אין לי סבלנות להורים

שאלת הגולש

שלום רב!
יש לי בעיה- אין לי סבלנות להורים שלי. אני לא יודעת כ"כ איך להגדיר את זה ואיך להסביר אבל העיקרון הוא שאין לי סבלנות אליהם ולשאלות שלהם (אני יודעת שהם רוצים בטובתי והכל אבל עדיין) אני מנסה להשתדל אבל לא הולך לי. וזה גורם להם לצער- אני מודעת לזה אבל זה משהו שאני לא יכולה לשלוט בו…
אני בבחורה (דתיה!) ת 21 ואני במשך השבוע -מראשון עד חמישי ישנה מחוץ לבית (אני לומדת) וחוזרת בחמישי.
כשאני חוזרת בחמישי הם שואלים "איך עבר השבוע" לדוג' וזה לא שאני לא מדברת איתם- עם אמא שלי אני מדברת כל יום (ז"א אמא שלי מתקשרת אליי כל יום להתעניין בשלומי אנחנו מדברות כדקה בכל יום) ברור שזה נחמד שאכפת להם ושהם דואגים, אני באמת מעריכה את זה אבל גם קשה לי עם זה. ייעצו לי פעם "אז תיסעי, אל תישארי בבית בשבתות" וכו' אבל אני בן אדם שאוהב להיות בבית וכמה שיותר…
אני מאוד אשמח אם תוכל לתת לי איזו עצה כדי למנוע את הסכסוכים והעצבים שאני גורמת כתוצאה מההתנהגות שלי…
תודה!
בשורות טובות!

תשובה

שלום לך,

כתבת שאת מודעת לבעיה אבל את לא יכולה לשלוט בה.
עצם זה שאת מודעת לבעיה זה טוב מאוד. זה כבר חצי פתרון. כאשר יודעים מה הבעיה אפשר גם לדעת איך לטפל בה כראוי. אבל החצי השני של המשפט שלך אינו נכון. אין כזה דבר "אני לא יכולה לשלוט בזה" בשביל זה אנחנו בני אדם. יש לנו שליטה על המעשים שלנו. נכון, זה לא קל ודורש התמודדות ועבודה פנימית, אבל זה חלק מתפקידנו פה בעולם.

כתבת שאת יודעת שההורים דואגים לך ושהם רוצים רק לטובתך וזה כבר מצוין. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה להורים על כל הטוב שהם עושים איתנו. ואם תגידי שזה ברור שההורים צריכים לדאוג לנו, אומר לך שלא כך הוא הדבר. מבחינת העקרון מאז שהילד מגיע לגיל בגרות והוא יכול להתקיים לבד, אין ההורים מחויבים לו מאומה. אם ההורים ממשיכים לתמוך בו ולתת לו חדר בביתם ולהאכיל אותו, הרי שהם עושים מעל ומעבר למצופה והילד חייב להם תודה גדולה.
ולכן, את צריכה לזכור כי הורייך דורשים בשלומך ואמך מתקשרת כל יום כי היא באמת רוצה את טובתך. היא רוצה לדעת שאת בסדר ולשמוע מה עובר עליך גם כשהיא לא רואה אותך. את צריכה להבין כי זאת דאגה טבעית של כל אמא. אנחנו בתור הילדים, צריכים לשתף פעולה ולתת להורינו את כל הקרדיט ולעשות הכול על מנת שלא ידאגו יתר על המידה.

ולגבי הסבלנות כלפיהם – דבר ראשון צריכה להיות הידיעה שהם באמת רוצים בטובתנו וזה את כבר יודעת ולכן נעבור לשלב הבא. לפני שאת נכנסת הביתה, תעצרי שניה. קחי אוויר ותחשבי על מה שהולך לקרות. תזכרי בכך שההורים אוהבים אותך ורוצים בטובתך. את לא היית בבית שבוע שלם והם ישמחו לראות אותך. לכן, אמרי לעצמך כמה זה חשוב להתייחס אליהם כראוי. כאשר ההורים מתחילים לדבר איתך, עוד פעם קחי אוויר ותחשבי על כל הטוב שהם עושים למענך ואז תשתדלי לענות להם בנימוס וביתר סבלנות.
נכון, זה קשה. אני לא אומרת שלא. יכול להיות שבהתחלה זה לא יעבוד, אבל אחרי כמה פעמים זה כבר ישתפר. גם הייתי מציעה לך ליזום את דברים ולא רק לחכות שיפנו אליך. למשל בסעודות שבת מיוזמתך תספרי איך עבר עליך השבוע ותתענייני במה שקורה בבית ועוד ועוד.

בנוסף, את יכולה לעיין בספרים המדברים על הנושא ולהעמיק קצת את העניין, כמו למשל: ספר "אורחות צדיקים" , "מסילת ישרים" ועוד רבים הספרים שעוסקים בנושא.

את מוזמנת לעיין בקישור הבא – https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=27986

חיזקי ואימצי!
הדס
hadas.ste@gmail.com

כח בניסן התשסו

קרא עוד..