אין חשק לחפש שירות לאומי

שאלת הגולש

שלום,
אני שמיניסטית וצריכה עכשיו ללכת לבדוק מקומות לשירות לאומי בשנה הבאה בעז"ה.
(חשוב להדגיש שאני בטוחה בחשיבות של עשיית שירות לאומי, ורוצה לעשות זאת, רק לא יודעת איפה!!)
אני מרגישה שאין לי שום חשק ללכת לבדוק מקומות חדשים, שאני לא אדע מה מתאים לי ומה יהיה לי טוב.
פתאום אני גם מנסה לדמיין את עצמי בגן חינוך מיוחד עם עבודת גרעין אחר הצהרים (שזה מה שאני הולכת לבדוק), ואני מרגישה שפשוט אני לא רוצה לעשות את זה!! שום תחום שירות לא קורץ לי! אני פשוט מרגישה שאני רוצה להשאר עוד ועוד באולפנא שלי בלי צורך להחליט!!
פשוט לא בא לי מהתהליך הזה, אני מרגישה שנמאס לי עוד לפני שהוא בקושי התחיל!!!
כמו שהדגשתי קודם, אני בהחלט לא הולכת לשירות לאומי כי 'כולן הולכות' אלא באמת כי אני חושבת שזה דבר חשוב לעמ"י בכלל ולי בפרט, אבל פשוט נשבר לי!!!!! מה לעשות? אם כבר עכשיו אין לי כח אך יהיה לי כח לתרום בהמשך???

תשובה

שלום לך,

ראשית, אני בהחלט מזדהה עם ההרגשה שלך שאין לך חשק לבדוק וחשק להחליט ובכלל את לא יודעת מה טוב ומה כדאי. תהליך קבלת החלטות הוא באמת תהליך שמצריך כוחות נפש, אבל האמת היא שהוא רק מתחיל בבחירת שירות לאומי. את תצטרכי בעז"ה לבחור מקצוע, מקום מגורים, ולהבדיל גם בן זוג. כל החלטה היא מיגעת וכרוכה בחוסר ודאות, וגם לא תמיד הספקות נמוגים אחרי שמחליטים. אז למעשה, התשובה צריכה להיות הרבה יותר מקיפה – איך מקבלים החלטות [בשמחה]. אני אנסה להתוות כמה רעיונות כלליים בתקווה שיעזרו לך.

א. קודם כל – אמונה ובטחון בקב"ה, ומתוך כך בעצמך. זה נכון שאנחנו הרבה פעמים מרגישים חסרי אונים (וכמו שכתבת : אני לא אדע מה מתאים לי ומה יהיה לי טוב) ובאמת אין לנו את כל הנתונים. אנחנו יכולים לעשות רק ´השתדלות´ – לבדוק כמידת האפשר מה מתאים, ואחרי זה להתפלל ולבטוח בקב"ה שהוא כבר יכוון את מעשינו. הר"מ שלי בתיכונית היה מספר שהוא אף פעם לא ביקש שום שיבוץ בצבא, ותמיד אמר לפקידה שתשים אותו איפה שנראה לה, ותמיד הוא הגיע ליחידות יותר טובות מכל האחרים שהפעילו קשרים ופרוטקציות. גם כשבוחרים בן זוג, אנחנו מכירים אותו רק במידה מועטה, ורק לפרק זמן מסוים ורק בצורה מסוימת וממוקדת, ואנו בוטחים בה´ שאכן איתו יהיה כדאי מועיל וטוב לחיות עד מאה ועשרים.

ב.´לא כל הנוצץ זהב´. לא צריך שמשהו ´יקרוץ´ ויקסום. אם את מאמינה בחשיבות השירות, אז כדאי שתחשבי במה את מוכשרת ומה את אוהבת לעסוק, ולפי זה תבדקי באופן שכלי באיזה מקום תוכלי הכי הרבה לתרום. אני לא יודע אם יש ´מבחני מיון´ לשירות לאומי כמו שיש מבחני מיון לעבודה, אבל את יכולה גם לשאול חברות ומורות מה לדעתם הכי מתאים לך לעשות. הרי השירות הלאומי, לאמיתו של דבר, לא נועד להנאה וכיף, אלא לתרומה לעם ישראל. ואם מתאים לך לעבוד בחינוך מיוחד אז זה מה שעם ישראל צריך שתעשי. כמובן, אם לא נראה לך שזה מתאים, אין שום טעם שתבדקי את זה ותעשי את זה.

ג. איתנות. אני שמעתי על הביטוי לראשונה בצבא ובאופן כללי הוא מתאר נכונות לעמוד באתגרים ובמשימות. בהחלט מקום חדש וחיים חדשים ועצמאיים אחרי התיכון זה קצת מפחיד אבל צריכים להיות איתנים, כלומר צריך להזדהות עם חשיבות המשימות ומתוך כך להיות מוכנים לעמוד במשימות העתידיות בע"ה. איתנות גם כולל את הסבלנות לבדוק מקום ועוד מקום עד כמה שנדרש, וגם את היכולת לעמוד באכזבות אם לא מקבלים מה שרוצים, למשל.

דעי לך, שכמה שהתהליך הזה דורש כוחות בסופו של דבר הבחירות שתעשי עכשיו ובחיים שלך הם חלק מאד משמעותי מהבניה האישית שלך. בעצם, כל ההתלבטויות שאת עוברת עוזרות לך להגדיר מי את, להתוודע לעצמך ובסופו של דבר זה יסייע לך להכיר את עצמך טוב יותר.

אני מקוה שעזרתי לך במעט. אם את חשה שעדיין את נבוכה או שיש לך שאלות אחרות את מוזמנת לכתוב אלי או לאתר.

טוביה
tsbias@actcom.co.il

כד בטבת התשסז

קרא עוד..