איך לשכנע מישהו להתייעץ?

שלום לך.
שאלתך היא שאלה אכפתית ויפה – כיצד לעזור לחבר, למישהו שנמצא במשבר. כל הכבוד על הרצון הזה. אשתדל לעזור לך בו, אבל לפני זה אני רוצה לגעת בנושא אחר שנגעת בו, אמנם לא בצורת שאלה, ואני חושב שהוא ראוי ליחס.
אולי אני הראשון שאומר לך את זה, אבל אין לי משבר אמוני ענק אחרי הגירוש מגוש קטיף. אני גם לא חושב שהרב שלך התכוון אלי כשאמר שזו בעיה. אני משער שהוא התכוון שמי שלא כואב לו, לא מזדעזע, כנראה לא באמת יצר קשר עם ארץ ישראל, לא מבין את חומרת הדבר שיהודים מגרשים את אחיהם מהארץ באכזריות שכזו. אני לא חושב שאני כלול בקטגוריה הזו. הלוואי שהייתי מבין את הדברים ברמה גבוהה יותר, אבל רמה ´מינימאלית´ יש לי.
אז למה אני אומר שאין לי משבר באמונה?
כי צריך לעשות סדר בדברים. עם ישראל עבר בחייו הרבה דברים הרבה יותר קשים. היו מלחמות אחים, היה חורבן הבית, היו פוגרומים, הייתה שואה. זה שעכשיו משהו קורה לנו זה הרבה יותר כואב, וגם יש צד שזה יותר חמור כי עכשיו אנחנו הרבצנו לעצמנו, לא אחרים הרביצו לנו, אבל זה לא אומר שצריך לעבור משבר אמונה. לא כל כאב הוא משבר אמונה. יש חשיבות רבה לרגש. הרבה פעמים הרגש הוא טוב ונכון ובטח רגש כזה של קישור לארץ ולעם שנובע מתוך לימוד ותחושה טבעית ואמיתית, אבל צריך לדעת לקחת את הרגש במקום הנכון. לתת לו להשפיע במקום שלו. משבר אמוני הוא חריגה מהמקום הנכון. זו לא תשובה, זו אמירה. לא כולם מסוגלים לזה, אבל יש רבים שמסוגלים לזה ודרכם נכונה – אין הם מוותרים על הכאב כהוא זה מחד ומאידך אין הדבר פוגע באמונתם כהוא זה.
לגבי השאלה עצמה, איך לעזור למי שנמצא במשבר ולא רוצה לדבר, אני חושב שאין עצה טובה יותר משיחה פשוטה וישירה. אינני יודע מה טיב הקשר ביניכם, כיצד עלולה השיחה להשפיע, בני כמה אתם וכו´ וכו´, המון פרטים שחשובים לתשובה ואינם לפני, אבל בעיקרון שיחה ישירה שמסבירה כיצד אתה רואה את הדברים, מדוע אתה חושב שאמנם קיימת בושה, אבל לא בגלל בושה זורקים אמונה, שחייבים לפנות ולבקש עזרה והדבר יכול ומסתבר אפילו שידחף קדימה וכו´ וכו´, בעיקרון שיחה כזו יכולה להועיל. נכון, זו פדיחה לשאול כך, אבל זו ´פדיחה´ לעזוב את הדת ולגלות שזו הייתה טעות.
אין לנו יכולת לשלוט בחיי האנשים שלידינו. פעמים רבות אנחנו רואים אנשים עושים טעויות, נופלים, לא נותנים לנו לעזור להם ועוד ועוד דוגמאות כאלה. זו מציאות החיים הנפלאה שלנו שבה כל אדם אחראי על עצמו. אתה אחראי רק על הניסיון לעזור, לא על ההצלחה. עשה אתה את שלך וזכור שזהו תפקידך.
בהצלחה רבה ואנחנו תמיד כאן, גם בשביל חברתך.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il