לפי ההלכה וכל מה שהספקתי לשמוע כאן ובמקומות אחרים, צריך להכיר את בני המין השני רק לצורך נישואין או אפילו רק אחרי הנישואין (במקרה של שידוך). הרבנים וכו' תמיד ממליצים להתרחק כמה שיותר, לא לדבר ולא לפתח שום קשר כזה.
השאלה שלי היא אם כן, בצורה הזאת הבנאדם יבוא להתחתן בלי שהוא בכלל מכיר את הסוג השני של בני האדם… איך צריך להתנהג איתם וכו'… אני חושב שכן צריך קצת להכיר אבל עד כמה מותר? והאם אתם גם חושבים ככה שאי אפשר לצאת לחיים מבלי לדעת כלום על המין השני…
בבקשה תעזרו לי, תודה רבה!!
שלום!
נראה ששמעת דברים מוקצנים מאוד. בשידוך לא מכירים? חס וחלילה! ההדרכה של הרבנים היא להתרחק מקשר שאין לו מטרה רצינית. אבל כשבודקים שותף לחיים – ודאי שצריך לבדוק טוב. אנשים חושבים שצריך להגיע להתאהבות סוחפת לפני שמחליטים להתחתן. אבל לא כל מי שהתלהב, אחר כך הצליח בנישואיו, וגם לא כל מי שהיה מאופק נשאר אח"כ קר כל החיים. למיטב ידיעתי, הרבנים מזהירים מהתפיסה הרומנטית של התרבות המערבית שרואה ברגש את העיקר, אבל לא אומרים: "תפוס מישהי, לא כל כך חשוב מי, העיקר שתקים משפחה". אם ראית דברים אחרים – אנא, שלח לי אותם.
שאלת שאלה מאוד חשובה: האם צריך להתכונן לנישואים, או לקפוץ לים ולהתחיל לשחות?
ודאי שצריך להתכונן. אבל לא דרך הכרות עם בני המין השני. צריך לבנות מידות טובות, ללמוד להתענין, להקשיב, לתת ולסלוח. אי אפשר לעשות זאת עם בני המין שלך? להפך! אם בת תתנהג באנוכיות עם חברות שלה, הן יעירו לה. הן לא יסבלו את זה. אבל אם תבוא לחברת בנים, ויש לה יופי וקסם אישי – הם יכולים להתלהב ממנה ולא לדרוש ממנה לתקן את המידות. אז מה יכשיר אותה יותר לנישואין? חברת בני מינה או חברת בני המין השני ? לדעתי התשובה ברורה. עובדה שגם אחוז הגירושין הכי גבוה הוא בחברה החילונית, ששם בנים ובנות הכירו במהלך השנים מצוין. לעומת זאת בחברה הדתית, שמפרידה את מוסדות החינוך שלה – אחוז ההצלחה יותר גבוה.
בוא גם נודה שאין מציאות שבן לא מכיר בנות. אמא, אחיות, סבתות, דודות, שכנות, גננות, מורות וכו' – זה לא מספיק כדי להתרשם מה הן נשים?
מקווה שהצלחתי להסביר, ואם לא – חזור אליי.
בברכה,
טל, חברים מקשיבים
tal@makhsivim.org.il