שלום!
אני בת 16, וכבר שנים שאני תקועה באותו מקום, עם אותה הבעיה….
אף פעם לא הסתדרתי עם ההורים שלי..ממש אף פעם.
תמיד הייתי ה"כבשה השחורה" של המשפחה שלי, וככל שעבר הזמן, אני גדלתי, והקרע ביניהם לביני רק הלך וגדל, וזה פגע גם בקשר שלי עם אחיי….
תמיד רק חיכיתי שיעבור הזמן, שאגיע לגיל 18-ואצא מהבית…תמיד ר רציתי להתנתק מהם-לברוח מהם–כאילו עשיתי כל מאמץ כדי לאבד אותם.
אז הנה-הגעתי היום למצב שבו אני יכולה בעצם לרשום לעצמי וי…"עשיתי את זה!!" ניצחתי נצחון חולני–הצלחתי (כביכול) לנתק אותם מהחיים שלי. ברור לי שעשיתי טעות נוראית. עשיתי מיליון טעויות…אבל עכשיו זה אבוד!
המשפחה שלי היא רק בתאוריה-השייכות המאולצת שיש לי למספר מסוים של אנשים.
אין בי שום אהבה אליהם…שום איכפתיות…רק המון כעס ומירמור. במיוחד כלפי אמא שלי. אותה אני ממש שונאת- בגלל הכל. כשהייתי ילדה היא הייתה מכה אותי, מקללת אותי, צועקת עלי…אני לא יכולה לחשוב עליה בלי להיזכר באותה פעם, כשהייתי בת 10, כשהיא הודיעה לי רשמית ש"לפעמים אני פשוט מתפללת שתלכי מהעולם הזה"…כל הפעמים שהיא אמרה לי עד כמה היא רוצה שאני אעוף לה מהעיניים, שאעזוב את הבית….
ובמשך כל הזמן הזה, היא המשיכה להיות אמא שלי. עשתה כל דבר שאמא צריכה לעשות-היא דאגה לי, ניסתה לחנך אותי…..היא מברכת אותי כל ליל שבת….הכל תוך כדי רצון להוכיח ולהראות לי עד כמה היא שונאת….
רק היום התחלתי לשים לב עד כמה זה חסר לי…האהבה הפשוטה שצריכה להיות לי כלפי המשפחה שלי…(עם אבא שלי אין לי שום קשר..), הקשר הפשוט עם אחים שלי…
חסרה לי המשפחה שלי!!!!!!!!!!!1111
תמיד ניסיתי להתמקד רק ב"חוץ"-בצפר, סניף, אולפנא…השקעתי את עצמי בחברה שהייתה לי בחוץ (שתמיד תמכה ותומכת בלי לדעת שומדבר על מה שעובר עלי בבית..) ניסיתי לחפות על החסר הגדול כ"כ הזה….על העובדה שאין לי משפחה…
לא יכולה להמשיך ככה! אני כ"כ שונאת לחזור (כמעט) כל יום הביתה בידיעה שהמקום הזה הוא בשבילי מבנה בו אני גרה–בחוסר ברירה, וזהו!!!!!!
כמה שאני לא קשורה למשפחה שלי, ולא איכפת לי מהם—-הניתוק מהם כ"כ כואב לי0מה שרק מראה שמעולם לא באמת הצלחתי במשימת הניתוק שלי…
אני כ"כ לא קשורה אליהם–כ"כ כן!!!!!!!
מה אני עושה????????????????????????????
שלום לך.
קראתי את שאלתך בכאב רב. אינני קוסם ואינני יודע כיצד לעזור לך. אני חושב שזה בגלל שגם את לא בדיוק יודעת מה בדיוק את רוצה, וזה בכלל לא באשמתך. המצב שאת מתארת הוא מצב קשה מאוד, מצב שבו הקשר הבסיסי ביותר, הקשר המשפחתי, הוא קשר פגום. זה מסובך כי זה לא תלוי רק בך. את רוצה את הקשר אבל זה לא תלוי בך האם אימך תתייחס אלייך באופן הראוי, האם אפשר יהיה בכלל ליצור קשר עם אביך וכו'.
אלה הם באמת דברים מסובכים. את כל כך צודקת בתביעה שלך אבל כל כך קשה ליישם את זה בפועל. אני חושב שאיפה שהוא אותן התחושות קיימות גם אצל שאר משפחתך, כי כל אדם רוצה משפחה שיש בה אהבה ואחווה, אבל איך שהוא, כאילו זה איזה גלגל קסמים, אתם לא מצליחים לצאת מהמצב הזה למרות רצונכם. ברור לי שאמא שלך רוצה לאהוב אותך, אבל היא כנראה לא יודעת איך.
הדבר הטוב ביותר הוא קודם כל לא להתייאש. להמשיך לרצות. הדבר השני, שהוא מאוד מסובך, זה להעלות את הדברים למודעות של כולם. ניסית לדבר על העניין עם אימך? אולי תגלי שקשה לה לבטא את רגשותיה הפנימיים, אולי השיחה לא תצליח, אבל ייתכן גם שפתאום תגלו ששתיכן רוצות אבל. . .
באופן כזה אולי תצליחו לגשר על חלק מהפערים, להתחיל את התהליך.
הדבר הטוב ביותר הוא ללכת לייעוץ, אבל שוב, בשביל ייעוץ משפחתי תצטרכי לדבר עם הורייך. את יכולה וכדאי לגשת ליועצת שישנה בבית הספר. אל תתביישי. היא שם בשביל זה ואין בזה כל בושה. במצב לא רגיל צריך לעשות מעשים לא רגילים, אבל איפה שהוא, במהלך החיים, את תגלי שדבר לא רגיל הוא לא תמיד רע.
חוץ מכל זה אני רוצה לומר לך כל הכבוד על ההתמודדות שלך ולבקש ממך, בכל לשון של בקשה, שלא תיכנעי בשום תחום. לא בתחום המשפחה היום, לא בתחום המשפחה בעתיד ולא בכלל בקשרי אנוש. עומדת בפנייך משימה לא קלה, אבל אני בטוח שאת יכולה לעמוד בה. אל תתביישי להיעזר באנשים הטובים שמסביבך, ואני בטוח שישנם הרבה כאלה. את רק צריכה לפתוח את העיניים ולראות. בכל מקרה, אנחנו תמיד כאן.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!