אחרי כל פעולה בעקביות- לולא זה מהר מאוד הוא ימצא את עצמו במינוס, לוקח הלוואות ונכנס לחובות עתק שנוצרו מהצטרפות של עוד שקל פה ועשרה שקלים במקום אחר ולא מאיזה התקלה של חוב גדול ופתאומי.
במסילת ישרים שבה לוקח אותנו הרמח"ל יד ביד ומעלה אותנו מעלה אחר מעלה הוא מציב את חשבון הנפש כתנאי הכרחי להתקדמות בעבודת ה´- לולא זה אדם לא ידע במה להשתפר ובמה הוא השתפר ולכן הוא לא ידע ממה להיזהר ובמה להזדרז ואז לא רק שהוא לא יתקדם ויישאר במקום אלא הוא רק ילך ויתדרדר, והכל, הכל יקרה לו ממש מתחת לאף, בלי שהוא ישים לב.
אז איך זה הולך?
חשבון נפש לא צריך לקחת המון זמן. מעבר לפעולה הטכנית חשוב לדעת שהוא מקנה בנו תכונה של חשיבה עצמית ומודעות עצמית גדולה, של מעקב אוטומטי אחר כל פרט ופרט בחיינו. יש גם בכתיבה עצמה מעין פריקת תסכול דרך אותיות ודיו, ולעיתים קרובות יש גם הרגשה שהתסכול יצא רק מעצם הכתיבה שלו.
עדיף שזה יקרה בזמן קבוע ללפחות עשר דקות בהם אתה יושב כשמולך דף וכלי כתיבה/מחשב ומקלדת ובו אתה מפרט את המעשים הטובים שעשית ואת המעשים בהם אתה צריך להשתפר. אל תהייה יותר מידי ביקורתי. תשמור על האיזון של הערכה עצמית ושל ביקורת עצמית כדי שחשבון הנפש לא יהפוך לכלי הורס אלא לכלי בונה.
חשבון הנפש צריך להיות מחולק לחלקים, שהם נושאים ובפירוט שלהם. בפירוט יש לכתוב את הדברים הטובים והדברים הטעונים שיפור והדרך לתיקונם. לדוגמא:
"ספורט- עשיתי היום מתח. היה אחלה. דיברתי בדרך עם חבר ולא עמדתי בזמנים. אולי כדאי להוסיף עוד סט כדי שזה יהיה יותר מאתגר"
ולמה זה יכול להיות פתרון טוב?
ברגע שתתיישב ותעשה חשבון נפש תגלה שאתה לא כזה כישלון, שיש הרבה דברים טובים שאתה עושה, ושהדברים בהם אתה נכשל ניתנים לתיקון. והכי חשוב אתה תהיה מודע לעצמך למה אתה מסוגל בדיוק וממילא אתה לא תציב לעצמך מטרות שאתה לא מסוגל לבצע אותן וכשזה יקרה אתה תשנה את המטרות, תבצע אותן בהצלחה וממילא זה יחזיר לך את הביטחון העצמי והאמונה בעצמך. חשוב לדעת שגבורה לא קונים בחנות ובקריאת ספרים וגם לא בתשובה מחברים מקשיבים (עד כדי כך..) אלא דרך הרגליים, דרך נפילות וקשיים לכן תהיה מוכן לדרך ארוכה, למלחמה רצופת קרבות.

מעבר לחשבון נפש אני חושב שכדאי לגעת בעוד נקודה חשובה.
מהשאלה שלך יש תחושה שאתה בלחץ להספיק הרבה מטרות, לסמן V ולעבור למשימה הבאה.
עולם המעשה מורכב בעצם משניים- מהדרך ומהמטרה.
קשה מאוד לאהוב את הדרך- היא קשה, חשוכה, ארוכה, מייגעת. לעומת זאת המטרה היא נוצצת, טעימה, נחשקת.
עולמנו, העולם הזה הוא לא עולם של מטרות, אלא עולם של דרך. העולם הזה כל כולו הוא פרוזדור, דרך לעולם הבא. וממילא רוב רובו בנוי מדרך אחת ארוכה ולא ממטרות ולכן ברגע שאדם רק חי ממטרה למטרה הוא חי בעולם חשוך שמידי פעם יש בו זיקוקי דינור של מטרות שמאירים את עולמו בשמחה אך הם נעלמים כלעומת שבאו ועולמו חוזר להיות חשוך עד להשגת המטרה הבאה. לדוגמא: אדם לומד- בשביל תעודה, מתגייס- כדי להשתחרר (´עד מתי??´), נפגש- כדי להתחתן, עובד- כדי לקבל כסף ועוד. (בצורה כזו אדם רוצה דרך כמה שיותר קצרה וכמה שיותר קלה שזה רצון נחמד אך הוא לא מחובר למציאות)
אך ברגע שאדם ילמד להעריך ולאהוב את הדרך, ברגע שהוא יבין שרוב זמנו בעולם הזה הוא יהיה בשבילי הדרך, ברגע שהוא יביט בנוף שמסביבו לא רק ישאף להגיע אל סוף המסלול, אז עולמו יתמלא בשמחה, אז הוא ייהנה מכל רגע בעולם הזה.
זו גם שמחת בית השואבה בבית המקדש שבה שמחו לא על ניסוך המים המטרתי אלא על השאיבה, על האמצעי דרכו הגיעו לניסוך המים, וזהו חג הסוכות בו אנחנו שמחים לא על הגעתנו לא"י אלא על הדרך הארוכה, מסובכת ככל שתהיה, ממצרים לא"י בזה גרנו בסוכות.
הדרך כדי להפנים את הנקודה הזו צריכה להיות מעצם צורת הצבת המטרות- מעתה אל תקבע מטרות שאתה לא מסוגל לעמוד בהן וגם המטרות שאתה קובע יהיו שונות באופיין. מעתה האופי של המטרות לא יהיה המטרות עצמן אלא הדרך. למשל: המטרה שלך היא לא ´לעשות מתח´ אלא ´לעשות כושר´, לא ´להצליח במבחן´ אלא ´ללמוד למבחן´. ברור שבסופו של דבר אתה תגיע למטרות ותבין שכל אטום ואטום במטרה התהווה בדרך שעברת. זה שינוי תפיסה שתשנה את חייך.
זה לא פשוט. נכון. אבל ברגע שנתחיל להתאהב בדרך אז דיבור עם חבר בדרך למתח לא יעיק עליך פחות. אז גם אתה תרצה יותר לשתול עץ משלך בוואדי, כי מעבר למטרה של עץ משלך אתה תהנה מהדרך וממילא גם תתמיד בה וכו בעצם אז הלחץ בלהספיק מטרות יתחלף בהנאה מהדרך אליהן.

סיכום:

לענ"ד הפתרון הכי טוב הוא שילוב של חשבון נפש עם הבנת ערכה של הדרך

אני מציע לך לקרוא תשובות נוספות בנושא זה בקישורים הבאים:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=263728
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=263165
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=261902
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=131601

מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
פלא:0524521552
מייל: elronza@gmail.com
אלרון