איך מתגברים על היצר?

אשריכם שאתם מודעים לחטא ורוצים לעשות הכל כדי לשוב בתשובה. עצם המודעות לחטא והרצון לעשות תשובה הם עיקר התשובה בעצמה. כך אמרו חכמים במדרש:
"שובה ישראל עד ה´ אלהיך" – דרש רבינו הקדוש: גדול כוחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה מיד היא עולה לא עד עשרה מילים (אמת מידה) ולא עשרים ולא עד מאה אלא עד מהלך חמש מאות שנים ולא עד הרקיע הראשון אלא עד רקיע השביעי ולא עד רקיע השביעי אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד…
דבר אחר: "עד ה´ אלהיך" – אמרו לו: רבש"ע, מתייראין אנו מן העונות שהם מרובים… אמר הקדוש ברוך הוא אל תתייראו מן הדבר הזה אם הם עד הרקיע ואתם עושים תשובה אני סולח ולא עד הראשון ולא עד השני ולא עד השלישי אלא אפילו עד השביעי עד כסא הכבוד ואתם עושים תשובה – מיד אני מקבל אתכם, "שובה ישראל עד ה´ אלהיך" – שובה ישראל ואפילו עונות עד ה´ אלהיך".

קודם כל שנכיר את התופעה של התאווה הזו מקרוב על פי מה שאמרו לנו חכמים. לאחר מכן אתמקד בגוף הבעיה למעשה.

דבר ראשון, צריך להבין למה הנסיון הזה קשה כל כך? מה יש בתאוות העריות שתופס אותנו חזק כל כך? אכתוב מספר דברים מתוך הספר ["אשיב ממצולות" של הרב יהושע שפירא], שאני מאוד ממליץ לקנות אותו. הוא שווה זהב!

מדובר בתאווה מיוחדת, שאיננה עומדת בשורה אחת עם שאר התאוות המוכרות לנו – כגון גזל, רצח וכדומה. עלינו לדעת שהתופעה הזו היא מאוד טבעית לנו, הבנים. ואין תאווה כתאוות העריות, שהיא מתייחסת לעצם החיים. היא חזקה כל כך, מפני שהיא מגיעה עד אותה נקודה המחיה ומצמיחה ומולידה חיים חדשים. וכגודל הבניין – כן גודל הפיתוי וגודל ההרס.

הפעולה הראשונה שעושה לנו היצר היא פשוט לייאש אותנו, לתת לנו תחושה שאין לנו סיכוי. הייאוש הרבה יותר גדול מעצם הפיתוי. זוהי עצבות של שקר שאין ממנה בניין. לאחר מכן מגיע היצר כידיד ומייעץ לנו – "הרי כבר אין לך סיכוי לעולם הבא, ה´ הרי כבר לא אוהב אותך, אז לפחות תהנה מהעולם הזה!"… וכך הלאה.
השלב הבא הוא הבדידות. האדם מרגיש שהוא אשם במצב שבו הוא נמצא ולכן ה´ הפנה לו עורף. והבדידות הזו מביאה פחד, ותחושה ש"ממילא כבר אין טעם לעשות מצוות ולהתאמץ בעבודת ה´, בכל מקרה אף אחד לא מסתכל עליי ועל מעשיי". וכו´ וכו´.

לסיכום, נזכור שזהו נסיון שה´ מנסה אותנו, כל אחד לפי מדרגתו. ככל שהאדם גדול יותר כך הנסיון גדול יותר. ונאזור כוחות להילחם ביצר. זוהי עבודת חיים, אבל אנחנו לא לבד. אם אנחנו נתאמץ ה´ ימשיך לעזור לנו.

עלינו לזכור תמיד שתיקון הנפש והמידות לא נעשה בלחץ ובעצבנות. אם אתם רוצים באמת לתקן, כדאי לאגור הרבה סבלנות ושלוה. מה עושים כשנופלים? לא מתייאשים, אלא פשוט (כן, זה נשמע פשוט) – קמים. מי שנכנס לייאוש – מפסיד במערכה. ואיך ניצלים מייאוש? זוכרים שה´ נמצא איתנו בכל מצב, הרי אפילו בזמן החטא עצמו הוא ממשיך להזרים לנו כוחות חיים! רבונו של עולם אף פעם לא סוגר את הדלתות, ואפילו לרשע ביותר הוא מסכים למחול, לפתוח דף חדש ולאפשר לו להתקרב אליו.

תכל´ס, מה לעשות?
קודם כל, כדאי לבדוק באיזו סביבה אנו חיים. האם אנו נתקלים במהלך היום בדברים לא כל כך צנועים? אם כן, ברור שצריך להתרחק מזה. אני מודה. זה קשה מאוד. זה דורש לפעמים לעזוב הרגלים, כמו הסתכלות בטלויזיה בתוכניות מעניינות, לא להיפגש עם החבר´ה אם הם מדברים על דברים לא צנועים וכו´ וכו´ (אלו סתם דוגמאות שודאי לא בהכרח נוגעות אליכם). אבל חייבים לעשות את זה. וככל שזה יותר קשה, קרבת ה´ אחר כך תהיה הרבה יותר גדולה.

הדבר השני הוא תיאום ציפיות. אנחנו לא מצפים שמיד אחרי שנחליט להפסיק שוב לא ניכשל אף פעם. אנו יודעים שהתגברות על היצר היא דבר קשה מאוד שדורש תהליך שבו הנפש משתנית. "שבע יפול צדיק וקם". נופלים, קמים, נופלים, קמים, והכי חשוב – לא מתייאשים. צריך לא להסתכל על התוצאות – "פעם אחת שנופלים סימן ששום דבר לא היה שווה…". זה לא נכון. בכל פעם שמתגברים זוהי התקדמות עצומה.
נכון, זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל מה זה חשוב כמה זמן זה לוקח – העיקר שבכל רגע שמצליחים להתגבר מתקרבים עוד אל ה´.
מלבד זאת, מומלץ ללמוד את הספר יסוד יוסף, שבנה תכנית שלמה של עבודה על הנושא ועצות כיצד להתגבר.
כמובן, מה שכתבתי אינו במקום לימוד התורה, אלא בנוסף לכך. כל תוספת בלימוד תורה בודאי עוזרת. כך הובטח לנו על ידי חכמים שאמרו שהקדוש ברוך הוא ברא תרופה ליצר הרע שהיא התורה.

אשמח לשמוע מכם בהמשך.
חזק ונתחזק ונזכה להתקדם תמיד עוד ועוד בעבודת ה´, וככל שנתחזק יסייע לנו ה´ יותר ויותר.
בהצלחה
חזי וסרטיל
heziw1@gmail.com