איך מתחברים לה'?

שלום לך יקרה!
יש לך שאיפה מדהימה!
עצם ה[רצון] להיות קרובה אל הקב"ה, להתחבר ולהרגיש אותו מראה שאת בדרך הנכונה ובעצם כבר קרובה אליו…

הקב"ה קרוב אלינו תמיד, הוא משגיח, הוא רואה, הוא יודע, והוא איתנו בכל צעד שאנחנו עושים…
אבל בכל זאת, את אומרת שאת לא מצליחה להיות קרובה לה´, לא מרגישה אותו.

איך זה יכול להיות?!

לכל אדם יש כמה כוחות פנימיים שהמשמעותיים שבהם הם [שכל] ו[רגש].
אלו שני כוחות שאם הם עובדים ביחד הם משלימים אחד את השני ויוצרים איזון ושלווה בנפש, אך הם גם יכולים להיות כוחות מנוגדים שמפריעים אחד לשני לעשות את תפקידו בצורה טובה.

השכל- תפקידו ללמוד, לדעת, להגיד מה נכון וישר ומה רע ולא נכון. הוא הביקורת שלנו על העולם והוא עוזר לנו להחליט מה לעשות, לפי האמונה שלנו, לפי הערכים שאנחנו מאמינים בהם, לפי המוסר הטבעי ועוד. הוא הצד ה[חושב].
והרגש לעומתו- הוא הצד הטבעי שבאדם, הספונטאני, המרגיש, הזורם, המחובר למציאות…
תפקידו הוא לגרום למה שקורה מסביב להיות חלק ממני, שהמציאות "תחיה" בתוכי. (כשאומרים על אדם שהוא אדם "חי", מתכוונים לומר שהוא אדם מלא רגש, אדם שלא מסתכל על החיים מבחוץ אלא הם נמצאים בתוכו, הוא [מרגיש] אותם…)

כששני הכוחות הללו מאוזנים באדם אז האדם לומד דברים ב[שכל], הם מחלחלים לו ל[לב] והוא מרגיש אותם, זה אדם שמצליח להחליט בשכל מה נכון, באיזה ערכים הוא מאמין ואח"כ גם להרגיש את אותם ערכים שהוא החליט לחיות על פיהם, שהם יהיו חלק ממנו.

אבל אצל הרבה אנשים בעולם זה לא ככה.
להרבה אנשים שני הכוחות הללו גורמים להתנגשויות…
ואני אסביר בעז"ה.

לפעמים הרגש מפריע לשכל. איך?
מכירה פעמים ש[ידעת] שאת צריכה לעשות משהו מסוים או לא לעשות משהו מסוים. ידעת בדיוק מה נכון ומה לא, אבל איכשהו הרגש השתלט עלייך ולא עשית את מה שידעת שנכון לעשות?…
זה קורה לכולם, ודי הרבה…
רוב האנשים מודעים להתנגשות הזו ומנסים לעבוד ולהשתדל כך שהשכל, ולא הרגש, יהיה המכוון הראשי של המעשים.

ובצד ההפוך, שאליו מודעים פחות אנשים, לפעמים השכל מפריע לרגש.
איך??
לפעמים, מרוב ש[יודעים] הרבה דברים, לומדים, מבררים, מעמיקים, מתפלפלים, חושבים ומגיעים למסקנות, הרגש הטבעי קצת נשכח…
בדור שלנו, דור של תחכום והערכה עצומה לחכמה ולאינטליגנציה, דור של אקדמיה ומדע, כמעט כל הזמן אנחנו עסוקים בלעבוד עם השכל. והרגש, כוח החיים הטבעי, מקבל אוטומטית פחות "צומי"…
אנחנו היום יכולים להגיד יפה מאד מה אנחנו [חושבים] על כל דבר, אבל לא תמיד אנחנו יכולים להגיד מה אנחנו [מרגישים] בנוגע לאותו דבר.
והעניין הזה נכנס לכל תחומי החיים. גם לתורה, לאמונה ולקשר עם הקב"ה…
היום יש הרבה אנשים שלומדים תורה. נפתחות כל הזמן עוד ועוד ישיבות, אולפנות, מכינות ומדרשות.
אבל היום גם הרבה יותר קשה למצוא את האנשים הפשוטים, כמו הסבתות שלנו, שישבו וקראו תהילים כל היום ולמרות שלא למדו כמעט כלום בתורה, היו קרובות לקב"ה ו[באמת] הרגישו אותו בכל מקום וזמן בחיים…

ואני יכולה להגיד לך שאני מאד מבינה את התחושה שלך…
זו הרגשה שלמרות שאת מאמינה, למרות שיש לך ידע בהרבה תחומים תורניים ורוחניים, למרות שלימדו אותך הרבה דברים במשך כל החיים, עדיין את לא מרגישה מחוברת [באמת] לקב"ה, קשה לך להרגיש אותו ב[חיים שלך]…
וזה לדעתי ולפי מה שאני מרגישה על עצמי, נובע מהרבה התעסקות בצד השכלי ופחות התעסקות בצד הרגשי.

