היי
אני נמצע בצומת דרכים. מצד אחד אני אוהב את ה', וסוג של בעל תשובה. מצד שני יראת השנים שלי הסתלקה ממני במהירות מטורפת, ורציתי לשאול איך להחזיר אותה ואת האמונה השלימה? עמוק בלב אני מאמין, בה', אבל לא מעבר. איך לחזור בתשובה שלימה? לרצות לחזור לעבוד את ה'? אפילו יראת העונש הסתלקה ממני, כי אני מרגיש שממילא מקומי בגיהנום.
חשבתי לעומק מה מוביל אותי לתחושה הזו, והגעתי למסקנה שאני מרגיש שה' לא אוהב אותי, לא רוצה אותי ושאין לי חלק בדת היהודית. זאת משום שאני מרגיש שאני לא כל כך נמשך לנשים לצערי הרב, ומכאן נגזר עליי חיי בדידות, ומכאן שה' לא אוהב אותי ולא רוצה בי. ולא משנה כמה ארצה, לא אוכל להיות חלק מהדת וזה צובט בלב ומוביל לכל מה שתיארתי.
חפרתי יותר לעומק והגעתי למסקנה שזו לא הסיבה העיקרית, אלא רק סיבה משנית, כי הסיבה העיקרית היא כנראה שאני לא מבין ולא מקבל את הגזירות שלי באהבה. וכל פעם מתאכזב מעוד גזירה שאני מקבל.
ולכן שאלתי מה אני עושה? איך אני מצליח לחזור להיות עבד ה'? חשבתי אולי להתחיל לשמור דברים בהדרגה, כל פעם משהו קטן, בשביל להכריח את עצמי לקיים מצוות כי עמוק בלב אני יודע שזה הדבר הנכון.
שלום לך.
לא פעם מדמים את המציאות שלנו מול היצר למלחמה.
כשמשתמשים בדימוי הזה מבינים שצריך להתייחס אליו כאויב, אויב שכל הזמן מנסה למצוא דרך להיכנס ולכבוש. פעם זה במעשים ופעם זה הלוחמה פסיכולוגית.
גם עכשיו, כשאני מתייחס לזה כמלחמה, הוא מנסה להסביר לך שאין טעם שתילחם בו כי ממילא תגיע לגיהנום.
מה שהוא לא מספר לך, זה כמה אתה צריך להתחזק מעצמך מעצם התהליך שעשית עד עכשיו.
נכון, אתה מוצא בו פגמים, אי שלמות, אבל אתה נמצא בתהליך ובסוף אנחנו אנשים.
'כי שבע יפול צדיק -וקם'. הקימה זה מה שמגדיר את הצדיק.
'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' – זה מובנה.
אבל זה גם מה שהופך אותנו לאנשים, לאותם 'ואנשי קודש תהיון לי' וכפי שלמדנו (בשפת אמת, בשם הרב מנחם מנדל מקוצר) שיש לקב"ה מספיק מלאכים בשמים והוא מתאווה לקדושתם של בני אדם.
"אֲשֶׁר אֹמֶץ תְּהִלָּתֶךָ בִּפְלִיאֵי שֵׁמוֹת בְּצִבְאֹת עִירִין בִּקְדוֹשֵׁי קֶדֶם בְּרֶכֶב רִבֹּתַיִם וּקְדֻשָּׁתְךָ בְּפִיהֶם. וְרָצִיתָ שֶׁבַח מִשּׁוֹקְדֵי דְלָתוֹת שׁוֹפְכֵי שִׂיחַ תּוֹבְעֵי סְלִיחָה תְּאֵבֵי כַפָּרָה וְהִיא כְבוֹדֶךָ".
אז למה אתה לא מרגיש שה' רוצה אותך?
זה לא נעים לומר, אבל אני חושב שהתשובה אצלך.
יש פעמים שאפילו בקשר חברי יש נטייה לפעמים להתרחק מפחד שהשני מתרחק, וזה מהווה נבואה שמגשימה את עצמה.
ה' קרוב אליך אוהב אותך – אך 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'.
אם אתה מרגיש קרוב אס הוא קרוב, אך אם אתה בוחר להיות עם תחושה שהוא רחוק אש הוא רחוק. זה אולי נאמר בצורה יותר תמציתית שהקב"ה נמצא איפה שנותנים לו להיכנס.
אז איך מאפשרים לעצמנו להרגיש יותר קרובים? שיש יותר יראת שמים?
קודם כל בוחרים לראות את הטוב. גם בקרבנו, אך גם ביחס עם הקב"ה.
אכן צריך יראת עונש, אבל אם הכל מושתת על זה אזי זה מחליש.
זה כל הזמן להיות במחשבה של 'אוי ואבוי' על כל דבר.
צריך גם מה שנקרא 'יראת הרוממות', היכולת להאדיר את ה' בגלל שהוא כזה גדול.
זה להסתכל מלמטה למעלה ולהגיד 'ואוו'. להתפעל.
זה קורה כשמסתכלים לא רק בניסיון הגלויים מסביבנו אלא גם הנסתרים ובמציאות.
בטוב שהוא כן מגלגל במציאות ככלל ואליך בפרט.
אמת, אתה מתמודד עם נושא של אי משיכה לנשים.
זה נותן תחושה, במיוחד כשרוצים לשמור תורה ומצוות שאולי 'קו הייצור' לא היה מושלם.
אני לא מכיר אותך כדי להגיד דברים מוחלטים בעניין הזה.
אני כן חושב שאצל חלק זה יכול להיות קשור לתהליכי בבירור של הזהות המינית, ואצל חלק זה ממש אתגר עצמאי.
כך או כך, זה לא משנה את זה שאתה יכול להיות עובד ה' וקרוב אליו.
לכל אחד מאיתנו אתגר שונה, ובכל זאת אנו שואפים פועלים להיות עובדי ה' באמת.
אנחנו רואים מתוך מה שכתבת כמה אתה אדם עם רצון ותקווה פנימית באמת להשיג את זה, ואנחנו מאמינים שאתה גם יכול להגיע לזה.
ואולי נכון להתמקד בזה, בטוב שיש.
אנחנו כאן לעוד שאלות ובירורים בנושא זה או בנושאים אחרים.
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il
