איך לעבוד על הגאווה?

שושי היקרה, שלום,
דבר ראשון- תודה על התודה! מאוד מאוד מחזק לשמוע שאנחנו מצליחים לעזור ב"ה.
בנוגע לשאלתך,
שאלת שאלה חשובה ומעניינת ביותר. התייעצתי עם מספר אנשים וכן נעזרתי בספר "תיקון המידות" של הרב אביחיל לפני שעניתי ואני מקווה שבאמת אצליח לעזור.

התפעלתי מאוד מהרגישות שלך כלפי עצמך, מהיכולת שלך לזהות פגמים דקים ועדינים כל כך במחשבה. דעי לך שלא כולם מצליחים להגיע לכאלו דרגות. אשרייך שזכית!
לא כדאי לשקוע בנפילות של העבר. ניתן להסיק מסקנות וללמוד לקחים, אבל לא להישאר שם ולשקוע בעצבות. תשאפי תמיד קדימה, לנסות בכל רגע ורגע להיות טובה יותר. ועל פי שאלתך את בדרך הנכונה.
את כותבת שאת מבינה שמחשבותיך הן לא טובות ורוצה לדעת איך לתקן ובכך את נמצאת בעצם בחצי הדרך לתיקון ולהצלחה בע"ה.

בואי ננסה לנתח ביחד את ההרגשה שלך- את מרגישה גאווה, אבל הגאווה הזאת לא מתבטאת כלפי חוץ, היא בינתיים רק בפנים, בחדרי הלב.
לכולנו נעים לדעת שמעריכים אותנו, שאנחנו חשובים בעיני החברה, השאלה היא למה זה גורם. האם זה גורם לתחושה של "כוחי ועוצם ידי", או דווקא להודיה לקב"ה שנתן לנו את הכוח לעשות חיל?
חזקים עלינו דבריו של הרמב"ם בהלכות דעות שאומר שלכל מידה טובה יש את דרך האמצע בין שתי מידות שאינן טובות. האמצע הוא לא "אמצע" ממש, אלא עם נטיה לכאן ולכאן. לגבי מידת הענווה כותב הרמב"ם שהיא צריכה להיות [רחוקה מאוד] מן הגאווה וקרובה לשפלות הרוח. ועל כן, בשביל להגיע לענווה הרצויה, צריך ממש לעקור מהשורש כל שביב גאווה.
כדי להצליח לעבוד כראוי על מידת הגאווה צריך- לפני הכל- להבין את משמעותה ואת משמעות "מידת האמצע" שלה- הענווה.
[הגאווה] פירושה העלאה בערך עצמי, מעבר למה שמגיע לי. וייחוס כל פעולותיי לכשרונות וליכולות האישיים [שלי] בלבד.
[ענווה] פירושה הכרה בכך שכל כוחותיי הם מהקב"ה, שום דבר לא ממני. אמנם אני בוחר כיצד להשתמש בכוחות האלו, אבל מי שטבע בי אותן מתחילה זה הקב"ה.
כשתביני את משמעותה האמיתית של הענווה יהיה לך גם קל יותר להתמודד עם מחשבות של גאווה. כשתביני שהכבוד שעליו את חושבת וחולמת שייך כולו לקב"ה (ואולי שמינית שבשמינית ממנו שייכת לך), תוכלי בע"ה לשים את המחשבות האלו במקומן הנכון. ולשייך אותן למי שברא אותך, לאביך שבשמים.
בעל "ספר חסידים" ממליץ לכל אדם שירגיל את עצמו בויתור ובהמעטת ערכו על מנת להתקרב למידת הענווה. מה זה אומר? לא להזכיר לאחרים דברים טובים שעשית- לתת להם את ה"קרדיט", לדבר קודם על אחרים ואחר כך על עצמך, לא להיכנס לדברי אחרים. גם ב"איגרת הרמב"ן" מובאות עצות טובות בעניין זה. כדאי לך לעיין שם. כל הדברים האלו ירגילו אותך להתרחק מהרדיפה אחרי הכבוד והפרסום שממנה את רוצה להישמר.

עבודת המידות היא עבודה ארוכה ודורשת כושר התמדה, זו בעצם עבודה לכל החיים. הבאתי לך כמה עצות לעבודת המידות בצורה נכונה. (לי הם עזרו ואני מקווה שגם לך).
הערה: העצות האלו לא מתייחסות רק לשאלתך אלא לעבודה על כל מידה פגומה.
[1.] מומלץ מאוד לכתוב. כתיבה עוזרת מאוד, במיוחד במקרה שלך שבו אי אפשר כל כך לראות תוצאות מעשיות לעבודת המידות. התוצאות הן בנפש פנימה. כדאי לכתוב כדי לעקוב אחרי התקדמויות או נסיגות ח"ו.
מה לכתוב? לי אישית יש מחברת. במחברת הזו אני משתדלת לכתוב כמעט כל יום. בהתחלה תקבעי לעצמך מטרות ויעדים, לאן את רוצה להגיע, מה השלבים בדרך, כמה זמן את עובדת על כל שלב וכו´. ואז תתחילי לכתוב בכל יום על התקדמויות בע"ה, קשיים, מחסומים…וגם תנסי להתמודד ולפתור אותם. עצם זה שתדעי שיש לך מחברת שאת צריכה "לדווח" לה בכל יום מה עשית, ידרבן אותך להתקדם ולא לדרוך במקום.
[2.] כדאי ללמוד במקביל לעבודה. יש המון ספרים על תיקון המידות. אני נעזרת ב"מסילת ישרים" לרמח"ל, "אורחות צדיקים", ספר "תיקון המידות" של הרב דוד אביחיל וספר "חובת האדם בעולמו"- יש ספר כללי ויש גם ספרים על כל מיני מידות.
[3.] לעיתים צריך גם להתייעץ עם אנשים מנוסים יותר, כמו: רב, מחנכת, מדריכה, חברה- שמכירים אותך באופן אישי. הם יוכלו להדריך אותך כיצד לעבוד בצורה בריאה ונכונה ומהי צורת העבודה המתאימה בשבילך.
[4.] "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם"- הקב"ה היה בורא את העולם אפילו רק למענך, כפי שאת. ועל כן גם אם העבודה קשה, גם אם נראה שאת לא מתקדמת, אל יאוש! בשבילך נברא העולם…!

שושי יקרה,
"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
יש עוד הרבה להרחיב בנושא חשוב זה, את מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה שתתעורר וגם בשאלות אחרות כמובן.
בהצלחה בדרכך,
שבע"ה תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
עדי, חברים מקשיבים.
adi_sh@shoresh.org.il