איך מתמודדים כשמישהו מהמשפחה חולה?

בס"ד

שלום לך!
כואב לשמוע שאדם קרוב חולה ובמיוחד אם זו מחלה קשה בה הוא צריך תמיכה כל הזמן. כואב לשמוע כמה התמודדות יש סביב כל מחלה של אדם קרוב, כי זה לא רק הוא, זה גם המשפחה שלו, זה גם הנפש של המשפחה שלו, זה גם האמונה של המשפחה שלו- כל אלה באים עכשיו למבחן, את כל אלה צריך לברר- זה ממש קשה!
ואתה כבר רומז לי על התשובה, אתה רומז לי על זה שזה מבחן- אבל שואל למה?, למה להעמיד אותי בכזה מבחן? למה לשלוח לי כאלה מצבים לא קלים? איך אפשר להאמין בקב"ה כשהוא ככה?…
באמת באמת שאלה קשה…
אז קודם כל צריך להקדים שאנחנו לא לגמרי מבינים את כל החשבונות בשמים, את כל החשבונות של הקב"ה. אנחנו מוגבלים בשכל שלנו, אנחנו רק בני אדם, אנחנו לא נצחיים ולכן אנחנו לא מצליחים להבין לעולם את החשבונות הנצחיים של מי שהוא נצחי- הקב"ה.
תפקידנו בעולם לנסות להבין, לנסות להיות כמה שיותר קרובים אל הנצחיות, אל החלקים העליונים שלנו, להיות בעלי ענווה ולשאול כל הזמן, להיות רוחניים ולא תלויים בחומריות- ובמסגרת זה- [לנסות], כמוך, להבין מה ה´ רוצה מאיתנו כשהוא שולח לנו קשיים גדולים?
אני לא ממש יודע איך לנסות להבין אבל אני רק יכול לתת לך כמה דוגמאות של דברים שבהם הקושי מוביל אותנו למשהו גדול ואולי אחרי זה [ננסה] לראות איך זה יכול להיות במקרה שלנו, כשאדם קרוב לנו, חולה ל"ע.

