איך מפסיקים עם זה?! איך?!

שלום לך יקרה,

מה אני אגיד לך שאת לא יודעת?!
את הרי אמרת בעצמך – "סיבכתי את עצמי בתאונת דרכים קשה".
אני בחיים לא הייתי מעיזה להגדיר את זה בצורה כל כך קיצונית – אבל את אמרת את זה, ועם המון כאב…

אז מה? אני אכתוב לך עכשיו שורות ארוכות על למה זה לא כדאי, ואפילו רע מאוד, על זה שזה אסור, וכמה אתם מפסידים מזה…
הרי את יודעת את זה יותר טוב ממני. את מרגישה את כריות האוויר שחובטות לך בפנים, כל פעם שאת מתרסקת…

ומכיוון שרגשי האשמה שלך גם ככה עולים על גדותיהם, אני לא אוסיף "שמן למדורה", ואספר לך עד כמה באמת באמת תאונת הדרכים הזו קשה.

במקום זה אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול, ולהגיד לך עד כמה את מקסימה, ועד כמה הנפש שלך בריאה.
איך אני יודעת שהיא בריאה?! כי היא עוד יודעת לצעוק "הצילו. זה לא טוב" – למרות שזה נעים וכיף ומשחרר, ואפילו ממכר, הנפש שלך נקייה מספיק בשביל לצעוק "רגע! את מתנגשת בהר!"
וזה הסימן הכי טוב, כי אם הנפש שלך צועקת, ואת שומעת – אז את גם יכולה לא להתנגש בהר הזה יותר…

אני כותבת לך, ובראש מתנגן לי שיר מתוך תפילת "ונתנה תוקף" שאמרנו בראש-השנה וביום הכיפורים שעברו עלינו – "כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו".
איזה דבר מדהים זה – לא משנה בכמה הרים נתנגש, כמה פעמים נעשה בדיוק ההפך ממה ש-ה´ רוצה שנעשה, כמה פעמים "נתאבד רוחנית" – הקב"ה יושב ומצפה שנחזור בתשובה. הוא לא מתייאש מאיתנו אפילו לרגע, הוא יושב ומחכה לנו. והכי מדהים – "אם ישוב [מיד] תקבלו".

באמת לא משנה כמה תאונת הדרכים שנקלעת אליה היא קשה, הקב"ה מוכן לחבוש לך את כל הפצעים… רק תעשי תשובה.
ואיך עושים תשובה?!
שלבי התשובה ידועים – הכרה בחטא, עזיבת החטא, חרטה, וידוי (בפה), וקבלה לעתיד.
על ארבעת השלבים הראשונים אין לי הרבה להרחיב – הם ברורים וידועים, ולפחות שניים מתוכם (הכרה בחטא וחרטה) – כבר עשית…

אבל אני רוצה להרחיב מעט על הקבלה לעתיד.
כשאנחנו באים לחזור בתשובה, ולבקש מחילה מהקב"ה, אנחנו צריכים לבוא אליו בצורה רצינית. וזה אומר שלא מספיק להתחרט ולהגיד ´סליחה, אני אשתדל יותר´, צריך גם ´תוכנית עבודה´. צריך לחשוב על דרכים כדי שבאמת תצליחי שזה לא יקרה שוב.
כיוון ששניכם רוצים להפסיק לגעת, הדבר יחסית פשוט, וכדאי שאת כל ההחלטות תעשו יחד.
כלל בסיסי וחשוב מאוד להצלחת "תוכנית התשובה" שלכם הוא שמירה על הלכות ייחוד (על הלכות ייחוד צריך להקפיד בלי קשר לשמירת נגיעה, אך הן גם עוזרות להקפיד בנושא הזה…)
והייתי מציעה להקפיד עליהן "לחומרא". כל מקום, שיוצר בינכם אינטמיות גדולה, עדיף להמנע מלהפגש בו. כלומר – להפגש רק במקומות שרואים אותכם, שעוברים שם עוד אנשים. לא לשבת שעות באוטו, בחושך ולדבר. אם יושבים בבית – רק אם יש עוד מישהו בבית (ולא בחדר סגור).

בנוסף – אני חושבת שזו הזדמנות לבחון את הקשר שלכם – מה מטרתו? לאן הוא מוביל? האם הנגיעה מונעת מכם לבחון אותו כראוי? לקדם את הקשר בצורה עמוקה ופנימית?

ולבסוף – אי אפשר בלא תפילה. אחרי שתעשי תשובה שלימה, ותחליטי איך את נמנעת מלשוב לתוך תאונת הדרכי הזו – תתפללי לקב"ה, ותבקשי ממנו, שהפעם באמת תהיה לך נסיעה בטוחה.

אם יש עוד שאלות או תהיות – את מוזמנת לכתוב לי:
hmt@shoresh.org.il

המון הצלחה,
חני, חברים מקשיבים.