איך מתגברים על ירידה רוחנית?

שלום לך,
ראשית אודה לך על השאלה. קיבלתי אותה לפני תפילת ערבית והיא גרמה לי להיות יותר ערני ´´לפעולה הרגילה הזו´ וזכיתי ב"ה לתפילה מתוך דבקות לפחות יותר מקודמתה.

אפתח ואומר שעצם הרצון להתעלות הוא גילוי גדול של נשמתך. הרב קוק מדבר באורות התורה על הגודל של צער ביטול תורה ונראה שכל צער על חולשה נובע קודם כל מתוך גדלות ותחושה שאנחנו מסוגלים ליותר.

יחד עם זאת ננסה קצת לברר את המציאות המתוארת על ידך:
ראשית, על פי רוב איננו נמצאים כל הזמן בשיא הקדושה. זו אומנם שאיפתנו, אך בפועל לצערנו הדבר רחוק מאיתנו בשל העובדה שאנחנו חומריים ויש לנו צרכים נוספים אשר אינם נותנים מרגוע לנפשנו, אפילו אם לא מדובר בצרכים שליליים.

כיוון חשיבה ראשון שנראה לי להזכיר לפני שאעלה מספר דרכים לחדש את החיות שבנו ואת הקרבה לה´ נאמר: דוד המלך הכיר בתופעה זו ועל כן המליץ קודם כל: "שבתי בבית ה´ כל ימי חיי לחזות בנועם ה´ ולבקר בהיכלו"- ההיכל הוא החלק הפנימי יותר של בית ה´. מדוע אם כן רק לבקר (מדי פעם)? עונים על כך המפרשים: דוד מכווין אותנו למשל להתפלל גם כשהתפילה איננה בשיאה כי יש רגעים בהם נזכה (אולי אפילו לא בזכות עצמנו) לתפילה עליונה יותר – לביקור בהיכל. מי שיושב כל הזמן בבית ה´ יש יותר סיכוי שיכנס להיכל מאשר מי שכלל לא יושב בבית ה´. אגב לא מחויב שנזכה לתפילה שלמה בדבקות ייתכן ואפיל רק לפסקה אחת או למילה אחת ואין לזלזל ברגע זה.

ניגע רגע בבירור מה מביא לחולשות אלו ונשוב להעלות פתרונות אפשריים:
כמדומני שיש לשאול מה מביא לחולשה בכלל, ומה מביא לחולשה בתפילה/ברכות.

נתחיל בחולשה בכלל:
לפעמים החולשה נובעת מכך שאנחנו במצב סטאטי ולא בהתלהבות והתקדמות והדבר מביא ייאוש ותחושה של חוסר חיות. חולשה זו נובעת לרוב מכך שלא רואים לאן הכול הולך, לאן העסק בכלל או אפילו אנחנו בפרט מתקדמים. כשאדם נוסע למקום שהוא מכיר הוא נוסע מהר ובבטחה. כשאדם אינו ודאי בדרכו אלא מנווט תוך כדי נסיעה הוא נוסע לאט. כוח החיים באדם נחלש כאשר הוא בחוסר ודאות. השאלה מה מביאה את האדם לחולשה באמונה ובהבנת הדרך- לחוסר הודאות?

אומנם אמרת שאינך מרגישה חסרת אמונה, אך אנסה בכל זאת להציע אופציה הקשורה לאמונה, ואקדים ואסביר: חוסר אמונה אינו אומר שאינך מאמינה בה´ בכלל. אמונה בדבר פרושה – דבקות באותו ערך ולחיות על פיו, וחוסר אמונה הוא ההפך – לא לחיות על פי הערך.
כיצד אם כן נחזק את האמונה? כיצד נגאלים מן המייצרים – ממצרים? מה מביא לחוסר החיבור/האמונה?

ובכן,ייתכן שאת זקוקה להתחדשות. התחדשות יכולה להיות חומרית (שינוי מקום) אך עוד יותר חשוב שתהיה רוחנית (גם שינו מקום למעשה הוא שינוי רוחני – בכל מקום נפגשים עם תוכן רוחני חדש!). הנשמה היהודית היא דינאמית. באיזה עוד עם הלומד מתנדנד? מעניין לראות שספר הכוזרי העוסק ביסודות האמונה מזכיר את תופעת ההתנדנדות בלימוד. העומד מאחורי תופעה זו היא שיהודי לא יכול לשבת יום שלם ולסובב מחרוזת (מצוי אצל זקנים מוסלמים). ליהודי יש נשמה הדורשת התקדמות מתמדת – ולא רק בתחומי הרוח. לכן לאורך ההיסטוריה כולה תפסו היהודים עמדות מפתח, בדיוק כפי שיוסף גדל במצריים. ראי למה הגענו ב"ה תוך 60 שנה כמדינה לעומת מדינות זקנות ובעלי אמצעים רבים משלנו (נפט)!

כפי שהזכרנו, הצורך בהתקדמות הוא טבעי לנשמה הישראלית. לכן מוצאים אנו שרבנים גדולים למדו שנים במקום אחד ועברו למקום אחר, כי יש צורך בהתחדשות, בשמיעת מסרים חדשים. בהחלט ייתכן ואת כבר מסכימה עם הקיים, והפנמת אותו, אך הנקודה הפנימית שבך רוצה יותר, ועל כן נראה שעליך למצוא מקום או אישיות דרכה תוכלי להיפגש עם אור חדש. אישיות זו יכולה להיות רב, חברה או אפילו חבר (אם את בגיל המתאים לחתונה).