כשגדלתי, כשהתחלתי לנסות לעמוד על הרגליים ולהתחיל ללכת, נפלתי המון. כל יום הייתי זוחל אל הספה בבית, הייתי מושיט יד למעלה, אוחז בספה ומנסה לעמוד. הייתי מרים את הגוף למעלה ועומד כשאני מחזיק בידית של הספה. הרגשתי שהרגליים שלי לא מחזיקות אותי כל כך, הרגשתי שאני עדיין חלש מכדי ללכת, אבל כל יום הייתי מנסה, כל יום הרגשתי איך שהרגליים מתחזקות ולאט לאט יכולתי אפילו להתחיל ללכת תוך כדי שאני אוחז בספה. עם הזמן, עשיתי אפילו כמה צעדים בלי להחזיק, כל יום יותר ויותר- עד ש- יום אחד הצלחתי! יום אחד התחלתי ללכת! כולם מסביבי שמחו מאוד, כולם מסביבי הבינו שהגעתי למדרגה אחרת, (כולם ידעו שעכשיו צריך להגביה דברים בבית, כי אני יכול עכשיו להגיע…)
ככה זה בכל דבר בחיים, יש קושי מסוים, עוד לא חזקים מספיק, עוד לא מצליחים לעשות דברים, עוד מרגישים חולשה ואולי אפילו ייאוש- אבל אחרי זה מגלים שזה חלק מהגדילה ובסוף, אחרי כל הקושי- גודלים ונהיים חזקים.
אין אנשים בלי קשיים. לכל אחד יש את הקושי שלו- לאחד קשה עם ההורים ולאחד קשה עם העובדה שעוקרים אותו מהבית, לאחד קשה עם המורים ולאחר קשה עם הבעיות הנפשיות שלו, לאחד קשה כי הוא עני ולאחר קשה כי הוא עשיר ועניים כל הזמן רודפים אחריו. לאחד קשה כי הוא לא נחשב חכם וכולם צוחקים עליו ולאחר קשה כי הוא גאון אבל אף אחד לא באמת מבין אותו…
אתה מבין? לכל אחד יש קשיים, יש כאלה שקיבלו אפילו הרבה קשיים, אבל לכל אחד יש את הקושי שהתאים לו הקב"ה בשביל שהוא יתגבר עליו ויגדל.
-אבל במה אני יכול לגדול כשמישהו לידי חולה? מה הקשר אלי? בשבילי זה רק סבל מתמשך! אני רואה את האדם החולה, הוא יקר לי, אני רוצה לעזור ולתמוך אבל כל מה שאני יכול לעשות זה להיות לידו, זה לקנות לו משהו טעים ומשהו משמח אבל אני לא ממש יכול לעזור! וחוץ מזה אני כל הזמן חושב למה ה´ עשה לו את זה? למה?
אז זה שוב כמו שאמרנו. אם אתה נמצא ליד חולה ומנסה להבין ככל יכולתך איך אתה יכול לעזור לו, להנעים את זמנו, לעשות לו טוב בלב- זה מה שאתה צריך בשביל לגדול! אתה מגדיל את הלב שלך! אתה מגדיל את יכולת הנתינה שלך! אתה נהיה אדם טוב ממש! ואולי יש עוד דברים שעליהם רק אתה יכול לחשוב…
והחולה- מה איתו? מה זה עושה לו? לא תמיד אנחנו יכולים להבין, אבל יכול להיות שהוא נשלח לעולם בשביל לעורר הרבה אנשים לעשות דברים טובים, להפוך לאנשים יותר טובים. יכול להיות שהוא בכלל צריך לשמוח למרות הכל, לדבוק בקב"ה למרות הכל, להתפלל למרות הכל ובכך ללמד אחרים שלא משנה מה- צריך לשמוח במה שיש! הוא חולה והוא ממשיך קדימה- אז איזה זכות יש לנו לא לשמוח? איזה זכות יש לנו להתייאש?
כמו שאנחנו רואים כל קושי מגדיל אותנו ולמרות שאנחנו לרוב לא מבינים מיד למה יש קושי מסוים, בכל זאת אם ננסה לעשות את הכי טוב שאפשר- אנחנו גודלים מזה! ואולי לזה התכוון הקב"ה כששלח לנו את הקושי…
אין מה לכעוס על הקב"ה, כי אולי כשכועסים עליו- בזמן הזה ממש אנחנו מפספסים את העיקר- את הגדילה שלנו! אם אני מפנה את הכעס כלפיו ומתייאש- אני שוכח לעשות, אני שוכח לנסות! כך אני מפספס את הניסיון שלי!
ואם אני כועס עליו ורוצה אפילו להפסיק להאמין בו- אני שוכח שאני בעצם רוצה קצת מנוחה ובשביל זה מוכן לבעוט בהכל ובעיקר לבעוט בעצמי, ככה אני לא אתקדם, ככה אני לא אגדל ואז אני נשאר בלי כלום, בלי אמונה, בלי כוחות ועם הרבה מאוד ייאוש…
לעומת זאת, אם אני מאמין באמת שהקב"ה יודע הכי טוב מה נכון בשבילי, מה מגדיל אותי, מה עושה אותי לאדם טוב יותר- אני סומך עליו, אני מנסה הכל, אני מתמלא כוחות של חיפוש אחרי הדבר הנכון אותו אני צריך לעשות למען החולה, למען שאר המשפחה, למען הרופאים שמטפלים בו במסירות- כל אלה דברים שבסופו של דבר יעשו אותי לעוד יותר טוב ולעוד יותר מאמין!
ואחרי כל זה- גם לאדם הרבה יותר שמח…
אין ייאוש- יש תקווה, אין לוותר- יש לשאוף קדימה, אין להתבטל- יש לעשות כל הזמן… רק הייאוש יכול לומר לי להפסיק להאמין, רק הייאוש יכול לגרום לי לחשוב שכל זה לא מתאים לי, רק הייאוש יכול לגרום לי להפסיק לרצות…
אבל אני מבין שלא באתי לעולם בשביל לנוח, באתי בשביל לעזור, באתי בשביל לגדול, באתי בשביל לעשות פה את הכל טוב יותר…בעזרת ה´!
בהצלחה אחי, מקוה שהצלחתי קצת לענות, אני מקוה שבאמת יבוטל הצער מעולמנו ונוכל להיות בני אדם טובים וגדולים גם בלי הצורך בקשיים- אבל בינתיים- ב"ה שיש קשיים…
אם לא הצלחתי לענות, אם הצלחתי להבין ולענות ויש לך עוד מה לשאול- אתה מוזמן בשמחה!
אילן
ilancohen9@walla.co.il