אם יש שתי סיסמאות שמלוות את הימים האלו של שלושת השבועות הן המושג של 'אהבת חינם' ואמירת חז"ל כי "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו".
שתי הסיסמאות אולי משלימות זו את זו, אבל הן כל כך סיסמאתיות, וכסיסמאות הן לפעמים רחוקות עד שהן גם קשות להבנה.
לא רק שהן קשות להבנה, אלא שלא פעם מתלווה לקשיי ההבנה (הלגיטימיים!) גם מין נקירה של שאלות כמו מה צריך לעשות באופן מעשי, בפרקטיקה, מה אנחנו עושים ואיך בכלל מתחברים לימים האלו, כשמרחפת לה ההתאבלות על חורבן בתי המקדש ומציאות שאנחנו לא מכירים.
אז אולי צריך שניה לחזור אחורה ולהבין, אבל בזה נתחיל דווקא מהסוף.
["כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו"]
כשחושבים על זה שאם בית המקדש לא נבנה בימינו זה באשמתנו יכול להיות טיפה מייאש.
כאילו מה, אנחנו לא מנסים? לא עושים מה שאנחנו יכולים?
ברור שכן!
נכון, אבל אפשר לעשות יותר, וזה לא מבטל את כל מה שאנחנו עושים.
מה, למשל, אפשר לעשות יותר?
לרוב אנחנו רגילים לראות שבית המקדש לא נבנה באשמת החטאים שלנו ושל אבותינו, אבל זה לא רק זה.
לנו יש פריבילגיה שיש לה גם מחיר.
יש לנו פריבילגיה בזה שאנחנו זוכים בכל מה שהדורות לפנינו עשו (ולא רק בטכנולוגיה, אלא גם זכויות ממשיות), אבל זה גם אומר שיש לנו חובה קצת לעשות את הריחוף מעל המציאות השטחית וגם להבין איך לתקן את מה שהם עשו, דווקא בגלל שאנחנו דור אחר עם מבט אחר שלא תלוי במה שקרה (סוג של יותר אובייקטיביים).
אם אנחנו לא מצליחים – זה כאילו נרחב בימינו כי לא עשינו כלום כדי לכפר על העבר.
אבל מה עושים עם זה בפרקטיקה? באופן מעשי?
פרה פרה.
[אז מה זה אהבת חינם?]
אהבת חינם זה לא בדיוק מה שאתניקס שרים בשיר 'אהבת חינם', אם כי זה חלק מהביטוי כשיש אותה, אלא זה משהו אחר.
אם הרב בקשי דורון שליט"א מסביר שבשונה משנאת חינם, שהיא ללא סיבה, אהבת חינם היא ללא תמורה (כמו חסד של אמת), הרב שלמה אבינר שליט"א כתב שאהבת חינם זה "אדם אוהב את עצמו אהבת חינם לא מפני יופיו, חכמתו, או כל סיבה אחרת, אפילו אין הוא מתנהג כראוי. כך ממש צריכה להיות האהבה כלפי כל איש ישראלי!".
ובנינו, שני ההסברים האלו הם בעצם הסבר אחד – אוהבים כי ככה! כי אני לא מצפה למשהו.
[אז זהו, הבנו במעט את הסיסמאות ואפשר להגיע לפרקטיקה]
כשמצליחים להתרומם ולא לשקוע רק במציאות