אגב, חיים סביב בית משל עצמך מטבעם יוצרים דינאמיקה והשתנות בחיים – התמודדות עם קיום הבית ושאלות רוחניות שהדבר מעלה, ילדים שגדלים וכו´, והדבר דורש ממך כל פעם כוחות מחודשים. גם אם אינך בגיל המתאים יש לדעת שלפעמים הנפש בוגרת בהרבה (ראי בספר חובת התלמידים לאדמו"ר מפיאסצ´נה) ולמעשה ייתכן וישנה אצלך מוכנות להקמת בית כבר בגילך והדבר יוצר בלבול – גם אם הדבר לא יביא אותך להקים בית בשלב זה בחייך, המודעות לכך חשובה. בית עכ"פ מגלה כוחות חדשים באישיותך והדבר פותח פתח כחודו של מחט וזה עשוי לפרוץ את הסכר שאת חשה שנוצר אצלך.

כמה דרכים לחיזוק ושכלול האמונה: ראשית יש להתבונן בדרכי ה´ ובחסדו. ´שיחו בכל נפלאותיו´ – בין בחסדים האישיים שעושה לנו או לחברנו ולמשפחתנו, אך יותר מכל- בנפלאותיו שעשה עם כלל ישראל. מבט על תהליך הגאולה מרומם מאוד. כשמסתכלים למשל על המלחמה האחרונה ומשווים אותה למלחמת ששת הימים איך בשישה ימים גברנו כך על אויבנו והרחבנו את גבולנו בדיוק כפי שכתוב בנביא- קודם כבשנו חלק מארץ ישראל במלחמת השחרור ואחר כך את ירושלים. הנביא מדבר על שיבה ארצה על כנפי נשרים, ובעינינו זכינו לראות בשוב ה´ ציון- למשל במבצע משה ושלמה בעינינו ראינו איך אלפי יהודים חוזרים ארצה במטוסים (כתחליף לנשרים). בכלל, מפגש עם אנשים להם הדברים שיש לנו הנם אור (כדוגמת עולה חדש שזה עתה עולה ארצה) בכוחה לרומם גם כן.

דרך נוספת היא להתנדב באיזה תחום שאת חשה שמתאים לך. עשיית חסד לא רק גורמת אושר אלא גם מושכת עליך את החסד האלוקי.

חולשה בתפילה:
יש חולשה הנובעת מכך שאדם לא חי את המדובר בתפילה. אם אדם חש את חסרונה של ירושלים הוא יתכוון בבקשת ´ובנה ירושלים´ ואף יחכה לתפילה. אחד מרבני הישיבות כשנשאל מדוע שלא יהיו מבחנים בישובות ענה: יש שלש מבחנים ביום. תפילה היא מבחן לאדם מה מבוקשו – מהן שאיפותיו. בתפילה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה אנו מנסים להתכנס אל מבוקשנו הנשמתי.

דבר נוסף שגורם לחולשה בתפילה הוא ענוה. לעיתים אדם תוהה למה שה´ יקשיב לי? הרב חרל"פ שהיה תלמיד חבר של הרב קוק קובע שזו ענווה פסולה וכי יש להתחזק בידיעה שכך גזר ה´ בעולמו- שהתפילה תפעל. אגב, את יכולה אגב להתפלל על מצבך ובע"ה יתחדשו כוחותייך.

דבר נוסף, לעיתים מפגש עם אדם גדול יוצרת רצון להתעלות בין אם זו חברה ובין אם זו דמות מבוגרת. אפילו קריאה על מעשי גבורה של אחרים מעוררת אותנו לדבוק במעשיהם והדבר מומלץ בחום. לי אישית היו חברים שמסרו את הנפש בשביל הכלל או אפילו חברים המוסרים את נפשם יום יום בחייהם ועל ידי הדבקות בדרכיהם של גדולים מקבלים כוחות. אני כותב זאת על משקל מה שאומרת הגמרא שכדי לדבוק בה´ יש להדבק מתלמידי חכמים.

דבר אחרון אומר: אל ייאוש. פעם באתי אל מורי ורבי עם תחושה מעין זו שהצגת (ואף קשה יותר) והרב אמר לי שכל הרבנים שאני מכיר היום שמנהיגים את הציבור – הוא גדל איתם והם עברו תקופות עם אותן תחושות. כנראה שכפי שהצעתי – אולי התחושה הזו היא דווקא תוצאה של חיפוש אחר דרך חיה יותר ועמוקה יותר ונפשך מואסת בדברים שכבר השגת.

ספרי אמונה מומלצים: ספרי האדמו"ר מפיאסצ´נה – חובת התלמידים והכשרת האברכים (אל בהלה משם הספר), 'דרך אמונה' של הרב ישראל הס, 'מבט בהיר בערפל' של ראובן ששון, ועודויש עוד רבים. כשמרגישים עייפות מתוכן הספר הראשון שהזכרתי, ניתן לקרוא את סיפור חייו המאלף המובא בסוף הספר.
בהצלחה
איתיאל.