אני רוצה לדעת איך אפשר להכיר בערך העצמי שלי.
אני מאד מזלזלת בעצמי וכל דבר שאני אומרת או עושה ישר בראש אני צוחקת על עצמי- בראש- וגם כשאנשים מעירים על דברים אני לוקחת את זה מאד קשה ומאד כועסת כל פעם.
אני ממש מנסה להשתיק את ה"קול" הזה בראש שלי שאומר לי שאני דפוקה אבל לא הולך אני פשוט משוכנעת בזה!!!
ואני יודעת שזה גרוע . אני ממש ישמח אם תעזרו לי
שלום רב,
ראשית אני רוצה לעמוד על ההבדל שבין "כבוד" ל"כבוד עצמי", בעצם בין גאווה חיובית לשלילית.
הכבוד/הגאווה הינם שליליים ועלולים להוציא את האדם מן העולם משום שהם מבטאים צורך מוגזם לקבלת הערכה עצמית ע"י הסביבה, הצורך הזה הוא מידה רעה שמביאה את האדם ליידי התנהגות ומעשים שליליים. לעומת זאת, הכבוד העצמי מבטא בעצם רצון נורמטיבי של כל אדם לקבל הערכה מהסביבה, כאן קיימת דרישה לכבוד הבריות, אי הלבנת פנים וכו'.
הצד הקיצוני השני הוא תחושת ההשפלה שבה האדם כלל לא מכיר בערכו ולו כברייה שנבראה בצלם אלוקים.
מכאן אנו מבינים שהאידיאל הוא בין השניים, אנו צריכים להכיר בערך עצמנו אך יחד עם זאת להיזהר ממידת הגאווה.
ישנם כמה גורמים המשפיעים על ההערכה העצמית שלנו, נמנה חלק מהם וננסה להבין כיצד באמצעותם אנו יכולים לחזק את ההערכה העצמית כראוי.
א. הערך העצמי נקבע עפ"י [המשמעות שהאדם יוצק לחייו!] כך כאשר אני חיה את חיי עם תחושה שיש לי מטרה כאן בעולם שיש לי תפקיד כלשהו שמיוחד רק לי, ההערכה העצמית שלי תגבר.
לעומת זאת אם אני לא מצליחה לראות עד כמה אני משמעותית כאן בעולם, עד כמה הנוכחות שלי מחייבת, ובעצם אולי גם אני לא מכירה בצורך של העולם בי, או אז ההערכה העצמית שלי ודאי תקטן.
ב. [הכרות וקבלה] = ההערכה העצמית כפועל יוצא מההיכרות של האדם עם עצמו. במילים אחרות,
כמה אני שווה בעיניי, האם אני בכלל מכירה את עצמי, על סמך מה אני יודעת מי אני, האם אני [מקבלת] את עצמי איך שאני?
כאשר ההערכה העצמית שלנו נמוכה זה בד"כ נובע מאי קבלה, אני לא מקבלת את עצמי כמו שאני, אני לא מעריכה את עצמי כראוי כבן אדם, אני לא חושבת שאני "ראויה" לדבר זה או אחר, אני לא מאמינה בעצמי/ביכולות שלי וכו'.
ג. הערך העצמי של האדם כתוצאה מיחסי הגומלין שבין הסביבה אליו לבין האופן בו הוא מפרש את יחס הסביבה אליו. כלומר: [אופן התנהגות החברה כלפינו ופרשנותנו לכך].
כך למשל אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה ששומעים מישהו צוחק בקול רם ישר יחשבו שכנראה הם העילה לצחוקו… כאן אנו רואים יחס של סביבה (לא בהכרח כלפינו) ופרשנות האדם לו.