אז מה עושים עם זה? איך חוזרים [להרגיש] את החיים ואת הקב"ה?

להתפלל. פשוט ככה.

התפילה היא המחברת בין המוח והלב.
היא הקשר של האדם עם הקב"ה-העליון מצד אחד, לבין המציאות-למטה מצד שני.
רבי נחמן מברסלב היה מדריך אנשים שרוצים להתקרב לקב"ה והיה אומר להם שהם צריכים "לעשות מהתורות תפילות". מה הכוונה?
זה לקחת כל דבר שאתה לומד עליו- כל מידה, רעיון, הלכה או מצווה ואחרי שגומרים ללמוד, להתפלל לקב"ה ולבקש ממנו שתזכי לקיים את המצווה הזו, שתצליחי להתקדם במידה הזו וכו´.
לבקש במילים פשוטות, טבעיות, זורמות.
ולא צריך לחכות לתפילה המסודרת בשביל זה. אפשר להתפלל כל הזמן ועל כל דבר- ה´ שומע תמיד…

ולמה זה גורם להתחבר לקב"ה ולהרגיש קרוב אליו?
תנסי לחשוב על מישהי שהכרת והיא מוצאת חן בעיניך ואת תשמחי להיות חברה שלה.
איך תהיי חברה שלה?
את תנסי לדבר איתה, להתעניין מה היא אוהבת, להקשיב לה, לספר לה על עצמך.
לאט לאט עם הזמן אתן תתקרבו ותתחילו להרגיש רגשות אחת כלפי השנייה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל דומה בטכניקה, זה בקשר עם הקב"ה.
אם את רוצה להיות יותר קרובה אליו את צריכה לדבר איתו.
לספר לו מה עובר עלייך, מה קשה לך, מה את רוצה ומתפללת שיהיה…
[שהוא יהיה חלק מהחיים הפשוטים והרגילים שלך].
וזה- בעז"ה גם יוביל אותך להרגיש אותו ממש בכל רגע ורגע בחיים, כי אם תחשבי עליו, את פתאום תשימי לב איך הוא [נמצא] איתך, איך הוא משגיח עלייך, איך הוא אוהב אותך…

בהתחלה זה מוזר, זה כאילו להכניס עוד מישהו לחיים שלנו, אבל זה מדהים וזה עובד!
אני מאמינה שכל אדם יכול להרגיש את הקב"ה בכל רגע בחיים, רק צריך לפתוח את העיניים ואת הלב…

אז יקרה,
מאחלת לך שהקב"ה יזכה אותך ויפתח לך את הלב לראות אותו ולהרגיש עד כמה הוא קרוב אלייך והיה קרוב אלייך כל הזמן… מאחלת שתזכי להתפלל באמת וליצור קשר רגשי ועמוק עם החיים שלך ועם הבורא יתברך…
ומעבר לתפילה, שקשורה יותר לרגש, יש לדעת שהחיבור לקב"ה הוא בכל כוחות החיים – גם כוחות המעשה. עשיית חסד, למשל, היא אחד החיבורים החזקים ביותר לקב"ה, שהרי בכך אנו מתדמים לקב"ה עצמו שגם הוא גומל חסדים ורוצה רק להיטיב לנו. גם כל קיום המצוות הוא חיבור לקב"ה (בין אם אנחנו מרגישים זאת ובין אם לא) – חסידים אומרים שמצוות הן מלשון צבת, הן 'מצוותות' אותנו לקב"ה בכל צדדי החיים.
ואת מוזמנת בכיף ובשמחה להמשיך להתכתב איתי במייל, לשאול, לספר מה התקדם וכו´… תרגישי חופשי!
ושוב- הרבה הצלחה ותפילות…
נעה.
noale@shoresh.org.il

קישורים בנושא:
איך מתלהבים מעבודת ה'? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=837
איך מחזקים את האמונה? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=44380