שלום, קודם כל ממש תודה על העזרה!
בעיקרון יש לי את כל הסיבות להאמין שה' קיים ושהוא עוזר לנו והכל. וזה מאוד הגיוני מבחינה שכלית, אבל יש פעמים שלדוגמה אני מתפללת ומסיימת את התפילה במין תחושה לא נעימה שאף אחד לא הבטיח לי שה' באמת שומע או עוזר. ובכלל- יש פעמים שאני ממש מרגישה שכאילו אין ה' למרות שכל המציאות מראה שפשוט לא יכול להיות שה' לא קיים. הספקות האלה ממש לא נותנים לי מנוח כי אני לא יכולה אפילו להתפלל כשכל התפילה אני תוהה לעצמי אם יכול להיות שאני מדברת לקיר. אני באמת רוצה שתהיה לי אמונה חזקה בה' ששום דבר לא יזיז אותי ממנה, אבל איך גורמים לזה לקרות? אני לא יודעת איך להתמודד עם הספקות שיש לי כי אלו רק תחושות, לא חוסר בסיבות שכליות. אשמח אם תוכלו לעזור קצת. וחוץ מזה- יש ספרים שממש מסבירים על האמונה בהרחבה שיוכלו לעזור לי? אם ידוע לכם על ספר כזה, אשמח מאוד שתמליצו לי עליו. וממש תודה!
אהלן!
קודם כל תודה על התודה! זה משמח וכיף לנו.
דבר שני, אני חייבת לציין, שעצם זה שאת שואלת, כבר מראה על אמונה. כי אם לא היית חושבת שיש סיבה בכלל לברר, שאין אלוקים וזהו, בוודאי לא היית שואלת. עצם זה שאת דנה עם עצמך בעניין זה כבר דבר חשוב.
למעשה, במובן מסוים, ככה בונים את האמונה, שואלים, ומבררים. הרי האמונה של ילד בגן שונה מאמונה של ילד בכיתה ו', ואמונה של ילד בכיתה ו' שונה מאמונה של ילד בכיתה י"א. ואני מקווה שזה ימשיך. וזה ממשיך… כשגדלים והחיים נעשים מורכבים יותר, גם הצורך לבירור הוא גדול יותר, וזה סימן טוב!!!
בכלל, אומרים שהאמונה בנויה משאלות ותשובות, שאלות ותשובות. כמו מדרגות. כל פעם שאתה מוצא תשובה אתה עולה מדרגה; עם הזמן אתה מתרחק מקצה המדרגה, שוכח שעלית, ונתקל ב'קיר'- המדרגה הבאה. השאלות הבאות. ואז צריך שוב לעלות…
לפי מה שכתבת, עשית איזשהו בירור שכלי, מצאת הוכחות שדי מניחות את הדעת, אבל… אבל את מרגישה שחסר לך משהו.
הרב קוק אומר לנו ש"האמונה אינה לא שכל ולא רגש…" מה היא כן? משהו שהוא גם זה וגם זה. או בעצם לא זה ולא זה. או בעצם… הכי טוב שתקראי בעצמך. מאמרי הראיה, מאורות האמונה. קישור לויקיטקסט (העברית היא כמובן של תקופת הרב קוק. בערך מאה שנה אחורה). כשאני חושבת על אמונה, אני חושבת על משהו שהוא גם וגם. מן סינתזה כזאת שהשלם גדול מסכום חלקיו.
אז שוב, לפי מה שכתבת, את הצד של השכל יש לך. חסר לך משהו, שכנראה הוא יותר קשור לרגש. רגש זה דבר חמקמק, בא והולך, בלי באמת לשאול אותנו. יש אפשרות לנסות לעורר אותו, זה לא קל, ולכל אחד משהו אחר "עושה את זה", יש כאלה שטיולים ונוף מהמם גורמים להם להתרגש ולהגיד "וואו, מה רבו מעשיך ה'", אחרים שמוזיקה עושה להם את זה, יש כאלה שדווקא הלימוד, עמל של תורה, עוזר להם גם להרגיש יותר… יש כאלה שליצור דברים, יש כאלה ששיחה של רב. לכל אחד משהו אחר. רק את יודעת מה יכול לעזור לך להרגיש ולהתחבר לה'.
לי למשל היסטוריה עושה את זה. משהו בנצח, בהשתלשלות האירועים, גורם לי להרגיש (גם אם לא תמיד להבין בשכל) שיש שם מישהו.
את חייבת למצוא את המשהו הזה שלך. וזה לא קל, אבל הרבה פעמים זה קשור למשהו שאוהבים לעשות, או שטובים בו מאוד. יש כאלה שלצאת לטבע עושה להם את זה; מה רבו מעשיך ה', פלאי הבריאה. יש כאלה שללמוד איזה פיסקה טובה, או להתפלל מכל הלב, יוצר את החיבור הנפשי.
יש היום המון ספרים על אמונה. אני אוהבת את דע מה שתשיב לעצמך / הרב זאב קרוב, ואת איש האמונה הבודד של הרב סולובייציק- ספר מעולה!. יש את שאל נא, של הרב אבינר שעונה גם על שאלות באמונה. יש גם המון ספרונים כאלה של לימוד יומי, שמתאימים לנוער ומחזקים באמונה..
ועוד נקודה חשובה. ה' שומע, אבל לא תמיד עושה מה שביקשנו. אנחנו צריכים לסמוך עליו (וגם זה רגש בעצם) שהוא עושה את מה שהכי טוב לנו. גם אם אנחנו לא ממש מבינים.
גם הבת שלי לא מבינה תמיד למה אני לא מרשה לה או לא מקשיבה לה. בשבוע שעבר היא אפילו פרקה את היד כשניסתה לברוח, להפסיק לתת לי יד ולרוץ לכביש. הרופא שבדק אותה אמר לי שעשיתי בדיוק מה שצריך לעשות, ושהוא מקווה שלא אפחד להחזיק אותה חזק גם בפעם הבאה שהיא תנסה לברוח לכביש. (היד הוחזרה למקום. הילדה בסדר ב"ה.)
ה' הוא כמו אבא שלנו. כמו שהבת שלי לא הבינה למה אני לא נותנת לה את מה שהיא רוצה (לרוץ לכביש), ולמה היא עוד מקבלת משהו כואב (כדי להציל אותה), ככה גם אנחנו לא תמיד מבינים למה לא קיבלנו את מה שרצינו, ולמה ה' מכאיב לנו. אבל אנחנו צריכים לסמוך עליו שזה לטובתנו.
בהצלחה רבה!!
מוריה ורננה
