איך לעשות שעבודת ה' לא תהיה שגרתית ומשעממת?

שלום לך לירז!!
אני מקווה שדברי יגיעו אלייך לפני שבת, כי מה שאת כותבת קשור בדיוק לפרשה, ליתר דיוק לפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה". ראי מה כתב על כך ה'שפת אמת':
'כי יש הבערה ושלהבת העולה מאליה בלב האדם על ידי התעוררות נפשו בראותו גודל חסדי ה' יתברך שעושה עם כל איש מישראל בכל רגע ורגע בכל העניינים…" כלומר, פסוק זה רומז לעניין הגדול שהזכרת – שבעבודת ה' תהיה לנו תמיד אש פנימית יוקדת! שלא ניגרר לשיגרתיות, אלא כל יום נעשה את הדברים עם כל החשק.
אשרייך שאת מרגישה שלא יתכן להסתפק בקיום מערכת צוים שגרתיים מידי יום ביומו. וכך גם זעקו הנביאים: בפיו ובשפתיו כבדני – ובלבו רחק ממני. המשיכי תמיד לשאוף להתחבר אל הלב, אל השורש, אל ה'! שהמעשים החיצוניים יהיו תמיד בעלי משמעות וכוונה פנימית.
טוב, זה יפה מאוד אבל את שואלת – איך עושים את זה?
בואי נחשוב מהמציאות שאנו מכירים, איזה דברים שאנחנו עושים מידי יום ביומו הם בכלל לא "מונוטוניים" ולא "נמאסים", למרות שהם היו יכולים להיות כאלה. למשל, אף אחד לא מחליט בבוקר בהיר אחד שלבוא כל יום הביתה ולפגוש את ההורים, האחים או הילדים זה קצת משעמם ונמאס, אז מעכשיו הוא יבוא פעם בשבוע… למה?
כי המשפחה – היא חלק מהחיים.
כשנבין ובעיקר כשנפנים את משמעותה של התפילה, יהיה לנו הרבה יותר קל ואפילו נרגיש צימאון להתפלל.
כי מה זה בעצם התפילה? שיחה ישירה עם אבא שבשמים, שמאוד מאוד אוהב אותנו ומאוד איכפת לנו מאיתנו ורוצה את טובתינו!
כמו שתינוק נברא כך שהוא צריך לינוק, כי הנקה נותנת לו את תחושת החום והקרבה לאימו, תחושה שכל כך חשובה לו בצעדיו הראשונים – כך ע"י התפילה אנו קשורים קשר של חיים למקור כל הטוב שבעולם, כמו שתינוק קשור להוריו! דוקא כאשר האדם מרגיש שיש לו הכל – זה הזמן הכי מתאים לומר לה' תודה! ואם חסר משהו – יש למי לפנות, יש עם מי לדבר! זו מציאות נפלאה. בשביל להרגיש כך צריך לחשוב על מה שאומרים, להרגיש שאנו עומדים לפני מי שאוהב אותנו וכל מה שיש לנו הוא ממנו, והוא נותן לנו את האפשרות לשוחח עמו ולומר לו מה אנחנו מרגישים, מה חסר לנו – מה יכול להיות נפלא מזה? אשרינו שזכינו להיות קשורים עם הקב"ה, קשר עם מקור החסד והטוב, מי שנתן לנו עינים לראות, פה לדבר ולאכול, מוח לחשוב ואת כל החיים כולם!
ה' מאוד 'רוצה' את הקשר שלנו איתו! כל תפילה פועלת רבות בשמים!
התפילה שלנו צריכה להיות מורכבת גם מחלק ציבורי, וגם מחלק אישי.
טוב מאוד ומומלץ מאוד לומר בכל תפילה משלנו. גם בחלק של הבקשה, וגם בחלק של ההודאה. תחשבי על דברים שאת שמחה בהם ומודה עליהם – ותאמרי לה' תודה! יש אנשים ששמעתי מהם שהם נוהגים 'לדבר עם ה" כל יום כמה דקות והם פשוט מרגישים ורואים בחוש שה' מקשיב. אפשר לעשות זאת גם בתוך התפילה, להוסיף בסוף כל ברכה מעניינה של הברכה.
