איך עובדים את ה׳ בתמימות? בטיפול

קודם כל- יישר כוח ותודה רבה על האתר שלכם! אני מרגישה שברצון שלי לעבודה ולהתקדמות, מעורבבת תועלת עצמית ורצון לעשות רושם על הסביבה, ושאני לא עובדת את ה׳ בתמימות. כאילו שאני לא עובדת את ה׳, אלא את עצמי, כדי שתהיה לי הרגשה רוממה. לפעמים באמת מתחיל להמאס לי, שאני לא באמת רוצה ומצליחה לדבוק בה׳. אז שאלתי היא- איך עובדים את ה׳ בתמימות?! ואיך משלבים התלהבות בעבודת ה׳ שלי? תודה רבה 🙂

שלום יקרה,
כמה טוב לך שזה מה שמעסיק אותך, שעל זה את חושבת. הרצון שלך מפעים אותי.
לפני הכל, אני חייבת להגיד לך שאת שואפת למשהו מאוד גבוה, למדרגה עליונה בעבודת ה´ שבה את נמצאת רק מול ה´ וכל המחשבות, הרצונות, הכוונות, הדיבורים והתנועות שלך מכוונות אליו.
רק את והוא.
אין משהו ביניכם ,
שחוצץ , מסתיר ומעכב
זה דבר מאוד גדול.

בעיני, זה דבר שמגיעים אליו אחרי עמל רב.
אחרי עבודת נפש פנימית של לייקר את מה שחשוב
לבנות עולם רוחני כזה שהחוץ לא מעניין אותו,
שלא עובד אצל אחרים,
לעבוד את ה´ ממקום של צנעה בנפש זה נקרא לעבוד אותו באמת
זה אתגר מאוד גדול
במיוחד בגיל שלך
שהחברה כל כך מרכזית ומשפיעה ומעצבת.

למה זה כל כך קשה להשגה?
אנחנו חיים בתרבות שמה שחשוב בה זה איך שאנחנו נראים.
אם אתה רוצה לקדם מכירות אל תנסה קודם לבחון את טיב המוצר לֵך על פסיכולוגיה שיווקית. זה מדע שלם: העטיפה, עיצוב חלונות ראווה, הרצת קמפיינים, הרצאות תדמית, הפקות אופנה, תכנון מתקני תצוגה.
השיקול היחיד הוא: מה יכניס יותר רווחים.
בתרבות המערב אתה שווה את מה שאתה מרוויח.
החברה כולה עוסקת באופן מתמיד בחיצוניות, תמצאי את זה בכל מקום: בפרסומות, באינטרנט, בלוחות מודעות, בעיתונים.
יש לך משהו חשוב לעשות? תפרסם. אתה חייב לוגו, רוץ להופיע בטלוויזיה, תארגן מהר מסיבת עיתונאים.
כל זה מקיף אותנו וסוגר עלינו מבפנים, ככה אנחנו מעריכים אנשים, יוצרים לעצמנו מודלים לחיקוי בסטנדרטים של פלסטיק ורייטינג, שיער בלונדיני ועיניים כחולות, לק ג´ל , ריסים ארוכים, להמשיך?

יודעת מה?
אני כותבת לך את כל הרשימה הזאת והיא מעוררת בי תחושות של גועל וסלידה, תיעוב ודחיה.

חסר בתרבות הזו הרבה מאוד פְּנים, האדם לא מרגיש טוב עם עצמו ועם מי שהוא, זה בגלל שריק או רקוב לו בפנים, אין לו טיפת הערכה ואהבה עצמית, אין לו אישיות אז הוא מחפש אישורים מבחוץ. איך עושים את זה? פשוט מאוד: דרך הגוף. לא צריך לדבר או לתת מעצמך לא צריך לפתוח את הלב , לא צריך להתבטא. תן לגוף לעשות את בשבילך. סוג של: "תן לאצבעות ללכת במקומך".

כמו במכירות גם אצל אנשים, התדמית היא העיקר, העולם הפנימי שווה משהו רק אם הוא מוחצן, רק אם אחרים רואים אותו, אחרת, בשביל מה הוא קיים?
עושים רק מה שיעצב לנו תדמית שווה.

האופנה משתנה בתדירות גבוהה וקצב מסחרר ואנחנו צרכנים שלה.
התרבות הזו מציפה אותנו והופכת לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו.
אנחנו מעתיקים את דפוס החיים הנמוך הזה לעבודת ה´ שלנו. רוצים להראות דוסים: מתנדנדים בתפילה, עושים פרצופים, וכשמקיימים מצווה דואגים שמישהו יהיה בסביבה… ליתר בטחון.

כמה זה קשה…
להתפלל בבית הכנסת בלי לחשוב על זה שמסתכלים עליך…
לתת צדקה בלי לראות את הסביבה ממטר
לעזור לחברה בגלל שזה מה שנכון ולא בגלל שאחרי זה יגידו לך "וואו!"
לדבר יפה לאחים הקטנים לא כדי לקבל אישורים חברתיים

איך אפשר להגיע לעבודת ה´ בצנעה?
להבין שזה תהליך. זה לא דבר שיקרה לנו ביום אחד, אפילו לא בשנה. זו עבודה לחיים שלמים.
זה לא אמור לייאש אלא לשים אותנו במקום הנכון, לגרום לנו להציב יעדים שאנחנו יכולים לעמוד בהם וכל יום להתקדם קצת.
לא להחליט על רף גבוה שקשה לנו לכבוש כי אז אנחנו מתרסקים ונמאס לנו ובא לנו לחתוך.

חז"ל מלמדים אותנו ש"הֲדַר מִצְוָה-צְנִיעוּת" (מסכת דרך ארץ זוטא ה).
את רוצה להדר במצווה? לעשות אותה הכי טוב שיש?
תעשי אותה בצניעות.
תנסי להסתיר את עצמך, תעשי דברים בשקט בלי להודיע מראש, בלי לחפש קהל תוך כדי, ובלי לספר את זה אחר כך.
תשאירי את זה בין ה´ ובינך.
ככה הנפש מתרגלת להעריך פְּנים
לחפש אמת.

אני מציעה שתבחרי משהו אחד קטן
כמה שיותר קטן
תבחרי מצווה שאת הולכת לעשות אותה באופן קבוע בלי שאף אחד ידע.
תנסי לשמור על סודיות.
כשהיסוד הזה של הצניעות יקָבּע לך בנפש, לאט לאט תוכלי להרחיב את המעגלים הטובים שלך
בסבלנות, בהתמדה, בהדרגה תוסיפי עוד מצוה ועוד אחת.
עד שתהיה לך חבורה סודית
שהיא רק שלך ושל ה´.
אני מאמינה שזה בעצמו יביא אותך להתלהבות
כי לחיות ככה בעולם שלנו
זה נדיר.

מקוה שקצת עזרתי.
בהצלחה
נועה
thekingwithacrown@gmail.com