איך מחיים את האמונה?

שאלת הגולש

כבר כמה זמן לאט לאט האמונה שלי מתערערת, אני מתחילה להאמין ולעשות פחות, אני בקושי מתפללת, וגם כשאני כן אז זה סתם לקרוא מהסידור בחוסר סבלנות, המצוות נראות לי סתם עוד עול של דברים מרגיזים וחסרי תועלת, ואני באמת לא רוצה להשמע חוצפנית וגסה, אבל זה המצב…
אין לי כ"כ מושג מה אני אמורה לעשות, אם יש בכלל מה, זה די מפריע לי, אני מרגישה חיים עם פחות תוכן… פעם אם היה דבר שהעיק עלי הייתי מתפללת, וזה היה עוזר, אפילו רק להרגשה, והיום זה לא!! גם כל הקטע של "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" לא ממש עובד עלי (ניסיתי…) אני באמת רוצה לחזור ולהאמין כמו פעם! זה חשוב לי… בבקשה אם יש לכם הצעה בשבילי מה אני יכולה לעשות, או מה יכול לעזור אני ממש אשמח…

תשובה

שלום יקרה.

קודם כל עצם הרצון שלך להאמין, ולחיות חיים עם תוכן, מעידים על אמונה. אמונה במשהו שקיים שעדין לא התבהר לך.
נכון, זה קשה לעשות "סתם" כל מיני דברים בלי לדעת למה, איך וכו'… ולכן חשוב שאחרי השלב של המעשים יבואו גם הלבבות. וזו לא סתם אימרה. כדי שהיא תפעל צריך גם לעשות וגם לחבר את הלבבות, לנסות להאמין במעשים, ולאט לאט זה עובד! בדוק!
אז, איך מעוררים את הלב?
לשם התחלה אפשר לחפש את משמעות האמונה והמצוות בספרים, ובדרכים שיכליות, כשההיגיון עובד ללב יותר קל גם להתחבר. תקראי ספרים, מאמרים, תשאלי שאלות, תשמעי שיעורים, אלו דברים שעוזרים מאוד! את תראי שלאט לאט דברים מתחברים לך, פתאום מקבלים מימד נוסף- הבנה. גם להגיד "זה לא מובן לי אבל אני מאמינה" זה סוג של הגעה להבנה מסויימת, השלמה בתחום שמחוץ לידע שלך.

אחרי בירור השכל, או תוך כדי הייתי ממליצה לך להסתכל פנימה, לחיים שלך. חפשי את אלוהים בתוכך, בתוך המעשים שלך, בתוך הארועים שקורים לך. נסי לחזור אפילו יום או יומיים אחורה ותבדקי איפה היה משהו שהתרוץ היחיד לסיבתו הוא "יש אלוהים". אל תחפשי דברים גדולים, נסי דווקא ללכת על הדברים היומיומיים- נסיעות מסויימות, שיחות עם אנשים, דברים שנדחו ויצאו לטובה- דברים פשוטים שקורים כמעט כל יום. ותראי פתאום איזו השגחה יש עלינו. אלו דברים ששמים לב אליהם רק כשמחפשים את המשמעות הנכונה ולא קוראים לה "מקרה".

בעניין המצוות נסי ליצוק להם משמעות אישית. נסי למצוא חיבור מסויים ודרך עשיה אישית לך, שיכולה לחבר אותך באופן אישי למצווה.
לדוג' ברכת אשר יצר. חשבת פעם מה היא אומרת באמת? נסי לקרוא אותה בלי למהר ותראי כמה היא חשובה וכמה יש בה.
גם ברכות לפני ואחרי האוכל, הרי היום מול אנשים אנחנו לא ניקח משהו בלי להגיד "תודה" "בבקשה", אז למה זה כל כך קשה לנו עם בורא עולם?
תחשבי על זה…

כתבתי כאן המון דברים… אפשר להגיד שהמוטו הוא- תמצאי את [עצמך] בתוך כל עולם היהדות הגדול.
הפכי את התורה והמצוות לדבר אישי ולא "משהו שכולם עושים". חברי את האמונה לליבך פנימה, לאישיותך, יש כל כך הרבה דרכים להאמין בקב"ה ולהתחבר אליו!! תקראי קצת ספרים של רבי נחמן מברסלב, הוא מסביר את זה בצורה מאוד יפה.

חשוב לי בנקודה זו גם לציין, שאת בסדר גמור!! לכל אחד יש רגעים כאלה בחיים. ככה זה כשמשהו הופך להרגל שלא מטפלים בו ולא דואגים להשקות אותו בתוכן. אנחנו בני אדם עם אישיות, אנחנו מחפשים דברים לנפש, דברים בעלי משמעות. אנחנו לא אוהבים לעשות דברים "סתם".
יש מקום לשאלות, ולתהיות! כמובן, כל עוד הם באות מתוך כנות אישית, ומנותבות למקום הנכון…

בהצלחה רבה!!
אני כאן, אם יש לך עוד שאלות ותהיות בכל נושא שהוא…

אור וטוב!
שלך, טל.
tlalosh@shoresh.org.il

ח באב התשסז

קרא עוד..