איך משפיעים על רגשות?

שאלת הגולש

הרבה פעמים במצוות ובעבודת המידות צריך להרגיש דבר מסוים ופשוט לא מרגישים אותו עד כמה שיודעים שזה נכון ורוצים, פשוט לא מרגישים.
אני אנסה להסביר
למשל עכשיו בתשעה באב היתי צריכה להרגיש את הכאב של החורבן. למדתי הרבה בנושא, אני יודעת שזה חסר, אבל לא מרגישה כלום.
או לאהוב אנשים, לרצות בטובתם באמת, באמת להרגיש.
אלה היו רק דוגמאות כדי להבהיר את השאלה
איך אפשר להתחבר ולהרגיש מכל הלב דברים שכ"כ חשוב להרגיש, איך שולטים בזה?

תשובה

בס"ד ליקבה"ו

שלום לך שואלת יקרה,

חשוב קודם כל שנזכור שלא ההרגשה עיקר אלא המעשה. גם אם יהודי לא מרגיש חיבור, ועושה את הדברים בכל זאת, המצווה שהוא עשה שווה הרבה מאוד מאוד, ולא עוד אלא שלפעמים אפילו היא שווה עוד יותר מאשר אם הוא היה בא עם רגש.

ובכ"ז, ברור שהרגש בעבודת ה´ הוא חשוב מאוד. ולא לחינם הקב"ה ברא לנו לב, והלב שלנו יכול להוות מנוע חשוב וחזק מאוד בעבודת ה´ שלנו. אז איך מכניסים ללב?

בנוסף לכך, חשוב שנדע לפני שאנחנו מתחילים לעבוד, בע"ה, שהרגש בהחלט ניתן לשינוי. חשוב להפנים את זה. מה שאנחנו לא מאמינים שיצליח, אי"ה, אין לו סיכוי להצליח אלא אם ה´ יחליט לגרום אותו מעצמו. אבל לגבי החלק שלנו אנחנו חייבים להאמין שהדבר אפשרי. ומאיפה אני כל כך בטוח שאפשר להשפיע על הרגש? פשוט מאוד, התורה לא ניתנה למלאכים אלא לבני אדם פשוטים כמונו, וכמו שהקב"ה ציווה עלינו לקיים מצוות ציצית כי אנחנו יכולים לעשות אותה, כך הוא ציווה עלינו לאהוב אותו, כי אנחנו יכולים להוליד בקרבנו את תחושת האהבה הזו (וכפי שכותב ומתאר הרמב"ם בהלכות דעות, כדאי לעיין שם וללמוד משם כמה עצות להבערת הרגש בקרבנו).

אז איך מולידים בתוכנו רגש חדש?
ראשית כל, "וידעת היום והשבֹת אל לבבך". דבר שאנחנו יודעים אותו באופן ברור, וחוזרים ושונים אותו, בסוף מתיישב על הלב. קודם הידיעה, ואז הלב. כמו שהגמרא אומרת שלעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה כדי שיבוא לשמה, כך גם כאן, לעולם מתחילים בלי רגש, ובסוף מגיעים לרגש, בע"ה. וכמו שבתורה, חשוב מאוד שמי שלומד שלא לשמה יבין שזה לא לשמה, והכי טוב ללמוד לשמה, והוא יצפה להגיע ללימוד שכזה, ורק כך הוא יגיע ללימוד שכזה, כך גם כאן, חשוב מאוד להבין שכשיש רגש העבודה היא הרבה יותר חזקה, ועל אף שמתחילים מהעבודה השיכלית, חשוב לזכור שאנחנו רוצים להתקדם ולבנות קומה נוספת על גבי השכל- קומת הלב.

לכן, תבחרי לעצמך דבר שאת מרגישה שיחסית קרוב לליבך (אם בית המקדש זה דבר קצת רחוק ממך, כפי שלצערנו הוא רחוק מרוב רובנו. בד"כ גם מהשכל… אז תקחי נושא אחר). אם זה אהבת ה´, אם זה תפילה עם רגש, אם זה אהבת ישראל פשוטה ואמיתית לכל אחד ואחד, וכדו´. ותתחילי להבין מאין הוא ולאן הוא הולך- למה אנחנו צריכים אותו, ומה הוא יוסיף לעולם (לדוג´, בית המקדש- מבטא את הקרבה שלנו אל ה´. הוא יוסיף לעולם הרבה ברכה, טוב ושלום). את יכולה להשתמש גם בדמיון שלך. לדמיין את המציאות המתוקנת שהדבר יגרום, ומצד שני לדמיין את הנזק העכשווי שחסרונו גורם. והפער בין הדברים לאט לאט יפתח את הלב.

בנוסף לכך, חשוב להתפלל. גם להתפלל שנזכה להרגיש את הדברים ולחיות אותם באמת. וגם להתפלל על הנושא הספציפי שבחרת לעבוד עליו. הרבה פעמים התפילה, מעבר להשפעתהּ בפני עצמה, גורמת לנו להתחבר לדבר שאנחנו מתפללים עליו. כולנו יודעים עד כמה התפילות שהתפללנו [בקביעות פעם אחר פעם] חיברו אותנו לאדם שהתפללנו עליו, לנושא שהתפללנו עליו, וכדו´.

יהי רצון שה´ יפתח את לבנו בעבודתו, ויסיר את המסכים המבדילים בינינו, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש ממש,
עדיאל

calev72@gmail.com

ט באב התשע

קרא עוד..