יש פעמים שההערכה העצמית נובעת ממקומות מוצקים יותר ואז העניין דורש טיפול מקצועי יותר ומעמיק. אני בעצם מדברת על מקרים שמוגדרים מההיבט הפסיכולוגי כ"התעללות מילולית" ויש המגדירים אותה כ "התעללות נפשית", לדעתי זה הינו הך. במקרה הזה האדם סופג עוד מתקופת הילדות השפלות מילוליות שפשוט מחריבות לו את ההערכה העצמית שלו! אם ע"י הסביבה החיצונית (חברים, מורים, מדריכים וכו') או ע"י הסביבה הפנימית שהיא הבית, ההורים, האחים, הדודים ושאר בני המשפחה. לסביבה הקרובה הזו יש יותר השפעה משום שדרכה נבנה האישור הפנימי של האדם, אם אני ילד טוב או ילד רע, את זה בילדותי קבעו הורי ובהתאם לפסיקותיהם נבנתה ההערכה העצמית שלי, נבנתה בעצם הזהות שלי, כך אני לומדת בראשית דרכי להכיר את עצמי, להגדיר לעצמי מי אני.
עד כאן ההקדמה המייגעת אך הבלתי נמנעת…
כעת, על מנת לחזק את ההערכה העצמית שלנו אנו צריכים לבחור את [זווית הראיה הנכונה] דרכה נתבונן על עצמנו. אם עד כה ראית את עצמך בהתאם למה שקיבלת בילדותך, בהתאם לאופן בו נראה לך שהסביבה ראתה אותך, או בהתאם לכל גורם חיצוני אחר (שהוא משפיע עלייך ולא מושפע ממך) ננסה לנטרל את הראיה הזו ע"י שימוש בראיה האישית עצמית שלך!
עכשיו את מחליטה איך את רואה את עצמך! ההחלטה כאן היא שלך ואת זו שקובעת עכשיו מי את, מה את שווה, למה את מסוגלת, מה את אוהבת, מה את לא אוהבת, מה עושה אותך מאושרת, מה מעציב וכו'. [אבל], את כל זה את עושה תחת כלים מאוד מוגדרים! – הכלים והידע שמספקת לנו התורה!
אז נתחיל מ"מי אני", כדי להשיב על זה צריך לדעת מהיכן באנו, וגם כאן יש איזון מושלם, כך אנו רואים במס' אבות "דע מאין באת? – מטיפה סרוחה", שלא יתגאה האדם! ובבראשית א',כז' "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו…" – את נבראת בצלם אלוקים!!! –אפשר בכלל לתאר את זה?!
לאורך כל הדרך, כדי לא ללכת ח"ו לאיבוד בעבודה הזאת, חשוב לזכור את האיזון! שלא נתגאה ח"ו אבל גם שנזכה בע"ה להגיע להכרה האמיתית בערך עצמנו.
כעת את כבר לא יכולה להשתמש בכלל בביטוי שהזכרת לעיל: "דפוקה", הקב"ה לא בורא דברים "דפוקים"! אז זה לגבי "מי אני" [– יצירה מופלאה ומיוחדת של הקב"ה!]
ועכשיו נעמוד על התכלית, על המשמעות שלך בעולם הזה כפי שהתורה מלמדת אותנו:
בסנהדרין לז', א' נאמר: "לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".
המקום שלך בעולם הזה הוא בעצם הכל, את עולם שלם ומלא בפני עצמך! את לא "יותר" ולא "פחות" מאף אחד, אבל את גם לא שווה לאף אחד כי יש בך את המיוחד רק לך, מה שמביא אותנו למסקנה שאת שונה ומיוחדת ולפיכך, משום שאין עוד אף אדם בעולם שדומה בדיוק לך ולכל אחד מאיתנו תכונות/מטרות המיוחדות רק לו, יש לך גם תפקיד מאוד מיוחד בעולם הזה ואין איש מלבדך שיכול לבצע אותו! מכאן החשיבות של קיומך בעולם, שהרי אם היא לא הייתה ודאי לא היה הקב"ה שם אותך כאן בעולם הזה… לכל אחד מאיתנו יש את התפקיד המיוחד רק לו!!!
