אני לא כל כך מבינה את העניין של מציאת נקודת זכות. איך עושים את זה? ואיפה עובר הגבול? אם אדם עשה לי משהו רע, אז אני אמורה להתעלם מזה או אולי להצדיק אותו? אתן דוגמא למקרה פשוט: חברה שמאחרת לפגישה שקבענו. אם זה קורה פעם-פעמיים, אז זה די ברור לי שאני צריכה לדון אותה לכף זכות, אבל אם זה נוהג קבוע, אסור לי לחשוב שיש בזה מן הזלזול כלפיי? הרי הגיוני שזה מתוך זלזול, בייחוד אם אני יודעת שלאחרים היא לא עושה את זה. אני צריכה לנסות להצדיק אותה שוב ושוב (ברור שלכעוס זה לא כדאי, אם כי זה קשה שלא… אבל נניח שאני לא כועסת אלא פשוט חושבת שההתנהגות של החברה לא בסדר כלפיי)?
שלום וברכה.
תודה על השאלה המעניינת. נתת לי הזדמנות לחדד לעצמי קצת את הנושא. אולי לפני שנחשוב על קו הגבול, ננסה לברר קצת את עצם העיקרון של לדון לכף זכות, במקרה פשוט שאנחנו רואים אדם עושה מעשה שאינו קשור אלינו. למה בכלל לדון לכף זכות? למה לא להיות אובייקטיביים?
אפשר להתבונן על כך משני כיוונים.
עם ישראל הוא עם אחד. זה אומר שלמרות שבאופן חיצוני יש בו הרבה אנשים, הרי שבאופן פנימי יש לכולם נשמה כוללת אחת, שבאה לידי ביטוי בעושר גווניה ויופייה ע"י הפרטים. כשם שאדם נוטה ללמד זכות על עצמו, או על אדם שהוא מאוד אוהב ומעריך, פשוט כי הוא נוגע בדבר, ככה ראוי שנרצה ללמד זכות על כל יהודי, שהוא אחינו ובשרינו.
באופן עמוק, לימוד זכות הוא גם אמיתי. הרבה פעמים אנחנו עושים מעשה אבל אם היינו חושבים עליו טוב – לא היינו רוצים בו. לפעמים אנחנו עושים מעשה מתוך תאווה רגעית שהיינו מאוד רוצים שהיא לא הייתה קיימת. אפשר לומר במילים אחרות שהרצון העמוק שלנו הוא לטוב, גם אם הרצון החיצוני יותר, המושפע יותר מהתאוות, הוא מעורבב. זה מה שאנחנו משדרים כאשר אנחנו דנים לכף זכות.
טוב, הדרשות האלה מאוד נחמדות, אבל בואי נדמיין לעצמנו איש עסקים שניגש אליו אדם שאינו מכיר ואומר לו 'יש לי הזדמנות פז לעשות עסק טוב, אבל בשביל זה אני צריך עכשיו, דחוף, עשרת אלפים דולר. אולי תוכל להלוות לי? תאמין לי, אני מחזיר לך מחר את כל הסכום!' נו, אם צריך לדון לכף זכות אז אותו איש העסקים הנחמד שלנו חייב להאמין לו שהוא לא משקר?
התשובה היא כמובן שלא. האם זה אומר שהוא כבר לא צריך לדון אותו לכף זכות? גם לא. איך זה יכול להיות? פשוט, כי לדון לכף זכות זה לא אומר להתנהג כאילו אני בטוח שהאדם שלפני צדיק תמים. זה לא אומר להיות טיפש, אלא זה אומר שאשתדל לחשוב רק דברים טובים על אותו אדם, ואתמקד בהנחה שזו האמת, אבל אני תמיד אזכור באיזשהו מקום צדדי במוח שאף אחד לא חתם לי שזו האמת, ולכן כשזה גולש למישורים אחרים שתלויים באמת האובייקטיבית – כמו לעשות איתו עסקים – אני אפעיל את ההיגיון.
ומכאן לשאלה שלנו. באופן שכלי, גם כאשר האדם עצמו מעורב בעסק ופגעו בו, הוא צריך לנסות ולמצוא צדדי זכות והסברים. אבל, יחד עם זאת זה לגיטימי שהוא ירגיש נפגע. להיפך, אם אדם ייתן שידרכו עליו ולא יהיה איכפת לו זו קצת בעיה (אלא אם כן מדובר באדם עם דרגות רוחניות גבוהות).
כאן יש עוד שלב חשוב. התורה אמנם מכירה בכך שיש לאדם רגשות של פגיעה, אבל מה שאנחנו צריכים לעשות במקרה כזה זה לא להניח להם לשקוע בתוכינו, עד שיהיה לנו מצבור של הרבה רגשות שליליים (אפילו אם הם מוצדקים) כלפי אנשים, אלא פשוט לפנות לאותו אדם ולברר יחד. לא תמיד זה פשוט, אבל תמיד יוצאים מורווחים מכך. כדאי במצבים כאלו להתחיל במילים 'אני מרשה לעצמי להגיד לך את זה, כי אנחנו באמת חברות טובות…'
אם אכן הדבר נבע מתוך זלזול – היא ודאי תתחרט; אבל האמת היא שהרבה פעמים יש חוסר הבנה. לא כל אחד מבין שלאחרים העמידה בזמנים היא חשובה. אולי היא אפילו אומרת לעצמה 'איזה יופי ש… לא מקפידה שאני קצת מאחרת, זה כל כך נחמד, זה לא כמו … שממש כעסה עלי כשפעם אחת איחרתי לה, ומאז אני צריכה כל פעם להקפיד לבוא בזמן…" כמובן שיכול להיות שהיא תגיד 'אני באמת מצטערת, לא חשבתי על זה, תודה שאת אומרת לי'.
לסיום אזכיר מה שכתוב בספרים, שכאשר אנחנו דנים אדם לכף זכות, גם הקב"ה מצידו דן אותנו לכף זכות והדברים הטובים שעשינו באים יותר לידי ביטוי. יהי רצון שנדע תמיד איך לדון לכף זכות, ושוב תודה שהעלית את הנושא המעניין.
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il
