כיון שברור לי למעלה מכל ספק כי אין דבר בעולם שיגרום לי לאבד את אמונתי – ז"א שגם אם אעמוד בפני מצב של מיתה ח"ו לא אאבד את אמונתי בבורא עולם – רציתי להבין א"כ איך שייך להוסיף עוד במדרגת האמונה היום יומית, אותה אמונה שגורמת לאנשים מסוימים להסיר באמת כל דאגה בעולם ע"י הבטחון והאמונה בבורא עולם. הלא לכאורה אם אמונתי שלמה כ"כ, מדוע אני לא חווה את זה בכל צרה וצער שעוברים עלי? אולי אני לא מבין את המשמעות האמיתית של חובת/מצוות האמונה?…
בס"ד
שלום לך,
אתה שואל שאלה טובה מאוד. לכאורה הדבר באמת תמוה: אם האמונה חזקה אצלנו עד כדי נכונות למסירות נפש, מדוע הרבה פעמים איננו מצליחים לחיות על פיה את חיי היומיום הפשוטים?
נראה לי שהתשובה נמצאת בפסוקים בספר דברים (ד, לב-מ) העוסקים בעניין האמונה. לאחר שמשה מזכיר לעם ישראל את נפלאות יציאת מצרים ומתן תורה, הוא אומר: "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ה´ הוא הא-להים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". אנו רואים שבציווי הזה יש שני חלקים: האחד – "וידעת", והשני – "והשבות אל לבבך".
הציווי השני הזה נדרש, משום שלא כל דבר שאנו יודעים אנו גם חשים ומרגישים. ההשבה אל הלב היא תהליך ארוך, ולמעשה כל עבודת המידות היא לקחת עקרונות שאנו יודעים אותם באופן תיאורטי, ולעצב ולכוון על פיהם את ההרגשות שלנו. שמעתי פעם ממישהו ש"הדרך הארוכה ביותר בעולם היא הדרך מהמוח ללב". לכן פעמים רבות אנו מרגישים דברים שאנו יודעים שאין להם בסיס הגיוני, כגון קנאה, פחדים ודאגות לא מבוססים, עצבות וכדומה. הרגש לא תמיד מציית לצו ההיגיון.
אמנם, כאשר האמונות שלנו צריכות להתבטא במעשים, הן אינן חייבות לעבור דרך הרגש. האדם בבחירתו החופשית מסוגל לעשות דברים שהוא יודע שהם נכונים, גם אם הרגש שלו עדיין לא מזדהה איתם. בודאי שכאשר מדובר במצב שבו כל האמונה עומדת במבחן, והאדם יודע שכל חייו הרוחניים עומדים על כף המאזניים, אזי "אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה´ על הרוב" (תניא פרק יח).
לכן יוצא שלמצות האמונה באמת יש שני חלקים: החלק הבסיסי – לברר לעצמנו את אמיתות האמונה באופן שהיא תתברר לנו ללא ספק. והחלק שמעבר לכך – להשתדל להפנים את האמונה הזו באופן שהיא תשפיע על כל חלקי נפשנו. החלק הזה הוא עבודה לכל החיים* מובא בגמרא (שבת ל"א), שהשאלה הראשונה ששואלים אדם בבי"ד של מעלה היא "נשאת ונתת באמונה?" והיו חסידים שפירשו זאת: האם כמו שנשאת ונתת בממון כדי להגדיל את ממונך, כך נשאת ונתת ב"אמונה", כדי להגדיל ולהעמיק את אמונתך?
לעבודה זו יש דרכים שונות: האחת היא לעסוק בלימוד ענייני אמונה, באופן שהם מחלחלים לאיטם ומשפיעים על הלב. על הפסוק "והיו הדברים האלה… על לבבך" אמר הרבי מקוצק, שלכאורה היה צריך לכתוב "בתוך לבבך". והסביר, שגם כאשר הלב אינו פתוח, יש לשים את הדברים "על הלב" כדי שכאשר הוא ייפתח הם יפלו פנימה. בעניין זה אני ממליץ על הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש (אמנם גישתו היא קצת קיצונית, ולכן לדעתי יש לראות אותה כחלק ממכלול ולא לקחת אותה באופן בלעדי).
דרך דומה לכך היא להתבונן בעניינים שאנו כבר יודעים: שה´ יתברך מנהיג את העולם, שדבר אינו קורה מבלעדי רצונו, שהוא יתברך טוב ומטיב ועוד. חשיבה והתבוננות בעניינים אלו, ובפרט בעת שיש לנו ניסיון באמונה, משפיעה אט אט גם על הרגש שלנו.
דרך נוספת וטובה מאוד להתחזקות באמונה, היא התפילה. ראשית, אפשר להתפלל לה´ על דבר זה עצמו – שיעזור לנו להתחזק באמונה בו. אך מלבד זאת, דיבור עם ה´ בשפה שלנו, אפילו חמש דקות ביום, מחזק את הקשר שלנו איתו יתברך, מחזק את התחושה שהוא יתברך נוכח בצורה ממשית, ובקשה ממנו על כל הצרכים שלנו מחזקת ועוזרת להפנים את הידיעה שהכל הוא ממנו. כדאי מאוד לנסות!
אאחל לך שתזכה "לשאת ולתת באמונה" ו"להרוויח" הרבה, לחיות בכל דרכיך עם ה´ ולזכות תמיד ממנו יתברך לשפע של טוב ושמחה.
כל טוב,
יוסף
yosefrez@gmail.com