איך לשמור על קשר בגיל צעיר?

שלום וברכה!
אני ממש מבין את מה שאת מרגישה. התשובה לכך לדעתי היא ממש פשוטה מצד אחד, וממש לא פשוטה מצד שני… תיכף אסביר, אבל קודם אני רוצה לסדר את הדברים מהתחלה.
ראשית יש לדעת שכח המשיכה בין בנים לבנות הוא כח טבעי ובריא בעיקרו. אנחנו לא צריכים להסתכל עליו כעל משהו שבא להפריע לנו אלא להיפך, זהו כוח הבניין של החיים, והאדם אינו שלם ואינו מרגיש שלמות כשהוא לבד.
מצד שני קשר כזה הוא בריא רק במסגרת של חיים שלמים – של נישואין.
אז הכי פשוט היה להתחתן…
אבל היום יש חשיבות גדולה לפיתוח האישיות לפני שבונים בית. פיתוח האישיות חשוב גם מצד עצמו, וגם בשביל הבית שבונים – כדי שהוא יהיה יציב וחזק. את יודעת כמה בתים מתפרקים היום למרות שבהתחלה היתה אהבה סוערת, וזאת בגלל שהיא לא היתה מספיק בשלה. חיי נישואין דורשים הרבה פעמים הכרעות בנושאים מאוד גורליים, ולא תמיד שני הצדדים חושבים אותו דבר. כל עוד הויכוחים הם בנושא 'איפה לצאת הערב' אז זה נחמד, אבל כשצד אחד רוצה לגור קרוב להורים שלו וצד אחר רוצה לגור דוקא בגבעה ביש"ע, אם הקשר אינו מספיק איתן אז הרגש יעלם מהר מאוד.
לכן הדריכו אותנו חז"ל 'להרדים' בנתיים את הכח הזה, וגם כשנפגשים – לדבר רק על דברים הכרחיים וטכניים. אחרת, הרגש מתעורר, ואין כלי שיקבל אותו.

[עכשיו מגיעים לשאלה הבוערת]. את מתארת מצב מורכב, שאמנם את מבינה שקשר בגיל צעיר אינו אידיאלי, אבל את כבר נמצא בתוכו, האהבה גדולה, ואי אפשר להתנתק…
במקרה כזה יש שתי אפשרויות.
לפיתרון הכי טוב אפשר לקרוא '[כריתת ברית']. להחליט שבנתיים מנתקים מגע בצורה המקסימלית, אבל בפנים ממשיכים לזכור אחד את השני, וכאשר מגיע הזמן להקים בית – אף אחד לא מעלה בדעתו לשמוע הצעות לפני שהוא פונה לצד השני. וכאן אני מגיע לפחד לאבד אותו. האמת היא שאין מה לדאוג שהחבר שלך "יעלם" לך", או שכוחות הרגש יכבו. יש לנו אמון בקב"ה, ו"לא ימנע טוב להולכים בתמים". אם החבר שלך הוא אכן בן הזוג שמתאים לך, תהייי סמוכה ובטוחה שהקשר ביניכם רק יהיה טוב יותר בזכות "אגירת הכוחות" של עכשיו, ובזכות שלא תבזבזו אותם רק על כיופים חולפים. ואם… איכשהו הרגש ידעך ותחליטו שאתם לא מתאימים, כנראה שכך טוב לכם, כי אין דבר כזה שאדם עושה את רצון ה' ויהיה לו מזה רע. כתבתי בהתחלה שהתשובה היא ממש פשוטה מצד אחד, כי באמת "לא ימנע טוב להולכים בתמים", אבל אני יודע שזה לא תמיד קל להרגיש ככה ולהפנים את זה בכל האישיות, וזו גבורה גדולה לעשות דבר שמאמינים בו גם כשלא מרגישים אותו.
אם את לא רואה את עצמכם מסוגלים לנתק לגמרי את הקשר (לבנתיים!), אנחנו צריכים להתייחס לכך כמו אל כל דבר שצריך לעשות וקשה לעשות אותו באופן מיידי – לעשות אותו לאט לאט, או במינון מינימלי. אפשר למשל לקבוע שמדברים בטלפון פעם ב… או שולחים מכתב פעם ב… במקרה כזה, קל יותר להצליח לעמוד בהחלטה משותפת שבסניף עצמו לא מדברים בענייני החברות האישית, אבל זאת מתוך ידיעה שאתם משאירים לה מקום בפינות אחרות (של מכתבים וטלפון), והכי חשוב – מתוך ידיעה שיבוא יום ותוכלו לממש את כל שאיפותיכם המשותפות, ולעשות זאת בשלמות ובחדווה.

אשמח לשמוע ממך אם התשובה עזרה במשהו, או אם את רוצה להמשיך ולשאול לאמייל המצורף למטה – בשמחה!

אני מאחל לך – ובעצם לשניכם – רק טוב, וחיים טובים ושמחים!

יעקב,
yaakov@makshivim.org.il

נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!