"האם אני מקבלת את עצמי?" – בחני [בעצמך] את הכישרונות המיוחדים בך, אותם העניק לך הקב"ה, התבונני בהם. יחד עם זאת בחני גם את הנקודות הטעונות שיפור, יחד איתם העניק לך הקב"ה כלים (שרק את מודעת להם) ע"מ לשפר אותם. לכולנו יש דברים (תכונות/הרגלים) שאנחנו צריכים לשפר, זו העבודה שלנו, בין היתר, בעולם הזה! היא ניתנה לנו כי הקב"ה מכיר ביכולות שלנו, הוא טמן בנו אותן ולכן נתן לנו התמודדויות שאנו יכולים להן!
זכרי, אם היה לי קשה ונכשלתי אין זה הוכחה לכך שאני לא מסוגלת או שזה "גדול עלי", זה רק יכול להראות לי שאולי המקרה דורש השתדלות יתרה, זה רק מראה לי שיש מקום לשיפור!
נסי לנטרל השפעות חיצוניות עלייך, אל תקבלי ביקורת חיצונית כ"תורה מסיני", אנשים טועים לפעמים והם יכולים לטעות גם לגבייך… חבל שזה יהיה מה שיכתיב לך את ההערכה העצמית.
האמיני בעצמך, בורא עולם מאמין בך ולכן שם אותך כאן! – אם הוא מאמין בך, אם הוא אוהב אותך [ללא שום תנאי] אז קל וחומר את בעצמך! למדי עצמך לסנן את תגובות הסביבה כלפייך, לפחות לתקופה הקרובה, תני לעצמך זמן להתחזק, לבנות הערכה עצמית נכונה ואמיתית יותר בהסתמך על דעת תורה ועל עצמך! השפעה חיצונית עלולה להזיק בשלב הזה, לכן אל תתני לה מקום וחשיבות!
למדי להכיר את עצמך, על הכישרונות המיוחדים לך, על המעלות המיוחדות לך, התכונות אופי המיוחדות הטובות שבך וגם אלו שזקוקות לשיפור, כפי שכבר ציינתי, לכולנו יש כאלו…
בעניין הקול הזה שבראש… אני לא מכירה אותך אישית אבל יש לי תחושה שהקול הזה הוא קול של הרגל, קול שהיה מושמע לאוזנייך בעבר עם מילים ומשפטים שחוזרים על עצמם במצבים מסוימים ומבלי משים אימצת אותו לתוכך. הקול הזה שלילי וגם לא משקף שום דבר אמיתי! אני חושבת שהוא תוצר של ביקורת שהייתה מופנית כלפייך, לא ברור לי ע"י מי אבל אל תתני לו כוח במציאות שלך, הוא לא צודק! הוא לא נכון! בתור התמודדות התחלתית איתו אני מציעה לך "להמציא" קול אחר שבכל פעם שהקול השלילי יאמר משהו, הקול החדש יאמר בדיוק את ההיפך! ננסה ונראה איך זה עובד…
אני מאמינה שאת יכולה לחזק את ההערכה העצמית שלך, אני חושבת שגם את מאמינה בזה וזה מעצם הבחירה שלך לפנות ולברר כיצד להכיר בערך העצמי שלך. השתדלי תמיד לראות עצמך בראש ובראשונה כיצירה, כחלק עצום מבריאה נפלאה שברא אותה מי שבורא את הדברים הכי מדהימים, הכי מופלאים – בורא עולם, הקב"ה!
כדאי לזכור שכשאנחנו עובדים על משהו, מנסים לשפר, לא תמיד קל, יש עליות ומורדות. אם תתקלי בכאלו, אל תתייאשי, כשקשה לנו זה בד"כ אומר שאנחנו במגמה של עליה (כמו טיפוס על הר)וכשקל מדי, אולי אז יש מקום לחשוש…
מאחלת לך מכל הלב הרבה הצלחה,
אבישג.