ובכל זאת, מדוע חכמים קבעו נוסח תפילה קבוע, ולא השאירו לכל אחד שיאמר רק מתוך ליבו? יש לכך כמה סיבות ואכתוב קצת ממה שאני יודע, ובטח זה לא הכל.
קודם כלף לא תמיד אנחנו מרגישים את הצימאון לתפילה, וחכמים רצו שלא נפספס את הקשר החי עם ריבונו של עולם!
ועוד: כשחכמים קבעו את נוסח התפילה, הם רצו לרומם את הרצון שלנו, להגדיל את שאיפותינו וממילא את אישיותנו, וממילא הפגישה שלנו עם ה' תהיה ממקום הרבה יותר עמוק בנשמה.
כשאדם כל כך רוצה את בניין בית המקדש, את קיבוץ הגלויות – זה בכלל לא מונוטוני לבקש זאת כל יום! להיפך, זה משחרר. זה גורם לרצונות למצוא אפיק חיובי. לכן, אנחנו צריכים להגדיל ולמלא את שאיפותינו וממילא התפילה תהיה זורמת!
ויותר עמוק, כשאדם כל כך רוצה את הקשר החי שלו עם ריבונו של עולם, עם אבא הטוב בשמים, הוא כל הזמן מחכה לתפילה – כמו שמחכים לפגוש מישהו שאוהבים.
נוסח התפילה הקבוע גם נותן לתפילה מימד של כלל, שלא רק אני הפרטי מתפלל אלא כל עם ישראל, שאני חלק ממנו. כמו שאני קשור לריבונו של עולם באופן אישי, כך אני קשור אליו גם כחלק מעם ישראל, שמתפלל כולו על רצונותיו ושאיפותיו העמוקים ביותר.
ברור שמה שכתבתי זה האידיאל. בפועל, אנחנו הרבה פעמים חושבים על הרבה דברים – ומה' קצת שוכחים…
אז התפילה באה לחבר אותנו אל האידיאל הזה! התפילה באה לגרום לנו להפנים שהקשר עם ה' הוא קשר של חיים!
אין 'פטנט קסם' להתחדשות בעבודת ה', אבל יש ויש דרך לכך והיא על ידי עבודה מתמדת. את יכולה לבחור לך ספר שמדבר אלייך, אפשר גם ספר על התפילה כמו 'אורות התפילה' לרב קוק, וללמוד ממנו קצת בכל יום. את יכולה לבחור ברכה אחת שבה את מכוונת בכל הלב.
כדאי לך מאוד פשוט להתרגל לחשוב על הקב"ה בכל דבר שאת נפגשת בו. אם זה דבר טוב שקיבלת, אם זה דבר שאת רוצה אותו, אם זה דבר שהתרגלנו אליו אבל באמת ה' נותן לנו אותו בכל רגע ורגע – כמו לנשום, ללכת, לקפץ…
תחשבי לפני התפילה על מה את עומדת לבקש, זה מאוד מאוד מביא את התפילה להיות חלק מאיתנו. כש'נוחתים' אל מילות התפילה בלי לחשוב עליהם מראש, זה צפוי מאוד שבכלל לא נתחבר אליהם, כי אדם לא מתחבר אל משהו שלא הוא בחר בו. אבל אם תתבונני מראש במה את עומדת לומר, ותחשבי על כך שזה באמת הרצון שלך – יהיה לך הרבה יותר טוב. אפשר להקדיש לכך כמה דקות לפני התפילה, וכדאי גם לפני כל ברכה – לחשוב כמה שניות על התוכן שלה. זה יכול לעשות מהפך בכל התפילה!
תדמי את קריאת שמע שעל המיטה ל'נשיקת לילה טוב' שאת נותנת ומקבלת מאמא שלך. כמובן שזהו רק משל – משל לקשר החיים שלנו עם אבא שבשמים.
לפני ברכת המזון תחשבי רגע עד כמה היה לך טעים ומזין, ואז מאליה תבוא תחושת הרצון לומר פשוט – תודה!
כתבתי כאן הרבה דברים, כמובן שאת לא צריכה לקחת את כולם בבת אחת. חזקי ואמצי! ודעי שהקב"ה שמח על עצם הרצון שלך להתקרב אליו! וגם דעי שהרצון להתקרב לה' – הוא בעצמו קרבה גדולה!!!
חיים טובים ומאושרים לך
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il