חברה שלי ואני , פגענו בחברה אחרת(עשינו ישיבת מדריכים והיינו צריכות לדבר עם הקומונרית על משהו שקשור רק אלינו והיא לא הבינה את זה ככה.. היא בטוחה שאנחנו עובדות עליה שאנחנו מספרות לה מה העניין ולא מוכנה להקשיב כמובן שגם לא לסלוח) והיא איננה מוכנה לשמוע אותנו, מקשיבה לעצמה בלבד ולא מוכנה לסלוח.. מה עלינו לעשות?!
שלום וברכה,
אני מעתיקה לכן את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב:
[הלכה ט]
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
[הלכה י]
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח, וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה.
על פי דברי הרמב"ם אתן צריכות לפייס את אותה בת ככל יכולתכן. אם קשה לה לסלוח אפשר לנסות לפייס אותה בדרכים שונות. למשל- לשלוח חברה משותפת ש"תרכך" אותה ותבקש סליחה בשמכן, לשלוח מכתב המבהיר בלשון עדינה את מה שקרה ואחר כך לבוא אליה פנים מול פנים ולפייס אותה. (במקרה זה כדאי שהפיוס יהיה דווקא פנים אל פנים), להכין לה צ´ופר קטן וחמוד לשנה החדשה עם בקשת סליחה.
אם אחרי כל המאמצים שלכן היא עדיין לא מסכימה לסלוח, אינכן צריכות להשתדל יותר בעניין זה.
חשוב להדגיש שגם אם היא לא תתרצה, ראוי שאתן תסלחו לה ולא תקפידו עליה בליבכן.
כתיבה וחתימה טובה לכן ולכל בית ישראל!
שנה טובה ומתוקה!
עדי, חברים מקשיבים.
