אני מרגישה מאוד מחוברת לארץ ישראל. אני אוהבת אותה, ובאמת באמת יעשה הכל בשבילה,
אבל מרגיש לי שאני היחידה בערך שמרגישה ככה בסביבה שלי.
היחידה שבאמת שאכפת לה מהארץ הזאת בסביבה שלי, קצת בודדה ולכן משקיעה את כל הזמן שלה בארץ ישראל במקום בחברה.
אבל לי ב"ה יש הרבה חברות וממש טוב לי, ואני עדיין ממש אוהבת את הארץ.
אני לא קיצונית בקטע הזה (אני לא הולכת לגור בגבעות, אלה מתחילה בקטן עם דגלי ישראל ושלטים).
אבל אני גרה בשומרון- שזו הכי התנחלות שיש!
אז למה הסביבה כל כך מתעלמת מהארץ הזאת?
למה הם לא מבינים על מה הם דורכים?
למה אני היחידה שעוד אכפת לה מגוש קטיף, או מירושלים?
היינו במחנה הרא"ה השנה ועלינו לירושלים,
וכששרנו אני מאמין מול הר הבית,
אני היחידה בערך שבאמת אמרה לעצמה: "וואו, עוד יהיה פה בית מקדש!,עלינו לירושלים!
" השאר רק היו עסוקים בלהתלונן.
השאלה שלי היא איך לעורר עליהם את אהבת ארץ ישראל בלי לכפות אותה עליהם.
שלום לך!
כמה מתיקות ורגישות את מציפה בשאלה שלך! ניכר מהכתיבה שלך שיש בך כוחות נפש אדירים, מעיין נובע של רצון לעשות טוב בעולם, דבקות בארץ ישראל, התלהבות וחזון, סבלנות ורגישות.
רבים מאיתנו מרגישים באסה כשאנחנו מתלהבים ממשהו, חיים ונושמים אותו ואיכשהו לאנשים אחרים זה בקושי משנה להם… נושא זה במיוחד קשה כי זה נוגע בך ישירות בזמן ובמרחב. זו שאלה שקשורה עבורך במקום שלך בעולם, בזהות שלך כיהודייה, כישראלית וכמתנחלת. מעבר לכך זה קשור בשבילך בתקופה, בזמן שבו אנחנו נמצאים, אנחנו חיים בארץ ישראל, במדינה עצמאית, אפשר לעלות לירושלים ולראות את הר הבית – זה מרגיש במרחק נגיעה ובכל זאת זה נושא שלא מובן מאליו ויש גם קשיים פה בחברה הישראלית עם הזהות שלנו, קרעים וקשיים שהובילו לתוכנית ההתנתקות…
ניסחת ברגישות ובפשטות שאת רוצה שעוד אנשים יאהבו את הארץ כמו שאת אוהבת אותה אבל את לא רוצה לכפות עליהם את זה. אני ממש חושבת ששם זה הסוד, משם מתחילים. כשאוהבים משהו כל כך זה מדבק, זה גורם לעוד אנשים לרצות בזה חלק – לרצות גם לאהוב את הארץ בכזו תעוזה ועוצמה כמו שלך יש.
בנוסף, את יכולה לחשוב על פעילות חברתית כבר בתיכון שיכולה להיות רלוונטית לאהבת הארץ, אולי התנדבות במוזיאון גוש קטיף, התנדבות בחקלאות, יציאה לטיולים – יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לחזק את אהבת הארץ ולעשות דברים למענה.
את יכולה גם לחשוב על העתיד אחרי התיכון – מקום השירות הלאומי או הצבאי שלך שבו תוכלי להשאיר את החותמת האישית שלך על הארץ ועל תושביה. או לחשוב עוד יותר רחוק, על איפה היית רוצה לגור ועל סוג החברה שהיית רוצה להיות חלק בה.
לא צריך לחכות אם אהבת הארץ ואת לא צריכה להרגיש שמה שאת עושה הם דברים פשוטים לשים דגל, להתלהב מלראות את הר הבית – הם דברים משמעותיים שמעידים רבות על גדולתך.
לכי בכוחך זה והושעת את ישראל! מצדיעה לך מרחוק ומאחלת לך הרבה טוב! בנוסף לכך, כמובן שאת מוזמנת תמיד לכתוב אלינו שוב או להתקשר למוקד במספר כוכבית 8298 או בווטסאפ: 052-468-3927 . נשמח להיות איתך בקשר!
בהצלחה רבה רבה!
חזקי ואמצי,
מוריה
מוקד חברים מקשיבים